רציתי רוצה לא יכולה

[נסיכת השחף]

רציתי רוצה לא יכולה

רציתי לכתוב באמת שכן.פעם כתבתי המון וזה עזר ושיחרר קצת מהלחץ כאב לי נורא להשמיד כל מה שכתבתי אבל אל היתה לי ברירה. ואז התחלתי לכתוב פה.רציתי לכתוב באמת שכן..אבל כל המחשבות הכל מבולגן ואין סדר אולי אין הגיון. יש בי כל כך הרבה לא יודעת מאיפה להתחיל רגע אחד מצב רוח סביר רגע אחד שוקעת בפנים ולא יוצאת נאלצת לסבול כדי להשתקם קצת וגם אז סובלת חיה סביב הסבל או שהוא בעצם מקיף אותי. ומבעד להכל אני זועקת מי אני רוצה לחזור לעצמי. לא רוצה רק לספר ולדבר רוצה עצה רוצה חיבוק רוצה מגע רוצה מה שהיה ונעלם רוצה חוכמה הבנה וידע אולי ניסיון רוצה לעבור את הגיהנון כדי להתחסן בפניו. רוצה ללכת רוצה לחזור לישון, לחלום ולהגשים רוצה ורוצה. איזו אגואיסטית אני. מאיפה הרצונות האלו מגיעים הכל אשליה אני לא יכולה לא חכמה ולאי יודעת ולא מבינה ולא מקבלת ולא לוקחת אני לא יכולה לחזור לעצמי לא מסוגלת להמשיך עם הגלים האלו עם החיים האלו אולי אני בעצם בסדר אולי אני סתם הופכת את הכל לביג דיל סתם ילדה קטנה שלא מרגישה אהבה שלא מרגישה כלום בכלל שלא מספיק חכמה כדי לחשוב ולראות ולגלות אולי הם בסדר גמור ואני הלא בסדר וממררת להם את החיים וסתם נמצאת פה מייסורים עצמיים שאני בונה לעצמי בונה חומות בונה שומרים קוצים אקדחים ובין השאר גם כמה ורדים אדקור כל מי שיתקרב אבל אני אדקור אל תפגעו אני פשוט לא רוצה שיתקרבו שיריחו לא רוצה שישברו את הקוצים שלי ואז ידרחו עלי בעצם אין מה לריח אז אין סיבה להקרב תדרחו תרמסו זאת רק אני רוצה לעוף ולא מסוגלת למרות הכנפיים שלכם שחף

 

[התמימה]

מצטערת שאני אומרת את זה אבל...

את כל כך נשמעת כמוני! אני כל כך מבינה את המקור להכל אבל יכולה להגיד מהמקום בו אני נמצאת שאת יכולה, שהבעיות לא באות ממך. תשמעי אני חושבת שזה לא יעזור אנחנו צריכות לדבר בטלפון, ובקשר להורים מרעילים- יש ספר כזה ``הורים מרעילים`` קחי אותו מהספרייה... הוא עזר לי לפקוח את העיניים. ושאף אחד מהמשפחה שלך לא יראה את הספר... עוד משהו- הכישרון כתיבה... יצרת חסימה רגשית אחרי מה שקרה... וכן אני יודעת שזה משחרר ויקח המון זמן עד שתוכלי לחזור לכתוב... אבל יהיה בסדר התמימה