רק אני מרגישה שכבר אי אפשר לסמוך על אנשים ?

Purple Mushroom

New member
אל תאבדי את האמון.

הכל קשור לאגו, והיציאה ממנו, או ההשארות בו.
יכול להיות שאת פשוט נמצאת במעגלים עם אנשים אגואיסטים.
אל תאבדי אף פעם את האמון באנשים הטובים באמת.
בכל בן אדם, אני מאמין, (ויש לי פז"ם של חיים קצת יותר מכולם פה, כמעט מכולם, לפחות בזמן).
יש ניצוץ טוב. הניצוץ מגן עדן, הנשמות הטובות שאנחנו.

ממליץ לך לקרוא את הלינק האחרון שלי בחתימה, מהפכה של אהבה
. זה לפחות התקווה של כולנו בעולם הזה, בימינו אנו.
=] ...
 
תנועת המרי - אין במי לבטוח

אין במי לבטוח, כולם משקרים
ואין מחר
אין סיבה לנסוע למקומות אחרים
הכל אותו דבר
אין מי שיתנהג אחרת
זאת אומרת
אין על מי לסמוך

אין על מה לשמוח
כולם עצובים לנוכח המצב
אין סיבה לפתוח בסתם דיבורים
עם כל עובר ושב
אין מי שיתנהג אחרת
זאת אומרת
אין עם מי לצחוק

אין במי לבטוח
אין במי לבטוח

אין במי לבטוח, כולם משקרים
אז תהיה חכם
אין סיבה לבלוע את כל מה שאומרים
תקשיב לי, בן אדם
אין מי שיתנהג אחרת
זאת אומרת
אין על מי לסמוך

אין מי שיתנהג אחרת
זאת אומרת
אין על מי לסמוך
 

yairsvet

New member
את רואה את מה שאת מתמקדת בו

אם את בוחרת לראות רק את ההתנהגות הנצלנית כל התשומת הלב שלך תילך לעיניין הזה וזה מה שתראי וגם תקבלי מזה עוד ועוד.
ככה עובד המוח שלנו וככה עובד העולם, אין מה לעשות.
זה נכון שיש אנשים רעים, אבל את לא צריכה להתעכב על זה ולהרגיש רע בגלל עיניין הזה
הכי טוב זה להמשיך הלאה ולחפש אנשים אחרים שיהיה לך נעים בחברתם.
אגב כולנו בסופו של דבר ממשיכים בחיים שלנו ועצם העובדה שמשהו היה חבר שלך פעם זה לא אומר שהוא צריך להישאר חבר שלך לכל החיים
זה קורה שאנשים משתנים וכבר לא מעניין ביחד.
זה טבעי לגמרי, חלק מהחיים.
גם אני עכשיו כמעט ולא בקשר עם חברות ילדות כי עכשיו מעניין אותי דברים אחרים.
אנחנו אומנם מדברות מדי פעם אבל לא יותר מזה.
באמת הכי טוב שלא תתמקדי בזה כי יש מלא אנשים טובים רק צריך למצוא אותם ולהתחבר אליהם
ואגב כולנו חצי טובים וחצי רעים, זה תלוי איך מסתכלים
 
אני מבינה אותך

אני לא חושבת שאני צדיקה ויש לי קטעים שלי. מצד שני כמו שאני נוהגת לעזור יש לי איזו ציפייה שככה גם יעזרו לי
הבנתי שבסופו של דבר לכל אחד יש את החיים שלו, לפעמים הם עמוסים. אני לא חושבת שמישהו עושה לי רע דווקא אבל באמת נוצר מצב כזה, במיוחד כשעולים בגיל, שכל אחת בונה לעצמה חיי חברה משלה, לרוב עם בן זוג ואני נשארת מאחורה..
אני אישית מנסה לקבל זאת ללא עלבון, זה קשה לי כי לפעמים זה ממש תופס אותי בבטן, אבל זה מצב נתון שקשה לשנות. כשאני נורא רוצה לדבר על דברים שקשים לי אני משתדלת לנשום שניה ולא למהר לפנות לחברה כי אני מבינה שקשה להם לעזור לי ולהבין אותי כל הזמן.
בסופו של דבר לפעמים יעזרו לך ולפעמים לא. אני חושבת שאת צריכה לבחור לפי הנוחות שלך וכמה שאת אוהבת את הבן אדם אם לעזור לו או במה. את לא צריכה לקחת את זה למקום של אין חברים בכלל ועדיף להיות רע אבל להבין את טיב החיים. אני למשל למדתי לא מהר לעשות משהו שלא מתאים לי כי לא בטוח שיעשו את זה בשבילי אבל מצד שני כיף שיש עם מי לדבר לפעמים, להעזר בדברים קטנים ואולי לפעמים לשתף.
זה נושא שמעסיק אותי הרבה עכשיו אז יכול להיות שיצא לי בלאגן אחד גדול, מקווה שדבריי היו ברורים.
 


הלוואי הייתה לי את היכולת לנשום שניה ולא למהר לפנות לחברה כשמשהו עובר עלי..אני על כל פיפס ישר מתבכיינת לאנשים והייתי מאוד רוצה לשנות את זה! אני שונאת את עצמי על זה,כי זה גורם לי לבעיות שאחר כך אני לא יודעת איך לצאת מהם...

זה משהו שהייתי מאוד רוצה להשתנות, במקום להתבכיין לאחרים על "צרותיי" לדעת להתמודד עם עצמי ועם "צרותיי" לבד...זו תכונה שלפי דעתי מאוד מראה על בגרות ועל דרך להתמודד לבד,ומניסיון,זה עדיף...
 
קודם כל זה כן חשוב להוציא דברים

זה לא פשוט אבל אני חושבת שאם את רוצה להיות במקום הזה של ההתמודדות זה דורש אמונה בעצמך וביטחון. תאמיני שיש בך את הכלים להתמודד עם דברים.
לי למשל היו זמנים שכל הזמן חיפשתי על מי להישען כי לא ידעתי לתמוך בעצמי. חוץ מזה כל הזמן חיפשתי שיגידו לי כמה אני בסדר, אחרי משבר באוניברסיטה הבנתי שזה לא עובד ככה.
אפשר גם לכתוב דברים ולעבד אותם בכתב, אני מכירה אנשים שזה עוזר
אגב זה גם חשוב לדעת לשתך, כי אנחנו יצורים חברתיים. אנחנו לא חיות בודדות.
 
ברור שזה חשוב להוציא דברים...

כשאני שומרת בפנים משהו שמציק לי ולא מדברת עליו כבר משהו בגוף מתחיל לכאוב, אבל להוציא דברים ואז להיפגע,בשביל מה??? צריך לדעת למי לספר ומה לספר..לא לספר כל דבר לכל אחד...

בזמן האחרון אני רק לומדת לקחים לגבי כל מיני דברים,הגיע הזמן שאני אלמד את הדברים האלה שבשנה האחרונה יצא לי ללמוד.
 
ואני - להיפך

דווקא מכל החרא שאכלתי מאנשים (חברות וידידים, כן? הבנתי שעל זה אנחנו מדברים...) אחרי שנתתי את כל כולי, למדתי להעריך את האנשים המעטים שבחיים שלי שהם בדיוק אלה שאפשר לסמוך עליהם. אחרי שנפגעתי משתי בחורות שהחשבתי להכי קרובות אליי באותה שנה, ובטונים מאוד צורמים, הבנתי שאני צריכה לחלק את האנשים שבחיים שלי. מתוך כל זה הבנתי שהאנשים היחידים בעולם שאין להם אינטרסים סמויים כלפיי הם המשפחה שלי והחבר שלי. למזלי, התברכתי גם ב-2 חברות שהן חברות אמת, ותמיד הוכיחו את עצמן כשהייתי צריכה - וכשביקשתי. וזהו - כל השאר אני מגדירה כחברות וידידים, אבל זה די שטחי. אבל לא איכפת לי. מעדיפה להישאר עם שתי חברות אמיתיות מאשר עם 800 חברות נחשות.
 

talush2005

New member
איזה כיף שכל כך הרבה אנשים מבינים !! וואו

ממש תודה לכם, אתם לא מבינים איזה כיף לראות את כל התגובות האלה ולדעת שאני לא היחידה שככה ,וזה לא אני שדפוקה בהכרח.
אני אנסה לענות באופן כללי כי רוב התגובות היו בדעה דומה:
אם להיות יותר ספציפית אני מרגישה ככה בגלל שנוצר אצלי מצב שלפני 3 שנים לי היה חבר ולאף אחד מהחברות לא היה כמעט ואני כן עדין שמרתי איתן על קשר ולא היתי איתו 24 שעות ביממה ,הזמנתי אותן לצאת איתנו ועם חבריו ולמרות שכמעט לא באו לא הרגשתי רע שאני מזניחה אותם גם אם היתי איתן פחות שזה מובן.
היום אני במצב הכי גרוע שיכול להיות מבחינה חברתית , חוץ מחברה אחת בערך לכולן יש חבר ונחשו מה ? הן לא שם בשבילי. לא מנסות כמעט ליצור קשר , לא מנסות חלילה להכיר לי אולי מישהו , בחיים לא הוזמנתי למפגש של אחד מהזוגות עם חבריו של הבחור אולי ואם כבר טרחו להציע זה רק להפגש עם הזוג עצמו לבד , ממש תודה.חברות הכי טובות של שנים שאני רואה אותם רק בימי הולדת כרגע. זה כואב.
אין קשר בין החברים של החברות שלי זה לא שזה קבוצה , כל אחד גר בעיר אחרת בכלל ולא נוצר קשר ביניהם.

הנק' היא שאני לא מצפה שיהיו איתי אותו דבר כמו לפני החבר אבל ציפיתי ליחס קצת יותר אנושי, קצת מידי פעם שינסו לבלות איתי שינסו לראות מה קורה איתי , שאני לא לבד והם יודעות שלכולן יש חבר ואפילו חשבתי שכשחברות מכירות הם גם ינסו לעוזר לי למצוא בחור ולכל אחת יש בחורים שהיא מכירה מלימודים ,עבודה וכל מיני. זה מה שהכי כואב לי שזה לא חברה אחת ככה ולכן האכזבה מאנשים.
יש את הפרסומת עכשיו , פרומו להשרדות בערוץ 10 עם השיר "איך שגלגל מסתובב" - זה בדיוק מה שאני מרגישה- פעם היתי למעלה ועכשיו אני כמעט שנה למטה אבל מקווה שהגלגל יתהפך..אני אסתדר לבד בלהכיר, כבר הבנתי שלהן לא אכפת וצריך להסתדר לבד בעולם ומי יודע אולי יום אחד הם עוד יצטרכו אותי וירגישו ככה.

שוב תודה ענקית - לא ציפיתי לכל כך הרבה תגובות
 

einat162

New member
מאוד מזדהה עם מה שכתבת

ואח"כ אנשים (משפחה או כאלו שקרובים אלי מבחינת תדירות מפגש בלבד) למה אני לא מתה להיות בסביבת אנשים.

פשוט אנשים שאני איתם כל יום (עבודה למשל) הם לא חברים, לא אכפת לי מהם- והם לא ממני, אבל אני תמיד "מנסה לצאת בסדר" וגם זה עם גבול מסויים (שהוצב בגלל ניסיון חיים, אותה "כאפה" שמישהי ציינה פה). אבל אני לא רואה טעם בכל ה"פוציניו מוציניו" שהרבה אחרים עושים (מה שנקרא mingling). תקראו לילד בשמו.....
אם יש פעילות/ יום כיף/ דברים בחינם - אני בפנים, אבל לא בגלל שאני רוצה להיות עם האנשים, אלא בגלל שאני רוצה להנות מאותה פעילות.

אנשים הם משהו שקים במרחב הפיזי ואני מעדיפה לעסוק במשהו שמאתגר/ משעשע לי - לבד.
לא מבינה את האנשים שחייבים את הבאז סביבם תמיד.
 

snappa

New member
מסכימה איתך

לי מאז ומתמיד היה קשה לסמוך על אנשים. נראה לי שזה עוד מתקופת התיכון, אבל זה סיפור קצת ארוך אז לא משנה..
גם אני מרגישה שאנשים נהיו אינטרסנטים, מסתכלים על טובתם האישית ומה יכול לצאת להם מזה. וזה פוגע.
נראה לי שהכי נפגעתי לפני שבוע-יצאתי לפאב עם חברה ביום שישי בערב, וגיליתי שבת כיתה שלי שהייתה חברה מאוד טובה שלי מתה (היה גם בתקשורת). במקום להיות שם בשילי כשאני הכי צריכה אותה בעולם לא עניין אותה שאני כולי באטרף, והיא בחרה להמשיך לשבת על הבר בעוד שאני עסוקה בטלפונים באחת בלילה לחברות לברר מה קרה. בלי חיבוק, בלי להקשיב. מזל שכשחזרנו ידיד שלי ראה אותי כולי בוכה, גרר אותי לסיבוב בקיבוץ ונאלץ להקשיב לחפירות הארכיאולוגיות שלי.
כמות האנשים שבאמת נמצאים שם בשבילך כשאת צריכה אותם היא מזערית. קשה למצוא אותם.

"אנשים נהיו על כך אינטרסנטים, שוכחים את העבר ואת האנשים הישנים רק כי יש עכשיו משהו יותר טוב. זה לא העולם שדמיינתי לעצמי"-כל מילה בסלע.
 

talush2005

New member
תודה! כל אחד נפגע בשלב זה או אחר

אני נפגעתי המון בעיקר מחברות וכל מה שספרתי 2 תגובות מעלייך שקצת לא ראו אותם בגלל הוויכוח למעלה ..
אבל גם שנפגעתי לא הרגשתי שאבדתי את האמון באנשים עד שזה קרה שוב ושוב שאכזבו אותי וכל מה שספרתי ...
 
למעלה