רמז קטן לחידה

[Eldad S]

בדיוק, זו המילה.

זכרתי שיש מילה שאני מכיר בעניין הזה.
טוב, ברור שבאספרנטו לא נגיד suĉŝalmo, כי אי אפשר לומר מילה כזאת (או לפחות היא "שובר שיניים" די ברור). נצטרך להוסיף o באמצע, להקלת ההיגוי: suĉoŝalmo.

אישית, אני לא בטוח שאני אוהב את המילה הזאת, היא מזכירה לי "שלמונים"

טוב, אני מתלוצץ.

 

[DoronModan]

רציתי לומר שאפילו בחציצת o

הצליל של המילה די מכוער. אני מכיר בזה שהמילה pajlo היא כנראה לא המילה הרשמית ל'קשית'. חבל שכך. מה רע ב-pajlo? אפשר לטעון שזמנהוף ניסה להימנע מהומונימים. אבל plumo, מילה זמנהופית, אם אינני טועה, זה נוצה וגם עט. וזו דוגמה ממש דומה, לדעתי, למשמעות חדשה שנגזרת מהמשמעות המקורית.

 

[מיכי 10]

לי בכלל לא מפריעה ההומונימיות של המילה pajlo במשמעות

גם של קש, כמספוא לבהמות או כמילוי למזרנים, מצד אחד, וגם כקשית לשתייה, מצד שני.
למה?
כי בעברית זה (לפחות היה) בדיוק כך.
וכתבתי כבר בנושא זה לעיל, אבל אולי לא שמתם לב, אז אעתיק ואדגיש:
"...נזכרתי במשהו נחמד, והייתי אומרת ש'קש' הוא שם גנרי. למה? כי לפחות בילדותי, אני זוכרת שהקשיות היו עשויות נייר מלופף. אבל בביתנו (ואולי גם אצל אחרים) השתמשנו בקש אמיתי, טבעי, יבש, שקטפנו בגינה או בשדה הסמוך, לשתייה וקשים כאלה, שִמשו אותנו גם כדי להפריח בועות סבון."

ולא נעים לי לומר, אבל עד היום אני קוראת באופן טבעי לקשית - קש...

 

[מיכי 10]

לי היא לא מזכירה כלום, אבל אפילו

בתוספת האות O היא קשה להגייה, ואני בטוחה שזמנהוף לא היה מרשה מילה כזאת, עם או בלי O.

וזה הרבה הרבה יותר גרוע מלומר מהר "שרה שרה שיר שמח", או "גנן גידל דגן בגן דגן גדול גדל בגן", ועוד אחרים מסובכים יותר.

פשוט מילה לא הגיונית.

 

[מיכי 10]

לדעתי, מילה כזאת לא באה בחשבון. ואני לא מדברת בכלל על יופי

או אסטטיקה, אלא על קצת רחמנות!
מילא שערבים, וילידי ארצות ערב לא מסוגלים להגות צרורות עיצורים, וגם לישראלים רבים זה קשה. ניחא. אבל מילה כזאת, אפילו ישראלים קשוחים יותר, שיכולים בכל זאת להגות צרורות עיצורים מסויימים בלי קשיים מיוחדים - מילה כזאת כבר מוגזמת לחלוטין.
והיא מעל ומעבר "לְמה שהמשטרה מרשה", כפי שהיו הורי מתבטאים בגרמנית. (;