רעיונות? למישהו?

[יש לי שיר7]

רעיונות? למישהו?

מצטרפת..
הבן המתוק שלי בן 4 , נחת בזרועותיי כשהיה בן 3.5 , אחרי 2.5 וחצי שנים בבית ילדים וכמעט שנה במשפחת אומנה.
הייתי מאוד רוצה לכתוב לו ספר אימוץ, ולהתחיל לסדר לו בראש ביוגרפיה פשוטה וקצרה, כך שיוכל להכיל אותה בשלב זה.
האמת, זה קצת יותר מסובך ממה שחשבתי..
אשמח מאוד לקבל רעיונות לבעיות הבאות:
1.אין לו אף תמונה עד גיל 3

, אף אחד לא טרח לצלם אותו. האם זה מוסרי "לזייף" תמונות, כלומר להראות לו תמונה של תינוק ולומר לו שזה הוא?
2. אין לי פרטים על בית הילדים, הוא עבר אליי ממשפחת אומנה. האם הייתם פשוט מדלגים לשלב האומנה?
3. איך לספר לו את נסיבות הוצאתו מבית אמו הביולוגית? הסיפור שלו קשה וקיצוני, גם בסטנדרטים של אימוץ ממזרח אירופה.
4. לא הייתי רוצה לומר שהיא "היתה ענייה ולא יכלה לגדל אותו" , כי גם ככה יש לו חרדות ממחסור. לא הייתי רוצה לומר שהיא "היתה חולה מאוד", כי גם ככה כל שיעול קטן שלי מלחיץ אותו
ואסור לי לומר על ידו שאני חולה.
ובכל מקרה, אלו לא הנסיבות האמיתיות, כך שאני לא רואה הבדל בין "לזייף" תמונות לבין "לזייף" נסיבות אימוץ.
5. אין לי פרטים על האב הביולוגי, מה לעשות, איך להזכיר אותו?
6. ואחרון חביב - איך הייתם מכנים את האשה המולידה? אני בכוונה מגדירה אותה כך מכיוון שלא מגיע לה להקרא אמא, גם לא לשבריר שנייה. אבל לא הייתי רוצה להעביר לו את המסר הזה.
זהו, חוץ מהנושאים האלה הספר מוכן
תודה למי שקרא והמון תודה למי שירצה לעזור.

 

[יסמין@]

קודם כל, מזל טוב והמון הצלחה

1."אין לו אף תמונה עד גיל 3" - מצער מאוד, אבל זה מה שיש. מציעה לא לזייף תמונות. הרי יום אחד בעתיד יתברר לו שהתמונות מזויפות וזה יכול לערער את אמונו בדברים אחרים שאמרת לו. מציעה לא להתייחס לנושא מיוזמתך. ואם ישאל מתישהו לומר לו את האמת.
2. לגבי בית הילדים: קרוב לוודאי שאת יודעת לפחות באיזו מדינה הוא נמצא ואולי אפילו באיזו עיר. את לא חייבת להתחיל לספר לו כבר עכשיו כל פרט. עדיף לספר את הסיפור באופן כללי ולהוסיף עוד ועוד פרטים במשך הזמן. אפשר לומר בפשטות מה שאת יודעת: במשך X חודשים/שנים היית בבית ילדים ב... (שם המדינה ואם את יודעת - שם העיר)
3. "איך לספר לו את נסיבות הוצאתו מבית אמו הביולוגית? הסיפור שלו קשה וקיצוני, גם בסטנדרטים של אימוץ ממזרח אירופה" - לא נראה לי חיוני לכלול זאת בספר האימוץ או לדבר על כך כשהוא ילד קטן.
4."לא הייתי רוצה לומר שהיא "היתה ענייה ולא יכלה לגדל אותו" - אז אל תגידי זאת, מה גם שזה לא נכון. את יכולה לומר: לא יכלה לגדל אותך. אם ישאל למה, תאמרי: לא יודעת בדיוק.
5. "אין לי פרטים על האב הביולוגי, מה לעשות, איך להזכיר אותו?" - גם הוא לא חייב להופיע בספר האימוץ. וגם הוא לא נושא שחייב לעלות מייד בגיל הרך. יש הרי כל כך הרבה דברים לספר לו. כשהנושא יעלה את יכולה לומר את האמת: לא ידוע לי דבר עליו.
6. "ואחרון חביב - איך הייתם מכנים את האשה המולידה?" - אם את יודעת את שמה, את יכולה להשתמש בשמה. ואם לא - את יכולה לקרוא לה: האישה שילדה אותך.

והערה כללית: נראה לי שכדאי להבחין בין התורה שבכתב לבין התורה שבעל פה נראה לי שבספר האימוץ כדאי לכתוב בצורה כללית, ללא פרטים. לספר כמה עובדות: X שנים טיפלו בך בבית ילדים (עם מעט פרטים) ושנה טיפלו בך במשפחת אומנה וכו'. ממילא אי אפשר לכתוב הכל, וברור שבגילאים שונים מתאימים הסברים שונים. ולכן "התורה שבעל פה" היא זו שחשובה כאן במיוחד: הסיפור שנרקם לאורך השנים.

לדעתי, סיפור האימוץ הוא משהו שמתפתח ומסופר במשך שנים ולא אירוע חד פעמי. הכל בהתאם לגיל הילד, להבנה שלו, לשאלות שלו, לנסיבות שונות וכו'. אפשר להתחיל בכמה משפטים ובמשך הזמן להוסיף עוד ועוד ועוד פרטים. כל פעם פרט נוסף, כל פעם היבט נוסף. לא חייבים להקיף את כל הסיפור מכל ההיבטים הרבים והמגוונים שלו בפעם אחת או בתקופה אחת. יש זמן. אני מדמה זאת לטוויה: טווים עוד חוט ועוד חוט ועוד חוט עד שנוצר בד. או לפאזל: מוסיפים עוד רכיב ועוד רכיב עד שנוצרת תמונה.

בעבר כתבתי הרבה על ספר האימוץ מכמה היבטים שלו כאן בפורום וגם בבלוג שכתבתי. ראי הודעה שכוללת לינקים לכמה דברים שכתבתי בנידון. מקווה שיעזור


http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=385160&blogcode=6429051

 

[משתפרת]

לדבר רק אמת, אך לא תמיד כל האמת

הילד התחיל את חייו כאשר האם הביולוגית בה הוא אמור לתת אמון מוחלט הכזיבה אותו. האמינות שלך חייבת להיות מעל לכל ספק וללא כל רבב. אל תמציאי דברים ובוודאי אל תשקרי.
אם בספר האימוץ את רוצה שתהיה תמונת תינוק תדאגי להכניס לשם איזה ציור חמוד של תינוק, שיהיה ברור שמדובר במשהו סימלי. מה שאת יכולה לומר לילד זה שבאותה תקופה את לא היית שם כדי לצלם אותו .
לגבי בית הילדים אם ידוע לך המיקום והשם נסי לחפש ברשת חומר על בית הילדים ואולי אפילו תמצאי תמונות שלו. אם אינך יודעת באיזה בית ילדים היה נסי להשיג את המידע מהעמותה. במידה והמידע הזה איננו נגיש, תצטרכי לספר לילד שהיה בבית ילדים, שם טיפלו בו וגידלו אותו עד שעבר למשפחה האומנת.
לגבי הנסיבות הקשות של הוצאותו מידי האם הביולוגית: כאן מגיע ה- לא תמיד צריך לספר את כל האמת. מדובר בילד בן 4. בשלב הזה את מספרת לו שהיא לא יכלה (או לא היתה מסוגלת) לגדל ילד. בכוונה אני משתמשת במילה ילד, במגום לומר לא יכלה לגדל אותו. זה מאד קשה לילד לקבל שהוא באופן ספציפי נמסר לאימוץ, זה ימשיך להרגיש לו קשה, אך לפחות אנחנו צריכים להבהיר לו שמדובר בחוסר מסוגלות שלה, כלפי כל מי שהיה נולד לה באותו זמן, ולא מדובר במשהו פגום אצלו שגרם לכשל בקשר בינו לבינה.
לגבי האב הביולוגי: מנסיון רב שנים הילדים מתענינים קודם באם הביולוגית. הרבה יותר מאוחר הם שואלים על האב. אני בדעה שצריך להתקדם במסירת המידע לפי הקצב של הילד. כשהוא יעלה את השאלה (וזה יכול לקרות גם עוד 10 שנים, זה בוודאי לא יקרה בקרוב אם את לא תעלי את הנושא) תעני לו שאינך יודעת, שלא נמסרו לכם פרטים. זו האמת.
לגבי הטרמינולוגיה: אנחנו השתמשנו בביטוי האישה שילדה אותך. כך הרגשנו. בשלב מסוים הבן התחיל להשתמש בביטוי "האמא הראשונה שלי" וגם "האמא שילדה אותי". בעבר כתבה פה חברה שהילדים שלה דיברו על האמא האמיתית בהקשר של היולדת, בעוד היא היתה עבורם אמא, בלי תוספות. מאד חשוב לא להתווכח, חשוב לתת לגיטימציה לדרך בה הוא רואה את הדברים. לא עברתי להשתמש בביטוי שלו, מכיוון שכפי שאני מכבדת את הגישה שלו מגיע כבוד גם לגישה שלי. כיום (שתביני, אני אמא לבחור אחרי צבא) אנחנו מדברים גם על האישה שילדה אותו, גם על האמא הביולוגית. גם הוא משתמש בכמה ביטויים וזה בסדר. בשורה התחתונה תשתמשי במה שמרגיש לך נכון, ותאפשרי לו להתבטא כפי שמרגיש לו נכון.

 

[יסמין@]

 

[אבי351]

מסכים עם מ שתפרת האמת ורק היא ומהרגע הראשון

 

[Noga Lavie]

הרבה ברכות, ומעט רעיונות

1. את זיו אימצנו כשהייתה בת שלוש. כל חייה חיה בבית ילדים אוהב, שילדים אומצו לשם לכל רחבי העולם וצולמו ללא הרף. כנראה מסתובבות תמונות שלה בעולם, רק שהן לא הגיעו לידינו (ולא משנה עם כמה אנשים ברחבי העולם יצרתי קשר, וכמה מהם חשבו שיש להם, אך לא היה להם או שלא חזרו אלי). וזו בעיה, וזה עצוב, אך אין מה לעשות, כי אי אפשר למלא את החסר בשקרים. אין תמונות, וזו עובדה.
2-3. אם את חייבת, אז משפט אחד רציף של לידה, בית ילדים, אומנה, ומשם להמשיך. לא להסתיר, לא לדלג, אך גם לא להדגיש. כדאי לאזכר מה שיוביל בעתיד להסברים מפורטים יותר, אך לא חייבים פירוט של כל הדברים הקשים כבר עכשיו. זמנם עוד יגיע. אנחנו לא כתבנו דבר על מה שלא ידענו. סיפור האימוץ התחיל בשתי נקודות מקבילות: אחת זוג הורים שעדין לא היו הורים, שמאוד רצו להיות הורים, שניה ילדה שגדלה בבית ילדים, אך לא היו לה הורים. כאשר שתי הנקודות הצליחו להפגש על ידי שיחת טלפון שקראה להורים לבוא ולאמץ את הילדה, שם התחיל סיפור האימוץ. שם התחילו הדברים שאנו יודעים בוודאות ויכולים לספר עליהם. גם לה וגם לנו היו חיים קודמים לאימוץ, ונתנו לזה מקום במספר מילים, אך לא הרחבנו זאת ולא התעכבנו על זה.
4. שוב, לא חייבים לפרט הכל. גם "לא יכולה הייתה", זו תשובה. אם הוא ינסה לברר מדוע, התאימי את התשובה לגיל. בתחילה יספיק לומר שיש הרבה סיבות מדוע הורים לא יכולים לגדל ילדים, אך את יכולה ולא תוותרי תמורת שום הון שבעולם על גידולו.
5. שוב, אם אין מידע, לא מפרטים. כן, כדי שיווצר ילד, חייב להגיע זרע מגבר וביצית מגיעה מאישה, אך כשאין מידע - אין מידע. אי אפשר להמציא אותו.
6. אנחנו לא הכנסנו אותה לסיפור האימוץ שלנו, אז לא קיבענו במסמרות את היחס אליה. במשך השנים זיו הייתה זו שהובילה בכינויה ,האמא האמיתית שלי", שזה תרגום מדוייק מהביטוי הפלמי המקובל. כשאני מדברת עליה אני מדברת על זו שילדה אותה. לפעמים מתייחסים אליה בשמה. מה שלא יהיה, במקרה שלנו באמת שאיני יודעת האם מגיע לה, או לא מגיע לה, להקרא אמא, ומעניין אותי הרבה יותר מה זיו חושבת מזכויות אשה שמעולם לא פגשתי. זו הסיבה שאנו עוקבים אחרי התייחסותה של זיו, ולא מובילים התייחסות זו.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
איני מוצאת כרגע את הגרסא העברית לסיפור האימוץ שלנו. ההתחלה של הגרסא הפלמית היא:
Ooit waren er twee mensen, XXXX en YYYY.
Zij droomden ervan om op een dag ooit mama en papa te worden.
Ze leefden in Belgie en wilden graag een kindje... van waar ook ter wereld.
Het maakte voor hen niets uit waar het kindje vandaan zou komen.

Er was een klein meisje in Kazachstan dat Goela heette.
Ze woonde daar in een groot huis samen met vele andere kindjes.
Maar niemand van hen had een vader.... of een moeder.
Er waren wel grote mensen die voor de kindjes zorgen, terwijl ze voor elke kindje, een mama en papa zochten, over heel de wereld.
בעברית זה בערך:
פעם היו שני אנשים, ששמם XXXX ו-YYYY. הם חלמו להפוך להורים יום אחד. הם חיו בבלגיה ורצו ילד, לא משנה מהיכן בעולם. זה לא שינה להם מהיכן הילד יגיע.
פעם הייתה ילדה קטנה בקזחסטן, בשם גולזירה. היא גרה בבית גדול, יחד עם הרבה ילדים. לאף אחד מהילדים לא היו אמא או אבא. כן היו שם אנשים מבוגרים שטיפלו בילדים. בזמן שהם טיפלו בילדים, הם חיפשו להם הורים, ברחבי העולם כולו.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
כפי שניתן לראות, פשוט התחלנו את הסיפור במקום ממנו יכולנו להמשיך אל הקשרים ביננו, ולא שברנו את הראש מה קרה לפני זה. לא יודעת אם הפורמט הזה עוזר לך במשהו, אך להזיק כנראה לא יזיק.

 

[China8]

רוצה להוסיף

נתנו לך כמה עצות נהדרות וגם אני חושבת שרצוי לדבוק באמת, אך כמו שנאמר כאן, לא חייבת להיות כ-ל האמת, אלא חלקה הפחות קשה לעיכול ותמיד שתהיה מתאימה לגיל הילד.
רציתי להוסיף לגבי שם לביולוגית: מנסיוני כל משפחה בוחרת בנוסח שמתאים לה. אצלנו זה birth mum כלומר האם המולידה או האם היולדת. מכירה הרבה משפחות עם נוסחים אחרים, כמו האם הביולוגית, באנגלית יש עוד כל מיני נוסחים שקשה לי לתרגם לעברית כמו tummy mummy, וגם האמא הראשונה וכולי.
&nbsp

 

[יש לי שיר7]

תודה!!!

עזרתם לי המון
מיד מתחילה במשימה..

 

[KallaGLP]

מזל טוב! מצטרפת לכל קודמיי.

גם לדעתי בשום אופן לא לזייף ולא להמציא. ובכלל, על סמך מה שסיפרת על נסיבות מסירתו לאימוץ, עדיף לכתוב בעניין כמה שפחות, כי מה שכתוב בספר אימוץ אי אפשר למחוק ולקחת חזרה. בטח לא לכתוב מה שאת לא יודעת או מה שעלול להיות קשה לעיכול או לפצוע את נפשו הרכה. פרטים אפשר יהיה להוסיף במידת הצורך בתשובה לשאלותיו ובהתאם לגיל (וגם אז בזהירות רבה).
ומשהו שלא שאלת, אבל אני רוצה בכל זאת להוסיף: לא הייתי בשום אופן מוסרת לילד בשום שלב מידע כה קשה וקיצוני (על סמך מה שכתבת) ללא הכנה מראש וייעוץ של איש מקצוע שמבין בתחום. אם את מרגישה שהשאלות הקשות עלולות לצוץ (ויש סיכוי לא רע שיצוצו בשלב זה או אחר), עדיף להתכונן מראש ולדעת איך להתמודד איתן בצורה שתמזער את פוטנציאל הפגיעה והנזק.

 

[fannyd]

נתחיל בזה שלא מדובר בטאבולה ראסה

הכל עדיין מאד טרי ויש מצב הילד עדיין עסוק בארגון ההווה ולא פתוח או אפילו מתנגד להתעסק בעבר. אם בכלל להתחיל לסדר לו בראש את הביוגרפיה בהכרח הייתי עושה את זה רק יחד אתו. לדובב אותו לספר את קורותיו ולתעד. אם להכניס תמונות אילוסטרציה אז לבחור יחד אתו או לצייר יחד אתו. הסיפור הסובייקטיבי שלו חשוב כקדימון לסיפור אובייקטיבי שייבנה שלב שלב בשנים שיבואו.

 

[יש לי שיר7]

אז בעצם היית ממליצה לי

לא להכין לו ספר אימוץ בכלל?
חשבתי להשתמש בספר כזה ככלי להעלאת הנושאים המורכבים.
להתחיל בשהות שלו במשפחת האומנה ולדלג על כל מה שקדם לה.
אכנה את האמא הביולוגית בשמה הפרטי ואומר שלא יכולה הייתה לטפל בתינוק.
בלי קשר, מקווה שלא חשפתי פה יותר מדי פרטים

. הרגשתי היום בבוקר קצת רע על הפומביות של השאלות שלי, פשוט לא מצאתי תשובות במקומות אחרים.
שוב תודה רבה.

 

[יסמין@]

נראה לי

שלא חשפת שום פרטים אישיים, ביוגרפיים, מזהים, אלא דיברת באופן כללי ושאלת שאלות כלליות. ואם בכל זאת משפט כלשהו לא נראה לך, את יכולה לבקש ממנהלת הפורום שתמחוק או שתערוך.

 

[Noga Lavie]

לא יכולה לדבר במקום אחרים

אבל יכולה לספר לך מה אנו עשינו.
זיו אומצה בגיל שלוש פלוס/מינוס (פגשנו אותה לראשונה כשהייתה חודשיים לשלוש, היא הגיעה לבלגיה בגיל שלוש וכמעט חודשיים). בתחילה מלאתי אלבום תמונות עב כרס ביותר (הכי גדול שמצאתי), בתמונות למן הרגע בו נפגשנו, ועד שחגגנו שנה לפגישה. בתחילה למעלה ממחצית מולאה בתמונות מקזחסטן, וככל שהזמן חלף והגיעו תמונות עדכניות יותר, הלכתי וצימצמתי את התמונות הפחות חשובות לה. האלבום הזה נקרא "שנה ראשונה כמשפחה", והוא היה נגיש כל הזמן לזיו (והיא אכן עשתה בו כל הזמן שימוש, עד שאפילו לשייע החתול נמאס ממנו ואיים בצפורניו כל פעם שראה את הילדה מתקרבת אליו עם האלבום). גם לאחר שהאלבום הושלם, לא הזדרזנו לכתוב ספר אימוץ. רק לאחר שדברים החלו להתיישב, וראינו את הכיוון שמעניין את זיו, כתבתי משהו, וצירפתי תמונות תואמות לכיתוב (לא כל כך הרבה תמונות של זיו, כמו תמונות של משפחה מורחבת מרחבי העולם, שזיו מכירה, אוהבת, ושמחה לדעת שחיכו לה בקוצר רוח). אצלנו המשימה הייתה סבוכה מעט, כי היה צורך לכתוב בשתי שפות, שלא תמיד מתייחסות אותו הדבר לאותם דברים (אם הסיפור היה רק בעברית, סביר להניח שהייתי עושה שימוש רב בשורש א.מ.צ. למגוון נושאים).

הבעיה בספר אימוץ (וככל שהוא טוב יותר, כך גדלה הבעיה), שהוא מלווה את הילד שנים. דברים שכעת נראים לך מהותיים יכולים להשתנות. גם כי הוא מתבגר, אך גם כי עבורך דברים יקבלו שיקלול שונה. אלבום תמונות שהולך ומתפתח, מראה לך מה נשאר חשוב עבורך, מה מאבד מחשיבותו, ומה בכלל מושך את תשומת ליבו של בנך, גם אם אינו אומר זאת בגלוי.

לי הייתה הרגשה שאם אכתוב מהר ספר אימוץ, זה יהיה ספר אימוץ על פי מה שאחרים אומרים לי שחשוב, בעוד בזמן שכתבתי, כתבתי על מה שלנו היו חשובים.

 

[KallaGLP]

אישית, אני גם מתחברת פחות לספר כתוב.

כלומר, ספר כזה יכול להתאים רק לגיל שעבורו הוא נכתב ולא בהכרח יתאים וימשוך את הילד ככל שיתבגר. לכן סיפור האימוץ המתועד שלנו הוא בצורת סרט וידאו, שצולם במהלך השהות שלנו בעיר הולדתה של בתי ובבית הילדים איתה, המלווה בשמע המסביר בקצרה וב"שפת מבוגרים" איפה היינו ומה עשינו שם (המלל אינו מספר את סיפור האימוץ עצמו, וזאת בכוונה. את הסיפור שלה סיפרנו לה בנפרד בעל פה, ושינינו והוספנו ככל שגדלה והתעניינה). כשבתנו הייתה קטנה התרכזה בעיקר בווידאו, וככל שגדלה הבינה גם את ההסברים. בנוסף לזה יש גם אלבום תמונות, החל מהתמונה הראשונה שקיבלנו מהעמותה לקראת הביקור הראשון שלנו בבית הילדים ועד החזרה לארץ וימי ההתאקלמות הראשונים, וספרים ומזכרות שהבאנו משם. אז נכון, שלא כמו לאחים שלה, שהם ילדים ביולוגיים, אין לה תמונות עוד מבית החולים ומהחודשים הראשונים לאחר הלידה, אך זה מה יש.
יחד עם זאת, רבים כתבו ספר אימוץ, ואני מניחה שאין בעיה למי שרוצה גם לשכתב את הספר ולהוסיף פרטים בהתאם לגיל הילד. כל אחד ומה שהוא מרגיש שמתאים לו ולילד שלו.

 

[fannyd]

אישית לא מתחברת למונח "ספר אימוץ"

אצלנו יש את ספר הבנות שמכיל סיפורים קצרים שנכתבו לאורך כמה שנים ובו תועדו השאלות שעלו והמידע ששיחררתי בהתאם ליכולת ההכלה כמו גם "החוכמות" וההווי המשפחתי. עבודות השורשים של השתים מהוות המשך טבעי לספר זה. אין נוסחא אחת.

 

[יש לי שיר7]

טוב, עכשיו הסתבכתי לגמרי. .

היה לי כל כך ברור שכולם עורכים ספר אימוץ. ..
אבל בהחלט גרמתם לי לחשוב פעם נוספת אם זה הדבר הנכון.

 

[יסמין@]

המטרה היא

לספר את הסיפור לבנך, לטוות אותו עוד ועוד, להוסיף עוד ועוד פרט והיבט, להשיב לשאלות שלו ועוד. יש אמצעים-דרכים שונות להגיע לכך, וספר האימוץ הוא רק דרך אחת. כמו כן יש ספרי אימוץ מסוגים שונים. למשל, אפשר למלא אלבום תמונות בתמונות רלוונטיות, לסדר אותן בסדר כרונולוגי או לפי הסדר שרוצים להציג את סיפור האימוץ, ולהוסיף מתחת לכל תמונה כמה מילים. גם זה סוג של ספר אימוץ. ואז אפשר להראות לילד את התמונות ולהקריא מה שכתוב מתחתן ולהוסיף בעל פה עוד ועוד פרטים.

דרך נוספת (לא או-או, אפשר כמובן גם וגם) להקריא לו ספר על אימוץ (ספר שמתאים לגילו, להבנתו, לעניין שלו) ולהוסיף כמה מילים פה ושם שנוגעות לו אישית.

מה שחשוב הוא לספר את הסיפור בהדרגה ובהתאם לגיל ולעניין ולהבנה ולאירועים שונים שמתרחשים בסביבה (למשל, הגננת בהריון, שכנה ילדה, מישהי שאת והילד מכירים אימצה וכו'). בחרי לך את הדרך שנוחה ונעימה לך ביותר, דרך שנראית לך מתאימה במיוחד לך ולבנך. ואולי תרצי לבחור בכמה דרכים.

בהצלחה!

 

[KallaGLP]

 

[KallaGLP]

אגב, חייבת להודות שגם אני הקראתי בזמנו לילדיי

ספרים על אימוץ, אך הם פשוט לא עוררו עניין מיוחד או שאלות ומעולם לא הפכו לחלק מהספרים האהובים שהילדים (כולל הבת שאומצה) ביקשו לחזור ולקרוא שוב ושוב ושבעקבותיהם התפתח דיון. בתי הגיבה הרבה יותר בעוצמה כשהקראתי לה על הברווזון המכוער, למשל, מאשר על סיפורי אימוץ אנושיים, וגם אז זה היה בעיקר כי היא הזדעזעה מהיחס שהברווזון האומלל זכה לו רק כי נראה שונה ומכוער בעיני סביבתו. לא חושבת שהיא ראתה קשר כלשהו בין האגדה לבין האימוץ שלה או אימוץ בכלל. עד היום אני לא רואה שסיפורי אימוץ גורמים לה להתרגשות מיוחדת, לטוב או לרע, והיא אינה מביעה עניין מיוחד בנושא.

 

[Noga Lavie]

קחי לעצמך את הזמן

אין תשובה אחת נכונה. בוודאי שאין תשובה אחת בלבד עבור כולם, אך בדרך כלל גם לכל אחד יש יותר מתשובה אחת נכונה. מה שאת צריכה הוא למצוא את הדרך הנכונה עבורך (שיכולה להיות שילוב תשובות אחרים, או משהו עצמאי לחלוטין משלך), ולא משהו שאחרים עושים.
אנחנו הדפסנו עבור זיו ספר "אמיתי" דו-לשוני כדי שתוכל לשמור אותו לעצמה על מדף הספרים בחדרה, לעיין בו ולהראות אותו למי שתבחר (אם תבחר). זה היה בנוסף לאלבום "שנה ראשונה" שנסגר, שגם הוא נמצא בחדרה של זיו להראות על פי ראות עיניה. גם היום, בגיל תשע, הספר עדין ספר חשוב מאוד, כמו גם האלבום. חשיבותו נובעת מכך שהוא ספר על זיו, ולא כלכך מהסיפור המסופר בו. סיפור האימוץ הוא סיפור המדוסקס בעל פה בהזדמנויות שונות, כשלרוב מתבצע רחוק מספר מכדי להתייעץ בו.