רכבת הקיטור של דארטמות', קו חובבים ליד "המלון של פולטי".

Ccyclist

Well-known member
באזל פולטי: "מה את מצפה לראות מחלון חדר מלון בטורקי? את בית האופרה של סידני אולי? את הגנים התלויים של בבל?עדרי גנו חולפים בהוד ?"
אורחת: "אני מצפה לראות את הים"
באזל פולטי: "הוא שם, בין האדמה לשמיים"

לא רחוק מהעיירה Torquay שבה מתרחשת* עלילת הסדרה יש קו רכבת קיטור בן 10 ק"מ בהפעלת ארגון שימור - ה

Dartmouth Steam Railway.

מדובר בקו היסטורי שהשתייך בעבר לרשת ה Great Western . ב 1948 רשת הרכבות הבריטית הולאמה, ב 1963 דו"ח ביצ'ינג המליץ על שלל קיצוצים ברשת, בעיקר בקווי ענף משניים. הקו שאסקר הוא המשך קו הרכבת הארצית לעיירה Paignton שליד Torquay. הוא נידון לסגירה, אך כמו קווי חובבים רבים - בשנות השבעים הוקמה אגודה למען שימורו. הקו פועל כאטרקציית תיירות.

* עלילת המלון של פולטי מתרחשת אמנם במלון בטורקי, אבל הסדרה עצמה צולמה בבניין מועדון גולף בפרברי מערב לונדון. זו הסיבה שאין הרבה צילומי חוץ בסדרה למעט סצנת הלקאת המכונית. ההתרחשויות כולן הן בתוך המלון וחדריו.

ולנמשל: אופציית רכבת החובבים בהקשר לקו הישן לירושלים.

אינני יודע עד כמה פרקטי להעתיק את מודל רכבות החובבים הבריטי לארץ, אך כפי שראיתם - זהו מודל מאד פופולרי לאטרקציות תיירות. ישנם כ 50 קווים תיירותיים כאלו ברחבי בריטניה, חלקם הגדול במסילה סטנדרטית וציוד היסטורי, חלקם במסילות צרות (שמעולם לא הולאמו) ובציוד שהינו או ייעודי למסילה צרה בגודל רגיל או מיניאטורי למטרות תיירות ואטרקציה מלחתכילה.

אחת מנקודות המשיכה העיקריות של רכבות החובבים בבריטניה היא השימוש בציוד ישן, קיטור למהדרין או דיזל היסטורי למקפידים פחות.

אישית הייתי מקווה שרכבת ישראל עצמה תיקח על עצמה הפעלה היסטורית באמצעות ציוד היסטורי ממוזיאון הרכבת, אולי באמצעות חברת בת. לטעמי מיעוט הציוד ההיסטורי האותנטי בארץ והמונופול של רכבת ישראל על תוואי המסילות מכתיבים מסלול השייך לרכבת במקום מסלול חובבים - אגודות שימור כמו בבריטניה.

אלמנט אחר שהייתי מעדיף שישמר בארץ זו הרציפות הרכבתית. בבריטניה יש מקרים רבים מדי שבהם רכבת החובבים מסתיימת תחנה אחת לפני התחנה הארצית הפעילה הקרובה, מה שמקשה על הגעה לרכבת החובבים במערכת הרכבות הרגילה. בשנים האחרונות יש שיפורים ותיאומים המאפשרים חיבוריות גדולה יותר, אך העקרון ההתחלתי של הפרדה בין מסילות החובבים לאלו של הרכבת הארצית גרם למצבים בהם הגישה הנוחה ביותר לתחנות המוצא של כמה וכמה מהקווים האלו היתה ברכב הפרטי ולא בתח"צ.

במודל הבריטי המסילות נסגרו רשמית, חלקן נעקרו, תחזוקת המסילות ושיקומן הפכה לאחריות אגודות השימור / חובבים. באזורים בהם לא שומרון מסילות הן הוסבו בין השאר לשבילי הליכה ואופניים באחריות הרשות המקומית (ריצוף אספלט) או לעיתים הוסבו למקטעי כביש (תוך כדי הרחבה). במקרים מסויימים היה פיתוח של דיור באופן שחוסם כל אפשרות לשימוש עתידי במסילה לשעבר כמסילה. בהקשר הפוליטי - בשנות השישים בריטיש רגיל היתה מונופול רכבתי מולאם ולכן לא היו גורמים רכבתיים אחרים שיכלו לקחת על עצמם את המסילות שהרשת רצתה לסגור. המקטעים לא הוצעו לשלטון המקומי שיפעיל רכבות משל עצמו. תנועות השימור הצליחו לשמר את מה שהצליחו. בעשורים האחרונים השמישו מחדש ברכבת הארצית מספר קווים לשעבר שנסגרו כמו קו פרברי לאדינבורו בסקוטלנד וכיום עובדים על חידוש המסילה בין אוקספורד לקיימברידג' כולל עצירה בתחנת הרכבת בבלצ'לי שאיפרה בזמנו את פרוייקט בלצ'לי פארק. צריך להבין שבשנות ה 50 וה 60 המכונית היתה העתיד והרכבת נראתה כמו העבר. היתרון הרכבתי כאמצעי הסעת המונים מול הכבישים הפקוקים לא נהיה ברור למתכננים עד שנות השבעים המאוחרות והלאה.

בבריטניה של שנות השישים היתה גרירה נרחבת של ציוד רכבתי מעידן הקיטור. בריטיש רגיל התקדמה לעידנים הדיזל והחישמול. ההיצע היה גדול ולכן ארגוני החובבים יכלו לקנות ציוד היסטורי בזול ולהציל אותו מהרס. להבנתי נגרמו מאות אם לא אלפי קטרי קיטור, אלפי או עשרות אלפי קרונות מעידן הקיטור שלא התאימו להסבה לעידן הדיזל. בארץ אין הזדמנות כזו לרכוש ציוד היסטורי. הציוד האותנטי שישנו שוכן כיום במוזיאון הרכבת ואם ניתן להשמיש אותו מחדש - עדיף שישאר בידיים שהחזיקו אותו מאז שעבר למוזיאון.

בהנחה שהמסילה הרביעית באיילון תאפשר את תיגבור הקו לבית שמש לתדירות חצי שעתית - עדיף שקו השימור יקבל רציף בבית שמש. שימוש בתל אביב דרום למשל יצריך מצב שציוד היסטורי יסע דרך ליבת הרשת בלוד. זה לא מצב אידאלי אם לא יהיה שיפוץ מסיבי של הציוד. במודל הבריטי החובבים נוהרים לכל מני תחנות מוצא לקווים היסטוריים. למעט אולי האוריינט אקספרס (שירות יוקרה עם מחירים בהתאם ויתכן שהציוד עבר מודרניזציה) הרכבות ההיסטוריות אינן מתחילות בלונדון אלא בכל מני מקומות כפריים ומשניים.

השאלה הגדולה במקרה של חידוש הקו הישן לירושלים היא שאלת תחנת הסיום בעיר. לצערי לא ריאלי שהרכבת תחזור למסילה הישנה בבקעה. אם ריאלי למנהרה מקטע מהמושבה הגרמנית לאזור מקור חיים (אולי כחלק מפרוייקט הארכת הקו החדש לתוך העיר - אולי אפשר להחזיר את הרכבת כקו חובבים לרציף ההיסטורי בחאן. אם לא - יתכן שהפתרון הוא במבנה אבן ישן כלשהו באזור רחוב האומן / מקור חיים בסמיכות לנקודת המפגש המתוכננת לקווי הרק"ל הירושלמית באזור תלפיות. תחנה כזו תחייב כוכבית גדולה והסבר שהיא אינה מקורית. יתכן שישנם או היו באזור מתחם התחנה בניינים משניים שטיפלו ברכבות ובמטען שניתן להזיז או לשחזר באזור מקור חיים, או מבנה תעשייתי כלשהו מאבן שיתאים להסבה לתחנה. להבנתי היתה בעבר שלוחת רכבתנקצרה באזור קניון רב מכר / רב חן וכן שלוחה למחנה אלנבי.

לטעמי תחנת מלחה מודרנית מדי לחוויה של רכבת חובבים. סיום הקו בה יאכזב את הנוסעים. יתכן שאפשר לעצור בה כתחנת ביניים. במקרה שיוחלט שאי אפשר להמשיך מזרחה ממנה (אישית אני מקווה שיאריכו את מקטע הקו החדש אליה, התוכניות הרשמיות כוללות מסילות דיור תת קרקעיות כקילומטר או שניים ממנה) - סיום קו שימור בתחנה מודרנית כזו יצריך הסברים רבים ולוחות הסבר עם תיעוד ותמונות ברציף שייועד לרכבת ההיסטורית במלחה. זה אפשרי אבל לא אידאלי.

כפי שראיתם בשירשור - יש הבדל גדול בין "מתחם" ישראלי שבו עומד קרון מיותם כסוג של אטרקציה - לבין נסיעה אמיתית בקו היסטורי. אני מקווה שיש דרך להסב את הקו הישן לירושלים כך שיכלול רכבות חובבים.
 
למעלה