לדעתי
נשאלת השאלה מדוע בעלך התייחס אליך כך באותו מקרה והאם אותו יחס חוזר על עצמו במקרים נוספים.
האם יש לו שריטה לגבי נסיעות והוא שונא את זה אבל לאמא הוא לא יכול לומר לא....למשל.
אולי אותו יום באמת הרג אותו פיזית ונפשית והוא הוציא את העצבים עליך. והאם העצבים האלו היו נקודתיים לגבי מה שקרה באותו יום או שהיחס נובע ממשהו יותר עמוק.
לעניות דעתי יש משהו יותר עמוק, כי אם לא, הוא יכול היה לומר לך שהוא מת מעייפות ומצטער שלא יכול לקחת אותך ושתקחי מונית (למה אוטובוס במצבך?) ובאמת ששום דבר לא היה קורה אם הייתי חוזרת הביתה במונית.
אבל הוא לא אמר את זה. ממה שאני מבינה הוא לא התייחס למסרונים שלך ובשיחת הטלפון התפרץ עליך.
משהו מפריע לו והאבסורד הוא שגם מפריע לך אבל אתם לא מספרים אחד לשני על זה. ההסתרה הזו גורמת למשקעים אצלו ואצלך שלא עושים טוב לשניכם.
לכן, יש לקבוע זמן לשיחה ביניכם. אבל לא שיחה של העלבות והטחת אשמה. לא שיחה של התקפות כהגנה. אלא שיחה של רגועה של הקשבה! של הבנה
מה קורה אצלו ומה קורה אצלך.
בהצלחה יקירה.