רכיבה מבאסת

[סוס של נייר]

רכיבה מבאסת ../images/Emo10.gif

יצאתי אתמול אחה"צ לרכיבת אמצע השבוע שלי (כרגע רוכבת פעמיים בשבוע על האופניים, ופעמיים על הסוס). בתוכנית - רכיבה בדרכי העפר של העמק, כשעה וחצי נטו, 20 ק"מ. בפועל - הרגשתי חלשה מאוד מההתחלה. לוחצת-לוחצת והגוף לא מגיב. הראש רוצה קדימה, הרגליים לא נענות. עליות - שעשיתי קשות וממושכות מהן - הותירו אותי חסרת נשימה ואילצו אותי לנוח אחריהן. ובעוד רגל שמאל מדוושת לה בטבעיות, רגל ימין (שנרדמת לי ברכיבות, מהזרת ואל הצד החיצוני) - לא מוצאת מנוח. עובדת קשה מדי- אני מנסה להרפות, לוחצת על הצד החיצוני - אני מנסה לתקן מנח, נרדמת - אני מנסה להניע קצת את אצבעות הרגליים. בקיצור, כל הזמן התעסקות ואין שקט של דיווש ורכיבה זורמת. גמרתי את הרכיבה ב-14 ק"מ, תשושה עם שחור ונצנוצים בעיניים. אגב, אני מרגישה מצויין, שום סימן לחולשה, מחלה או בעייה. סתם, שהגוף פתאום חלש - כמעט כמו בתחילת הרכיבה (התחלתי מ-5 ק"מ והייתי גמורה....) למה?! מתלבטת אם לעשות היום נסיון חוזר, אולי שוב אימון של רכיבה קצרה+שחייה ואולי להרפות עד שבת עוד פעם.

 

[moran ashur]

זה קורה לכולם

הכי חשוב במצבים כאלה זה פשוט להרפות. לא הייתי עושה ניסיון חוזר היום אלא דווקא מנסה לנוח או באמת לשחות קצת כדי להשתחרר. יכולות להיות הרבה סיבות לתחושה כזו. זה מצחיק, כי מאז שאני זוכרת את עצמי באופניים, כל יציאה לאימון היא סוג של אניגמה. הרבה פעמים את עושה "הכל נכון" ובכל זאת מרגישה כאילו אתמול חזרת ממחנה אימון... אצלי, עד שמגיע יום ממש טוב לוקח די הרבה זמן. אל תשכחי שזו גם פונקציה של דברים נוספים בחיים שלנו שאינם קשורים ספציפית לאימונים: עבודה (סיבה עיקרית), בית, משפחה, דאגות יומיום ועוד.. אז לא נורא, להרפות זה בסדר, לא להילחם בגוף (כי הוא תמיד מנצח). לזרום איתו והוא יחזיר לך בגדול!! אל תדאגי

יום נעים

 

[סוס של נייר]

תודה ../images/Emo13.gif

 

[סוס של נייר]

ומשהו קטן בשביל סוזי ../images/Emo9.gif

(תראי, איך שאת משיפעה על נשים שאת בכלל לא מכירה) האוטומט של המחשבות שלי הוא ישר למסרים שליליים: "כמה את חלשה, כמה קשה לך, בכלל לא שיפרת את הכושר, אף פעם לא תצליחי" וכיוצ,ב דברים רעים. אבל תפסתי את עצמי בזמן חושבת את המחשבות המיותרות האלה ועברתי לחשוב עצמי מחשבות סוזי תוך שמה שהיא כותבת עולה לי בראש: "יצאת לרכב וזה יותר טוב מכלום, כל קילומטר שאת עושה - הוא קילומטר יותר מכל מי שלא יוצאת בכלל, עדיף להתאמץ מלוותר..." וכו'. אז רכיבה מבאסת אומנם, אבל טובה בהרבה מויתור או מאי רכיבה בכלל

 

[טליטר]

מתחברת לדבריך../images/Emo13.gif

השבוע יצאתי לרוץ לבד- קמתי מוקדם ויצאתי לרוץ בפארק. שום דבר לא היה טוב- כמעט 2 ק"מ הלכתי ברגל (מתוך 6 ) כאב לי מאד בצד ימין מתחת לצלעות , הזעתי , עצרתי הרבה בקיצור באסה. ואחרי שהילקיתי את עצמי (בחיים לא תעשי תריאטלון, בחיים אני לא אהיה ספורטאית, למה אני צריכה את זה, אני לא משתפרת ועוד ועוד הלקאה עצמית) מתוך זה פתאום צצו לי דברים של סוזי בפרט ושל נשים מפה- שאני עושה יותר מאחרים, ושיש ימים כאלו ושבסוף בסוף גם אם הלכתי עשיתי 6 ק"מ וזה כן שיפור ובאמת גם הצלחתי לשכנע את עצמי והיום אנ אצא שוב לרוץ (עם הקבוצה הפעם)מתוך תקווה שיש ימים כאלו ויש ימים כאלו. ככל שמתבגרים מבינים שקלישאות הם האמיתות הכי גדולות-הכי חשוב הבריאות , ובנושא זה הקלישאה שאם אין קשיים לא מעריכים את ההצלחות אז לימים כאלו וגם כאלו מיטל

 

[סוס של נייר]

../images/Emo45.gif לכל מילה שלך ../images/Emo48.gif

 

[susieada]

מחשבות חיוביות ../images/Emo70.gif!|../images/Emo70.gif|

כייף לשמוע את התגובה שלך! בכל דבר שאנו חוות, ניתן לראות את ה"חצי כוס המלאה." הדוגמה הקיצונית ביותר בחיים שלי היא: במהלך השבעה לתמר..: כל שבוע ליד שולחן השבת, אחרי קידוש ומוציא ובמהלך המנה הראשונה, יש לנו "סבב" שכל אחד מספר בקצרה מה היה החלק הכי טוב של השבוע. (מנהג זה התחיל כשהילדים היו בבית ספר עממי וחזרו הביתה כל יום עם תלונות!) באותו ערב שבת של השבעה, כאשר הכל נראה שחור וכואב, אמרתי שהחלק הכי טוב של השבוע היה כל החברים שבאו להיות איתנו, שעקפו אותנו באהבה. נכון, זה מצב קיצוני, אך כמו שאת אמרת, למרות אפשרות רק של אכזבה ברכיבה שלך, מצאת דרך אחרת לפרש את החוויה! אני מאחלת לכולנו, כולל אני, את האפשרות לראות ולהרשות לעצמינו לראות את ה"חצי כוס המלאה", את הצד החיובי, בכל דבר. זה לא תמיד קל, ואני לא תמיד מצליחה במחשבה ראשונה, ספונטנית, אך זה מגיע, עם מעט מאמץ ורצון! סוזי

 

[סוס של נייר]

../images/Emo24.gif

מהיכרות וירטואלית כ"כ קצרה, אני ממש משוכנעת שאת יחידה ומיוחדת. הסיפור שלך נוגע ללב וחודר לעצמות. יש לנו הרגל דומה עם הילדים שלנו (אבל בלי קידוש והמוציא

).

 

[susieada]

החלק הכי טוב של...

המנהג הזה התחיל כיומי, בארוחת ערב, וכמו שאמרתי, כאיזון לים התלונות

, ובמהלך השנים, כשהילדים גדלו, עבר להיות מנהג שבועי. עכשיו, כשילדינו "גדולים", נשואים ולא משותפים לכל ארוחת ערב שבת (שישי), השאלה נשאלת בטלפון או בSkype!, או אפילו בטיולים בחו"ל, דרך אי-מייל.

ישיהי לך ערב נפלא! סוזי

 

[bjill]

לראות את החיובי גם כאשר האימון לא בדיוק מסתדר

כמו שתכננת... היום ב-6:15 יצאתי לרכוב כביש עם חבר שכבר הרבה זמן לא רכבנו יחד....40 דקות הראשונות, כולל עלייה טובה - הכל בסדר. ופתאום מגיעים לאזור שכולו ערפל, אבל מה זה ערפל! ממש פחדתי...אי אפשר היה לראות שום דבר כבר במרחק 50 מטר. בקיצור, עמדנו במקום על מנת להתלבט....חזרה באותה דרך שבאנו לא אפשרה (הערפל ירד גם שם וזה בכלל כביש ללא שוליים...), ובמשך כ-40 דקות פשוט עמדנו וקשקשנו. כבר לא נשאר לנו זמן להמשיך לפי התכנון המקורי, וכאשר כבר העזנו להמשיך לרכוב לכיוון הכי סביר - ומשם הביתה - שנינו החלטנו, שנכון שזה באמת מבאס שלא רכבנו, אבל מה, לפחות הספקנו לדבר ולהתעדכן...וזה באמת היה ממש נחמד!

 

[susieada]

כל הכבוד על הראייה החיובית! ../images/Emo13.gif

 

[efratramati]

תזונה

אצלי לפעמים אם לא אוכלת בסיידר ביום לפני קורים כאלה דברים.

 

[סוס של נייר]

מה זה לאכול בסדר?

 

[efratramati]

שאלת השאלות ../images/Emo13.gif

זה מאוד אינדיוידואלי. למשל אם לא אכלתי מספיק פחמימות בארוחת צהרים של היום או דילגתי בקלילות על ארוחת ערב, סביר להניח שיהיה לי קשה מחר בבוקר ברכיבה או בריצה. אגב אני לא תמיד יודעת איך תהיה הרכיבה לפני שהנחתי את הרגל על הפדל. חוץ מזה אחרי רכיבות בעיתיות שהיו, אני דואגת שיהיה איתי משהו לשים בפה אם מרגישה חלשה - ג'ל או תמרים ואגוזים או חטיף אנרגיה. גל - זה כמו זריקת אנרגיה לוריד. עובד מיד. השאר לוקחים יכולים לקחת חצי שעה עד שהסוכר מגיע למקום הנכון. בריצה למשל, אם אני רצה בדופק גבוה, אני כבר יודעת שבשבעה קמ חייב לבוא גל אם אני רוצה להמשיך מעבר ל 10. חוץ מזה אני משתדלת לזכור לאכול משהו קטון פחמימתי ככה חצי שעה לפני הרכיבה. ומעבר לתזונה, לפעמים - לפעמים הגוף פשוט רוצה לנוח.

 

[סוס של נייר]

אני אנסה לשים לב, תודה על העצה

 

[efratramati]

ובנוגע לכף רגל ימין שנרדמת ברכיבות

זה לא צריך להיות ככה... אצלי זה קורה כשהנעל לא מתאימה לי או המיקום של הנעל על הפדל לא משהו. את רוכבת עם נעלי רכיבה? הסוליות שלהן קשות על מנת לתת יותר כוח ולפעמים הפנים לא מרופד או שהרפידה נשחקה ומיצרת כאבים. איפה הרגל שלך על הפדל? מיקום לא טוב של הרגל על הפדל גם יכול לגרום לזה. את רוכבת מחוברת? שווה לבדוק את המיקום של הקליט. אני אזכיר פה גם את הנושא של כיוון אופניים. פותר בעיות וכאבים שונים ומשונים.

 

[סוס של נייר]

לא מחוברת

נעלי ספורט, והפעם הקפדתי לא לשרוך חזק מדי. בדקתי את עצמי, ואני חושבת שאני משתמשת יותר בכח עם הצד החיצוני של כף הרגל, רק בצד ימין. בדקתי את עצמי בעמידה, ונדמה לי שגם בעמידה זה ככה. יכולה להיות שעד היום זה לא הפריע לי אבל שזו תקלת יציבה שמלווה אוי הרבה שנים, אני באמת לא יודעת.

 

[efratramati]

נעלי ספורט לעומת נעלי רכיבה

עד כמה שאני מבינה את ההירדמויות בכף הרגל הן קורות כששתי עצמות לוחצות על עצב. שואלת את עצמי אם שימוש בנעל רכיבה יכול לעזור לך, ואני אסביר. הסוליה של נעלי ספורט היא בדרך כלל יותר רכה ומאפשרת "קיפול" של הרגל לכל מני כיוונים. הפדל הרבה יותר קטן מהנעל ולכן, ברכיבה עם נעל ספורט, נוצר יותר עומס על הנקודה בכף הרגל שיושבות ישר על הפדל והנעל מהיותה רכה יותר מאפשרת לכף הרגל להתקפל לכל מני כיוונים וככה יכול להיווצר לחץ של העצמות על העצב. בנעל רכיבה, התחתית של הנעל קשה. הנעל לא מתקפלת עם הלחץ כך שהעומס מתחלק יותר טוב על כל כף הרגל. אם שמים את איזור הכרית של כף הרגל על הפדל, כף הרגל לא תוכל להתעקל אחורה. אגב מהניסיון שלי זה מיצר מנוף ונותן יותר כוח לדיווש. ממליצה לך לבדוק את הנושא. יש נעליים כיפיות לרכיבת שטח. הן דומות יותר לנעלי ספורט ומאפשרות גם הליכה בשבילים. אני שוב מדגישה שנעל רכיבה אגב לא חייבת לבוא עם התחברות. אני רוכבת עם נעלי רכיבה ושונאת להיות מחוברת לאופניים. ביחוד בקטעים טכניים אני אוהבת את הרגליים שלי חופשיות. שיהיה לך בכיף.

 

[סוס של נייר]

חוויה מתקנת היום ../images/Emo13.gif

הרפיתי והחלטתי לא לחזור שוב לרכב היום, ובמקום יצאתי לבריכה. 42 בריכות ברצף, קצב קבוע, שחייה חלקה. בפחות משעה. אני מבסוטה

תודה על התמיכה והעצות הטובות פה ובמסרים

 

[susieada]

כייף של הקשבה לגוף!

מציון שהקשבת לגוף ונתת לעצמך שיחרור פיזי ומנטלי, יחד עם הצלחה בבריכה! אני גם שמחה שהעיצות והתמיכה בפורום עזרו לך! ליל מנוחה. סוזי