רם בברבי- בהרחבה
תכל'ס היתה הופעה נהדרת. רם ניצל את המעמד (שהוא בהחלט שונה מההופעות הרגילות שלו) כדי לתת לנו הצצה לתוך העולם הפנימי שלו ולמרכיבים שמעצבים אותו. זה התחיל באירוח של ערן צור. כמו שרם אמר, את רוב הזמן שלו על הבמה הוא עושה ביחד עם ערן צור. ומכיוון שברור שיש לכך השפעה רבה על רם, הוא ראה לנכון לשלב את ערן בהופעה הזאת. לדעתי, זה לא היה נכון לתת לערן לשיר שתי שירים לבד (את השיר השלישי הם עשו בדואט). בכל זאת, זאת הופעה של רם ולא של ערן. לדעתי צריך להיות מעין חוק ברזל שאומר שאם אתה מארח אצלך בהופעה מישהו, אז רק בדואט, ולא בסולו. ואם כבר סולו, אז מקסימום שיר אחד. כי וואלה, אני מאוד מעריך את ערן, אבל באתי לראות את רם. ואומנם רם רוצה לשתף אותנו בכל הדברים שמגדירים אותו, אבל צריך לשמור על גבול מסויים. אנחנו ממשיכים באירוח של פישוף. פישוף על הבמה זה הרבה יותר קרוב למעריצי רם (לרובם) מאשר ערן צור, ולכן הסולויים שלו היו "נסלחים" יותר. במיוחד, כשמדובר בתענוג כפול ומכופל: הם גם ניגנו שתי שירים של נושאי המגבעת(!!!) וגם אחד מהם היה שיר נדיר שלא נכלל בשום הקלטה (ניתן למצוא אותו בסולסיק, תחפשו look how he's bringing that gun). תראו, אנחנו מעריצים פה של רם, נכון? אחלה. וכזה הוא רם. כשאומרים לו "רם! ערב ספיישל בשבילך בברבי, צוותי צילום, ים כוסיות, צ'לו, מלודיקה... תעשה מה שבא לך!" אז הוא מזמין חברים להשתתף בחגיגה. הוא היה יכול בקלות לעלות על הבמה עם הרפרטואר הרגיל והצוות הרגיל (או אפילו לבד עם חשמלית) ולעשות יופי של הופעה. אבל רם בצורה הכי טבעית הולך ומזמין את החברים שלו, שהוא אוהב, לבוא ולשיר. ולא סתם, הוא נותן להם לשיר שירים שלהם ובסולו. אפילו שתיים! כי ככה הוא: נחמד, ביישן, לא מתלהב מהתהילה ולא מסתנוור מאורות הבמה., וכשנותנים לו מתנה, הוא הולך לחלוק אותה עם החברים שלו. ובגלל זה אני אוהב אותו (לא כמו שיואל אוהב אותו, אבל אוהב אותו). ובתכל'ס, באמת היו שם ים כוסיות.