רע, רע, רע
- פותח הנושא Kingomri
- פורסם בתאריך
ס´רק בשביל לקבל חיבוק (או איפה הילד?)
מר אלאדין השפוי (בהשפעת תרופות, מן הסתם). אני אהיה יותר משמח לקבל כדורים שיאזנו את אי השפיות שבגופי, אבל זה לא הולך לקרות, מכל כך הרבה סיבות. קטטוניה??? הייתה פעם להקה כזו לא? מרמלדי, אצלי הסרטן הוא באופק (ובנשמה), האם זו הסיבה לעצב הרב? האמת היא שאני בחור די פעלתן, תמיד הייתי הכי אופטימי מכולם, הכי מעודד, הכי פסיכולוג, הכי מלא מרץ. ופתאום, נכבו האורות, האורחים הלכו, ואני נשארתי עם שאריות הדיכאון של כולם. מבאס. ולמה אין לאף אחד קסמים בשרוול? נו באמת, ניסים קורים פשוט לא לי... קמפרי, דרלינג. נתת שלוש אפשרויות לא כל כך אפשריות. כי להתאבד לא בא לי (לפחות לא בשבועיים הקרובים, אבל מישהו יצטרך להשגיח עליי כשאקבל נשק... סתם!), להמשיך לסבול זה קשה מדי כרגע ולהסתפר, כמה שאני חייב בדחיפות אני לא רוצה. אני שונא להסתפר! לאאאאאא. וחוצמזה, מה אתה חושב שאתה יכול לכתוב כאן, מה? נחש במיטה??? אתה יודע שעדיין יש לי סיוטים מזה (בעקבות סרט ישראלי משובח, של ריב בין הורים או משהו כזה, ושמו במיטה של אחת האימהות נחש ענק. מאז, אני קודם כל בודק מתחת לשמיכה...) אלאדין, איש יקר, אם אתה לא תכתוב הודעת דיכאון משלך, אני אמשיך לחשוב שרק החיים שלי מעצבנים. אז בדחיפות המתאימה בבקשה... פלוס, האם השוות את ההודעה שלי לסרט של ברגמן? וואו, אני נמס ממחמאות! ובקשר ליומן צבאי, אני מבטיח להשתדל (לא, רגע, להשתדל זה לא לעשות כלום על פי נעמי) אז, אני מבטיח לבצע... לדני6דני, אצלך תפס אותי המשפט "תחשוב מה היית רוצה לעשות אם אלו ה 10 ימים האחרונים של חייך" הלוא זה בדיוק המשפט שאמרתי שלשום לחבריי, כשקלטתי שעוד שבוע עבר ולא עשיתי כלום! יש כל כך הרבה מה לעשות, כל כך הרבה מקומות לראות, הרבה אנשים לפגוש, הרבה צלילים לשמוע, הרבה הרפתקאות לבצע. מרוב שיש כל כך הרבה, אינני יודע מאיפה להתחיל, ובסוף אני לא עושה כלום. העצלנות מהשטן... לירונר, הערבים לא צריכים להתחיל לפחד, הם יודעים שיפי נפש כמוני ירביצו קודם למפקדים שלהם לפני שירימו יד עליהם. (איכס, הומו שמאלני מטונף שכמותי, מי בכלל נתן לי רשות לפתוח את הפה?!!!!) בכל אופן, כולכם גרמתי לי אושר רב (כמה שרב יכול לגרום לי לאושר), ואפילו חיוך או שניים הבליחו מול המסך הקטן של המכשיר המוזר הזה, המחשב שלי. זה הקסם האמיתי, אני יושב מצד אחד שלו וכותב בלי עט או נייר, ומהצד השני אנשים מקסימים עונים לי, נותנים לי עוד כמה טיפות של כוח להמשיך ועושים לי טוב בנשמה... רק רציתי להגיד תודה עמרי
מר אלאדין השפוי (בהשפעת תרופות, מן הסתם). אני אהיה יותר משמח לקבל כדורים שיאזנו את אי השפיות שבגופי, אבל זה לא הולך לקרות, מכל כך הרבה סיבות. קטטוניה??? הייתה פעם להקה כזו לא? מרמלדי, אצלי הסרטן הוא באופק (ובנשמה), האם זו הסיבה לעצב הרב? האמת היא שאני בחור די פעלתן, תמיד הייתי הכי אופטימי מכולם, הכי מעודד, הכי פסיכולוג, הכי מלא מרץ. ופתאום, נכבו האורות, האורחים הלכו, ואני נשארתי עם שאריות הדיכאון של כולם. מבאס. ולמה אין לאף אחד קסמים בשרוול? נו באמת, ניסים קורים פשוט לא לי... קמפרי, דרלינג. נתת שלוש אפשרויות לא כל כך אפשריות. כי להתאבד לא בא לי (לפחות לא בשבועיים הקרובים, אבל מישהו יצטרך להשגיח עליי כשאקבל נשק... סתם!), להמשיך לסבול זה קשה מדי כרגע ולהסתפר, כמה שאני חייב בדחיפות אני לא רוצה. אני שונא להסתפר! לאאאאאא. וחוצמזה, מה אתה חושב שאתה יכול לכתוב כאן, מה? נחש במיטה??? אתה יודע שעדיין יש לי סיוטים מזה (בעקבות סרט ישראלי משובח, של ריב בין הורים או משהו כזה, ושמו במיטה של אחת האימהות נחש ענק. מאז, אני קודם כל בודק מתחת לשמיכה...) אלאדין, איש יקר, אם אתה לא תכתוב הודעת דיכאון משלך, אני אמשיך לחשוב שרק החיים שלי מעצבנים. אז בדחיפות המתאימה בבקשה... פלוס, האם השוות את ההודעה שלי לסרט של ברגמן? וואו, אני נמס ממחמאות! ובקשר ליומן צבאי, אני מבטיח להשתדל (לא, רגע, להשתדל זה לא לעשות כלום על פי נעמי) אז, אני מבטיח לבצע... לדני6דני, אצלך תפס אותי המשפט "תחשוב מה היית רוצה לעשות אם אלו ה 10 ימים האחרונים של חייך" הלוא זה בדיוק המשפט שאמרתי שלשום לחבריי, כשקלטתי שעוד שבוע עבר ולא עשיתי כלום! יש כל כך הרבה מה לעשות, כל כך הרבה מקומות לראות, הרבה אנשים לפגוש, הרבה צלילים לשמוע, הרבה הרפתקאות לבצע. מרוב שיש כל כך הרבה, אינני יודע מאיפה להתחיל, ובסוף אני לא עושה כלום. העצלנות מהשטן... לירונר, הערבים לא צריכים להתחיל לפחד, הם יודעים שיפי נפש כמוני ירביצו קודם למפקדים שלהם לפני שירימו יד עליהם. (איכס, הומו שמאלני מטונף שכמותי, מי בכלל נתן לי רשות לפתוח את הפה?!!!!) בכל אופן, כולכם גרמתי לי אושר רב (כמה שרב יכול לגרום לי לאושר), ואפילו חיוך או שניים הבליחו מול המסך הקטן של המכשיר המוזר הזה, המחשב שלי. זה הקסם האמיתי, אני יושב מצד אחד שלו וכותב בלי עט או נייר, ומהצד השני אנשים מקסימים עונים לי, נותנים לי עוד כמה טיפות של כוח להמשיך ועושים לי טוב בנשמה... רק רציתי להגיד תודה עמרי
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.