רעיונות? למישהו?

[משתפרת]

לא כולם עורכים ספר אימוץ

אין דבר כזה "כולם". את תעשי מה שנכון עבורך.
אנחנו (בעצם אני, כי האיש פחות וורבלי ממני) לא הכנו ספר אימוץ. היה לנו אלבום בו הכנסנו את שתי התמונות שקיבלנו בשבוע לפני שנסענו לקבל את הבן, התמונות שצילמנו בגוואטמלה ועוד כמה תמונות מהתקופה ששבנו ארצה. האלבום היה מונח במקום נגיש עבור הבן, מהרגע הראשון. בהתחלה כמעט כל מי שבא לבקר התבונן באלבום, ושמע אותנו מדברים על מה שהיה. הבן היה תינוק קטנטן, וכשקצת גדל יכול היה לקחת בעצמו את האלבום, ולשמוע מאיתנו שוב ושוב על כל אחת מהתמונות. את סיפור האימוץ הוא שמע בע"פ, לא בהקראה, והסיפור התפתח בהתאם לגילו ולהתענינותו.
גם אנחנו הסרטנו בוידאו חוויות מהשהות שלנו בגוואטמלה, והסרט הזה כיכב לא מעט פעמים בילדותו.
כל אחד יודע מה מתאים לו ולמשפחתו, ויש בפורום כאלה שהספר שלהם הוא ממש יצירת אמנות. את יכולה לראות דוגמאות בין מאמרי הפורום (תחת הלשונית "כלים ומידע"). למשל:
[URL]http://www.tapuz.co.il/forums2008/articles/article.aspx?forumid=74&aId=67228[/URL]

 

[אבי351]

גם אני לא עשיתי ספר אימוץ ויש לבני אלבום

תמונות מרגע שנולד ועד שהגעתי לאמצו כולל ואין טוב מזה לדעתי ודיסק עם סרט על המפגש הראשון שלנו

 

[סביון1]

לנו יש קופסאות במקום ספרים

בזמנו קניתי לכל ילד קופסה גדולה ציבעונית ויפה ובתוכה שמתי את כל מה שקשור לחיים שלו לפני שהגיע אלינו ולשלבים הראשונים של האימוץ: תמונות, בגדים, דרכון וכרטיסי טיסה, בובות אתניות מארץ מולדתו של הפשוש, המתנות הראשונות שהם נתנו זה לזה וכיוצא באלה.

 

[גילעד 63]

שני הסנט שלי

לפני הכל, קיבלת פה עצות טובות מאד (במיוחד ממשתפרת).
הדבר הזה שקיבל את הכינוי "ספר אימוץ" מבוסס על הכוונה לאפשר לילד להתחיל לבנות את נרטיב חייו שבתסריטים של אימוץ הוא יותר מורכב וייחודי משל ילדים שלא עברו תסריט כזה. על בסיס ההגיון הזה בעצם מדובר בסיפור חייו של הילד, אז אולי אפשר לקרוא לזה "הסיפור של...." במקום ספר האימוץ. ככה זה הופך להיות ממש שלו באופן אישי.
הסיפורים של כולנו מורכבים מהווה, עבר ועתיד, וכמו שנאמר לך כאן, ה"סיפור" עצמו משתנה לאורך החיים, נוספים פרטים, משתנה תפיסה של העניין, כך שהספר צריך להיות מודולרי ולהיות מסוגל להכיל שינויים ועדכונים.
אני הייתי מתחיל מההווה שלו. איפה הוא נמצא עכשיו. המשפחה הנוכחית שלו, המשפחה שלו לתמיד. אחרי זה הייתי הולך קדימה לחלומות שלו לעתיד (משהו שתמיד אפשר להחליף ולשנות ככל שהילד גדל ומתפתח). אחרי שההווה והעתיד המדומיין נמצאים אפשר להתחיל לגעת בעבר. איך הגעת לכאן וכו'. כמו שנאמר לך כאן הכלל הוא פשוט. אמת ורק אמת במגבלות יכולת הילד להכיל בהתאם לגילו. מה שלא יודעים, אומרים שלא יודעים.
אחת העצות הטובות מאד שקיבלת כאן היתה בקשר לחוסר יכולתה של האישה שילדה אותו לגדל ילד, לא רק אותו ספציפית אלא כל ילד באותו זמן. חשוב מאד גם ללכת עם תחושותיו של הילד לגביה ולתת להם מקום גם אם תפיסת ההורה לגבי אותה אישה היא אחרת לגמרי. המקום שלו לגביה הוא אחר לגמרי מהמקום שלכם לגביה. הוא גדל בתוכה והוא "מכיר" אותה. היתה לו מערכת יחסים איתה שנעלמה באופן פתאומי והניתוק הזה השפיע עליו באופן עמוק בהיותו חסר אונים לחלוטין. כמובן שכל זה יושב עמוק בפנים באופן לחלוטין לא מודע ולא נגיש ולכן יש להתייחס לתחושותיו בהקשר הזה בזהירות רבה כי זה משתנה לאורך הזמן כי הוא ינסה לגבש לעצמו את מה שהוא מרגיש לגבי זה והוא צריך תמיכה ועזרה עם זה.
ה"ספר" הזה צריך להיות זמין וערוך לשינויים ותוספות כפי רצונו של הילד. זה סיפור שילווה את גדילתו של הילד והוא שלו בלבד. אתם רק עוזרים לו "לכתוב" את הסיפור שלו. לדעתי

לגבי תמונות וכד', גם כאן, אם אין אז אין. ציורים שמסמלים דברים הם בסדר גמור. לא להכניס בשום אופן מידע לא נכון. עדיף היעדר מידע והתמודדות עם זה מאשר מידע לא נכון ושקרי. כמו שאמר מישהו באיזה סרט, אפשר לשמור סוד בין שני אנשים רק אם אחד מהם מת

שקרים וסודות מתגלים בסוף וטוב לא יוצא מזה.
בהצלחה רבה

 

[יש לי שיר7]

לא שני סנט אלא מליון דולר!!

אני בשלב ה processing...
תודה

 

[משתפרת]

אכן.

והפיפס שיש לי להוסיף זה שאכן יש דברים שנכון להעביר לילד שלך (כמו הנקודה של האם הביולוגית שלא יכלה לגדל ילד, כמו הכינוי בו את בוחרת עבורה וכו'), אך עליך לקחת בחשבון שלילד תהיינה תחושות משלו. למשל בענין האם הביולוגית, אנחנו כל השנים דיברנו על חוסר המסוגלות לגדל ילד, כל ילד. דיברנו על המצוקה הנוראית (וגם מצוקה נפשית היא מצוקה) שגורמת לאישה להתנתק מהקשר הכי ראשוני ובסיסי שיש. במקרה שלנו זו אמת, ידענו מספיק פרטים ממה שכתוב בתיק האימוץ ועם השנים הסתבר לנו שהמצוקה הזו אכן היתה נוראית ואמיתית. עם זאת הבן שלנו חש אחרת. היא אולי לא יכלה לגדל ילד, אך מי שנמסר לאימוץ לא היה ילד סתם, זה היה הוא באופן אישי. מעולם לא התווכחנו או ניסינו לשכנע אותו. אלה התחושות שלו וחשוב שיהיה מסוגל לבטא אותן גם מולנו, ובעיקר מול עצמו. אם הבן שלך מתבטא אחרת או מרגיש אחרת ממך זה לגיטימי ונכון, ובשום אופן לא כישלון בהעברת מסרים ממך אליו. אם הוא משתף אותך וביחוד כאשר התחושות שלו שונות משלך, זו הצלחה.