ודוגמא לדברים שהוכחו כלא נכונים
מדעית - הדוגמה שאני תמיד מביא היא תורת 4 המרות של היפוקרטס\גלנוס, אבל ההיסטוריה של הרפואה (ואני בטוח שגם הסינית) מלאה רעיונות דומים שהוגיהם התכוונו אליהם ברצינות והם הוכחו לחלוטין כלא מדעיים. למשל, פעם חשבו שמחלות באות מריחות רעים, מה שייתכן שרופא סיני היה מנסח כ"קירבה לאנרגיות שליליות", ולעומת זאת היום אנחנו יודעים שמחלות (שנובעות מפרזיטים) נגרמות על ידי חיידקים או וירוסים וכו' אבל לחלוטין לא מהריח הרע עצמו. למעשה, ייתכן שבמהלך האבולוציה האנושית חוש הריח שלנו למד לזהות מקומות בעלי סבירות גבוהה להימצאות חיידקים מזיקים - למשל צואה - ולכן הריח הוא "רע", אבל החיידק חייב לעבור אל הגוף והריח - לחלוטין אינו תנאי מספיק להדבקה. אם ישנם רעיונות סיניים שמבוססים, למשל, על הרעיון הזה של ריח, הרי שהמדע הוכיח שהרעיון המקורי לא נכון ומן הסתם גם היישום שלו - לא נכון. וכמו שאמרתי הרפואה מלאה לגמרי במיליון דוגמאות כאלה, ואני מניח שהסינים הסבירו בצורה שונה לחלוטין את כל המערכות בגוף. עכשיו מה שקורה הוא שלפעמים באים אנשים וממציאים פירוש רש"י לתורות הישנות. למשל אם הם היו מחזיקים בתורתו של היפוקרטס הם היו מתחילים להסביר שהוא התכוון בעצם לאיזון האנרגטי בין הצבע האדום שמסמל מוות והזדקנות לבין הצבע הלבן, נניח, שמסמל חיים חדשים ולידה בלה בלה בלה (תראה כמה בקלות קל להנפיץ את השטויות האלה) והוא לא התכוון בצורה ממשית לאיזון בין הנוזלים הלבנים בגוף לבין הנוזלים האדומים. אבל מה לעשות שהוא, וכמוהו מן הסתם גם הרופאים הסינים, התכוונו ברצינות למה שהם אמרו ולא רק כאנלוגיות, וזוהי היצמדות עיקשת לרעיונות ללא כל סיבה ממשית - מלבד הדמיון הפורה של בני אדם והרצון להאמין שלכל דבר יש פתרון או שהטבע הינו שוויוני צודק ומציית לחוקי הנימוסים שלנו כבני אדם - כלומר, לא נוח לנו עם הרעיון שלמעשה לכולנו יש פאקים ובטבע רובנו אמורים למות צעירים, ובכל מקרה לרובנו יצוץ פאק כזה או אחר מתישהוא. מה פתאום?! איך יכול להיות?! הרי חוש הצדק שלנו אומר לנו שזה לא פייר! לכן קל להאמין שהכל עניין של איזון לא נכון והרבה יותר קשה להאמין שזה הכל עניין טכני שאיננו צודק ואיננו נוטה חסד לאיש. לגבי הרפואה הסינית - פעם האמינו ב"כוח החיים" שמאפשר את קיומם. ראו סלעים, שאינו חיים, וראו בעלי חיים, וניסו לחשוב מה ההבדל ביניהם. חשבו והחליטו שהחומר בבעלי חיים הוא בעל כוחות מיוחדים שאינם קיימים בדומם, וזהו "כוח החיים", והמשמעות - אי אפשר לחקות תהליכים שמתקיימים בטבע החי, בדומם - למשל בצלחת in vitro. מה לעשות שאנחנו כבר שנים יודעים שזה לא ככה, ושלמעשה רוב התופעות אצל בני אדם ניתנות להסבר יפה מאוד דרך כימיה ובצורה מדוייקת מאוד, ואין שום צורך לדבר על "כוח חיים" מאחר והתופעות האלה קורות גם בצלחת וגם בחי in vivo. אז יש אמנם עוד הרבה דברים לחקור, אבל תיאוריה שמסבירה בצורה מוחלטת חלק גדול מהדברים החיים, וגם את מה שהיא לא מסבירה זה בדרך כלל מטעמים טכניים - כלומר קשה לגבש את החלבון הספציפי כדי לבדוק אותו אבל באופן עקרוני הוא אחראי לתפקוד המסויים - היא בהחלט הרבה הרבה יותר טובה מדיבורים מעורפלים על אנרגיות שאינם יכולים לנבא דבר ולא להועיל בשום דבר, ולא ניתן להוכיח אותם - בניגוד לרפואה של ימינו שאם היא טוענת שמקור מחלה מסויימת הוא מחסור באנזים, הרי שאם אתה פוגע בגן שמייצר אותו אתה יכול להוכיח שאתה צודק. מן הסתם הסינים היו אומרים על מחלות גנטיות כמו תאי-זקס שהבעיה היא חוסר איזון ושטויות כאלה... האם גם אז היית הולך אחריהם?! הטענה הכללית היא שמצב הגוף הינו תלוי נטו במצב החומרים שנמצאים בו, ולא בשום דבר אחר. ההשפעה הנפשית שקיימת על מחלות נובעת מחומרים שהמוח מפריש, וזה הלינק היחיד להשפעה נפשית על האדם. אבל מעבר לכך - כל דבר שקשור לגוף עצמו - מושפע מחומרים כימיים, אנזימים שומנים סוכרים ויטמינים וכו' - והחוקים השולטים בו אינם שונים מחוקי הטבע הרגילים, שאינם כוללים דיבור על אנרגיות - לא בצורה שהרפואה הסינית מדברת עליה. ושוב, ייתכן שאדם בהתרגשות ולכן מפריש אדרנלין ולכן יש כמה תהליכים שקורים. הטענה היא, שמעבר להשפעה של המצב הנפשי על המוח ולכן על שחרור של הורמונים - אין שום השפעה אחרת של הנפש על הגוף, ולכן מגוחך לדבר על מרכזי אנרגיה בלב או בקיבה כהסבר לטרשת העורקים, במקום פשוט לדבר על תהליכים כימיים בלתי נמנעים שקורים בגוף (שניתן, נניח, אולי לצמצם אותם באמצעות צריכה מופחתת של מזונות מסויימים, אולי, אבל הם לחלוטין לא קשורים לאנרגיות או להילות). ההבדל בין התורה הסינית בתחום הזה לרפואה הקונבנציונילת היא שהרפואה - היא דבר מוכח ומסתדר עם כל הידוע לנו, והרפואה הסינית - לא קשורה לכלום ואין אפילו בדל של ראיה ביחס לתיאוריות שלה שקשור למציאות.
