אני מאוד מהססת לפסול בשר קטגורית
רוב חיי ממש לא הייתי בקטע של בשר אדום, וגם עוף יכולתי לוותר אילו רציתי, ואחרי שפיתחתי תודעה צמחונית מוסרית הייתי נמנעת ממנו בכוונה ואוכלת רק כשהרגיש לי צורך גדול, פיזיולוגי, לבשר. והסתדרתי נהדר בלי. אבל כשיצאתי לטיול טרקים בניו-זילנד, התחלתי לטרוף כאילו אין מחר. מצידי, הייתי יכולה לאכול המבורגר כל יומיים - וזה מאוד לא אופייני לי! ממש הייתי בהלם מעצמי. אבל זה מה שהגוף שלי דרש, לאור הפעילות האינטנסיבית שאיתגרה אותו. חוצמזה, קטניות היו קצת פחות זמינות. ואחרי שחזרתי לישראל הצורך הזה נעלם כלא היה. ועכשיו, כשאני מניקה ונושאת ילד בן 4 חודשים, וקטניות כן זמינות לי (לפני כמה ימים חיסלתי חצי קילו שעועית ירוקה, סתם כך בארוחת הערב), וגם טחינה ודגן מלא וכו' - אני טורפת. טורפת. טורפת. הצורך שלי בבשר הוא פיזיולוגי ואמיתי, אין לי ספק בזה בכלל. אז אני אוכלת ומרגישה פיזית נפלא, ובעלי קונה לי בעיקר בשר קנגרו (בשר ציד, שניצוד בהתאם ללחצים האקולוגיים של אוסטרליה, שבה אני חיה) ושנינו מרגישים עם זה נסדר, מוסרית. כי זו האופציה ההוגנת ביותר פה. לא נפלא ונהדר, אבל בשר חייב להיות בתפריט שלי. פשוט לא הייתי מסתדרת בלי זה. לכן הייתי מהססת למנוע בשר ממישהו אחר. אולי הילד שלך רוצה את זה רק כי זה זמין ואנשים אחרים אוכלים (כמו במבה), ואולי באמת יש לו צורך פיזיולוגי שלא יוכל להיענות באופן אחר. איך אפשר לדעת? <נאמר כשאלה פתוחה. תהייה> <בעצם, אולי תתני לו קצת בשר אורגני נא, או כמעט נא, בבישול מינימלי, ותראי אם הוא רוצה ואיך הוא אוכל את זה, ואיך הוא מרגיש אחר כך, ואם הוא רוצה עוד. זה עשוי לתת לך רמז מאיפה הרצון שלו בא>