ר22 היחידה
New member
רציתי לשתף במקרה
אני חודש חמישי, ויש לנו ילדה בת שנתיים וחצי בבית. היא מאוד אוהבת כוכב ילדים, והחלטתי אתמול לקחת אותה להצגה שלו שהייתה ליד מקום העבודה שלי. (את הכרטיסים הזמנתי חודש מראש)
האוטו עושה כבר שבוע רעש מוזר, ובעלי צריך את דוד שלו, שמבין במכוניות, שיעזור לו עם המוסך. מכל הימים אמר לו שרק אתמול יכול לעזור לו. בעלי יצא מוקדם ונתקע 3 שעות במוסך. אמר כי עמד בפקק חצי שעה, ארגן את הילדה מהגן ונסע עוד חצי שעה בפקק כדי להביא את הילדה אליי. הוא לא סובל פקקים ומתעצבן מהם מהר מאוד.
במהלך ההצגה הייתי שולחת לו הודעות כמו: עוד מעט הפסקה, בטח עוד חצי שעה ייגמר, נראה לי שתצא עכשיו. למעשה הודעות כדי שיכין את עצמו לאסוף אותנו.
אני משעה 6 בבוקר על הרגליים, יושבת במשרד בשעות נוספות כדי לקחת אותה להצגה, יושבת עד 7 וחצי בערב בהצגת ילדים (מזל שהיה נחמד ולא משעמם). כשיצאנו מהאולם התקשרתי כדי לברר איפה לחכות. אמר לי: הרגתם אותי עם הנסיעות האלה, אני לא מרגיש טוב, אני במיטה. חשבתי בהתחלה שהוא צוחק עליי. אבל מסתבר שלא..שאסע באוטובוס הביתה.
השעה 7 וחצי בערב, יש לי 3 תיקים עליי, המרחק מהתיאטרון לאוטובוס הוא 5 דקות הליכה (בלי ילדה), תדירות אוטובוסים נמוכה. בשלב מסוים הילדה לא יכלה כבר ללכת ברגל ונאלצתי בחודש חמישי להרים אותה על הידיים, ולחכות מספר דקות לאוטובוס. נסיעה של חצי שעה עם ילדה גמורה מעייפות.
כשבאתי הביתה, הוא לא הבין בכלל מה אני מתעצבנת והייתי מראש צריכה לפרט בדיוק שהוא צריך להחזיר אותנו. ואני גם אגואיסטית כי לא חשבתי עליו.. (אני שבשנתיים וחצי האחרונות לא רואה כלום חוץ מעבודה, בית ואיך לשעשע את הילדה).
הכי הזוי זה שלעשות הסעות להורים ולמשפחה שלו אין לו בעיה, גם אם זה לעשות מיליון סיבובים ולהיות סוג של נהג מונית שלהם כשהם צריכים אותו, אבל שאני צריכה זה כבר יותר מידי כי היה בפקק ולא ישן צהריים. אפילו צחקתי עליו פעם אחת ואמרתי לו שלפחות ישלמו לו על הדלק.
פשוט הרגשתי מאוכזבת ממנו. זה שתמיד אומר אני אעשה ממך מלכה, ואתן לך הכל....ושאני צריכה לדעת כמה הוא אוהב אותי. אמרתי לו שאם לי יש אוטו, והם יהיו במקום מסויים, אני אתקשר לברר איך הם חוזרים וגם אם אני גמורה מעייפות אבוא לקחת אותם.
אני זוכרת שפעם הוא היה אצל ההורים שלו, והאוטו היה בבית. נאלצתי בשעת ערב להוציא את הילדה רדומה שהייתה בת פחות משנה ולנסוע לקחת אותו כי הוא לא נוסע באוטובוס והוא עייף.. בלי לחשוב יותר מידי יצאתי לדרך.
מעצבן אותי שהוא מנסה לסדר את העולם בצורה כזאת שהוא לא צריך לזוז מהמסלול שלו. מעצבן אותי שהוא לא כל כך הפנים את המשמעות של להיות אבא ובעל משפחה.
אני חודש חמישי, ויש לנו ילדה בת שנתיים וחצי בבית. היא מאוד אוהבת כוכב ילדים, והחלטתי אתמול לקחת אותה להצגה שלו שהייתה ליד מקום העבודה שלי. (את הכרטיסים הזמנתי חודש מראש)
האוטו עושה כבר שבוע רעש מוזר, ובעלי צריך את דוד שלו, שמבין במכוניות, שיעזור לו עם המוסך. מכל הימים אמר לו שרק אתמול יכול לעזור לו. בעלי יצא מוקדם ונתקע 3 שעות במוסך. אמר כי עמד בפקק חצי שעה, ארגן את הילדה מהגן ונסע עוד חצי שעה בפקק כדי להביא את הילדה אליי. הוא לא סובל פקקים ומתעצבן מהם מהר מאוד.
במהלך ההצגה הייתי שולחת לו הודעות כמו: עוד מעט הפסקה, בטח עוד חצי שעה ייגמר, נראה לי שתצא עכשיו. למעשה הודעות כדי שיכין את עצמו לאסוף אותנו.
אני משעה 6 בבוקר על הרגליים, יושבת במשרד בשעות נוספות כדי לקחת אותה להצגה, יושבת עד 7 וחצי בערב בהצגת ילדים (מזל שהיה נחמד ולא משעמם). כשיצאנו מהאולם התקשרתי כדי לברר איפה לחכות. אמר לי: הרגתם אותי עם הנסיעות האלה, אני לא מרגיש טוב, אני במיטה. חשבתי בהתחלה שהוא צוחק עליי. אבל מסתבר שלא..שאסע באוטובוס הביתה.
השעה 7 וחצי בערב, יש לי 3 תיקים עליי, המרחק מהתיאטרון לאוטובוס הוא 5 דקות הליכה (בלי ילדה), תדירות אוטובוסים נמוכה. בשלב מסוים הילדה לא יכלה כבר ללכת ברגל ונאלצתי בחודש חמישי להרים אותה על הידיים, ולחכות מספר דקות לאוטובוס. נסיעה של חצי שעה עם ילדה גמורה מעייפות.
כשבאתי הביתה, הוא לא הבין בכלל מה אני מתעצבנת והייתי מראש צריכה לפרט בדיוק שהוא צריך להחזיר אותנו. ואני גם אגואיסטית כי לא חשבתי עליו.. (אני שבשנתיים וחצי האחרונות לא רואה כלום חוץ מעבודה, בית ואיך לשעשע את הילדה).
הכי הזוי זה שלעשות הסעות להורים ולמשפחה שלו אין לו בעיה, גם אם זה לעשות מיליון סיבובים ולהיות סוג של נהג מונית שלהם כשהם צריכים אותו, אבל שאני צריכה זה כבר יותר מידי כי היה בפקק ולא ישן צהריים. אפילו צחקתי עליו פעם אחת ואמרתי לו שלפחות ישלמו לו על הדלק.
פשוט הרגשתי מאוכזבת ממנו. זה שתמיד אומר אני אעשה ממך מלכה, ואתן לך הכל....ושאני צריכה לדעת כמה הוא אוהב אותי. אמרתי לו שאם לי יש אוטו, והם יהיו במקום מסויים, אני אתקשר לברר איך הם חוזרים וגם אם אני גמורה מעייפות אבוא לקחת אותם.
אני זוכרת שפעם הוא היה אצל ההורים שלו, והאוטו היה בבית. נאלצתי בשעת ערב להוציא את הילדה רדומה שהייתה בת פחות משנה ולנסוע לקחת אותו כי הוא לא נוסע באוטובוס והוא עייף.. בלי לחשוב יותר מידי יצאתי לדרך.
מעצבן אותי שהוא מנסה לסדר את העולם בצורה כזאת שהוא לא צריך לזוז מהמסלול שלו. מעצבן אותי שהוא לא כל כך הפנים את המשמעות של להיות אבא ובעל משפחה.
