רק הצצתי

[א ש לי]

חכמה לא תמיד עוזרת.

האמץ שלי עזר להביא אותי למקום שאני נימצאת בו היום העזתי לבנות לי גן עדן מהגיהנום. לא התייעצתי עם אחרים ולא בדקתי מה הטעם? הנה לה שני דיעות שונות אני הולכת עם הלב והראש מקבל גם מקום אין מאושרת ממני על נישואים שניים עם בעל מקסים בנות מתוקות וילדיי שזכו לחבר ניפלא, ואבא של ילדיי ששמח ורגוע שהכל סביב וואוו גם בחיוו שלו. ועל כן מכל הלב, חבל לי לשמוע שלך זה לא מצליח, אבל יש אחרים שזכו. בהצלחה לך.

 

[א ש לי]

אשמח להשיב לך.

אתייחס לסרט שאני חיה בו. אנחנו בהחלט אחראים לסרט חיינו, אני הבמאית של הסרט ואני המפיקה אני התפאורן המאפרת וכל השאר, אנחנו בהחלט אחראיים לסרט חיינו, לשחקנים ולנציבים בסרט נתתי טקסט חופשי, ואני מגיבה בהתאם לסרט חיי, סרט חיי להיות דרמתי קומדיה ומה שאבחר, את יכולה לשלוט בחייך ואת יכולה לתת לחיים לשלוט בך. וואלה לא אמשיך להתפלסף אבל באמת סרט חיי מגניב ומרגש בהחלט, אם כי רק אלוהים יודע את המשכו והמציאות כבר הוכיחה לי פעם אחת שהכל יכול להיגמר, אז האמיני לי שהסרט שלי שפוי. מעולם לא הצטערתי על נישואין מדהימים שהיו לי 15 שנה, שנתיים קשות עד שהכל ניגמר, מעולם לא הייתי מרירה, לא רבתי כי אם נילחמתי וניצחתי בעבודה קשה, קשרים ניפלאים עם כולם. ואם לדבר על חצי הכוס הריקה, קיים עצב קטן באיזו פינה, חופשי, לפעמים זה נוגע (חושבת שדווקא בפורום מעולם לא כתבתי עליו) שלמרות האושר הגדול, כואבת שלא הצלחתי לתת לילדי את האבא ואמא יחד בלי קשר שוב למציאות שעדיף להם אמא ואבא מאושרים בניפרד.

 

[azaria]

ואם כל אותו וואו, גם אצלך יש חיכוחים ובעיות

לא פעם שאלת ופרקת כאן קיטור. שלא יתקבל הרושם המוטעה שהצליח לך להקים משהו שבו הכל הכל מושלם תמיד.

 

[michali32]

רק הצצתי

ונשביתי מההודעות בפורום. אני בדרך...... גרושה+ילדה מדהימה בת 7. לבן זוגי 3 ילדים בגילאי: 15, 12, 8 מנישואין קודמים. הצצתי כדי לראות אם כדאי למסד את הקשר אחרי שהציע נישואין בכריית ברך, כדת וכדין

התחושה שלי היא קשה. מצד אחד אני אוהבת אותו ולא מוכנה לוותר עליו תמורת שום הון שבעולם. מצד שני, קראתי וראיתי שהחיים כ"כ מורכבים. וקשים??? שהקשיים עוד בדרך. האם לא עדיף להמשיך לחיות ב-2 בתים? הוא עם ילדיו. אני עם ילדתי. ויש את ימי השבוע וסופ"ש שהוא בא לגור איתי בבית, כשהוא בלי ילדיו. האם היום, כשאתם נשואין, יודעים וחווים משברים הנוגעים לילדים. האם הייתם חוזרים אחורה ולא מתחתנים בשנית? אלו עיצות סבתא הייתם נותנים לאחת בדרך לזוגיות שניה?

 

[א ש לי]

כמה שאתה טועה עזריה,

אתה בטח טוב בלחפש גם בארכיון ואתה מוזמן לעשות זאת, מעולם לא פרקתי קיטור. לא על בעלי לשעבר שרק טוב אני יכולה לכתוב עליו ועל חברתו שהזכרתי שלא רק הילדים אוהבים אותה, גם אני. אישתו לשעבר של בעלי ביחסים טובים איתי ואני איתה הודעה שכתבתי וביקשתי עזרה וחוות דעת שלכם הייתה לגביי הבנות המתוקות של בעלי. שאלתי איך זה שהילדות כל כך מאושרות פה ומתקשות להגיע באופן קבוע, קיבלתי גם תגובה ניפלאה, על שלא האשמתי את האמא. ואיך הכול הסתדר לטובה אז עם כל הכבוד, צר לי לאכזב, אצלי עדיין הכול ווואווו יש כאלה שגם מצליח להם.

 

[א ש לי]

פשוט לא רוצה שיהיה רושם מוטעה שאתה צודק.

 

[azaria]

אשרייך וטוב לך. למה שאחפש צרות שלך?

בכוח להזכיר לך דברים פחות ממושלמים, אם היו כאלה? מקבל את אמירתך שאצלכם הכל דבש, ומאחל לך המשך חיים שלמים וטובים בדיוק כפי שיש לך היום. שהכל ימשיך להיות לך רק וואו!

 

[Star_Dust]

אני לא מגיבה בקביעות אבל מציצה מדי פעם

מעניין אותי למה ניסית לתקן את הרושם הראשוני המושלם שהיא יצרה? אני חושבת שכל אדם בוגר שקורא מה שהיא כתבה מבין שלא כל יום אצלה נפלא, נהדר ומושלם. כמו אצל כולנו. גם כשטוב מאוד, לא טוב כל שניה. המסר שעבר ממנה הוא שבסך הכל ה"חבילה" שהיא בנתה (שהם בנו) מאוד מוצלחת. אני ממש שמחה בשבילה שככה היא מרגישה. חייבת להגיד לך שהפורום הזה שלכם מאוד מפחיד. בתור אם חד הורית שכמהה למשפחה נוספת, אני נכנסת לפה מדי פעם ובכל פעם נבהלת מחדש. אז אני דווקא די שמחתי לאיזון שקיבלתי ע"י קריאת תגובה חיובית לגבי משפחות מורכבות. גם מהמקום המבוהל בו אני נמצאת היום, קשה לי להאמין שבמשפחות מורכבות הכל רע. נכון, זה בטוח יותר קשה מנישואין ראשונים, אבל האם אתה מכיר זוגות שנשואים נישואין ראשונים ואצלם כל יום הוא דבש? זוגיות זה קשה. גם ראשונה וגם מורכבת. למה בחרת לתקן את הרושם שנוצר מאשלי שזו יכולה להיות גם חוויה חיובית ולעומת זאת לא תיקנת את הבחור שכתב לפניה ויצר רושם שזוגיות כזו לא יכולה בכלל להיות טובה? למה לא להשאיר קצת מקום לאופטימיות?

 

[א ש לי]

את מתוקונת אמיתית

ואני ממש לא זייפנית

 

[azaria]

שלום לך. ותיסלם על השאלה הטובה מאוד

במיוחד חידוד השאלה שהוספת בסוף דבריך. למן הרגע הראשון של קריאת שאלתך בשורה הראשונה - היתה לי תשובה ברורה ופשוטה. לכל אורך קריאת שאלתך נשארה התשובה בתוקף. עד שהגעתי לפיסקה האחרונה, ושם התקלת אותי. התשובה הראשונית שלי היתה שתיקנתי את האשליה של אשלי כדי שדבריה לא ייגרמו בטעות לשואל השאלה (ולקוראים אחרים) להיכנס להרפתקא על סמך מידע לא מדוייק. ולמה אני קורא לדיווח החלומי של אשלי - אשליה? כי בדיוק כמו שכתבת בעצמך "שכל אדם בוגר שקורא מה שהיא כתבה מבין שלא כל יום אצלה נפלא, נהדר ומושלם. כמו אצל כולנו. גם כשטוב מאוד, לא טוב כל שניה." אבל אשלי כתבה ממש כאילו אכן אצלה 100% מן הזמן הכל מושלם. וגם לאחר התגובה שלי טרחה לחזור ולהדגיש כמה שאני טועה ושבהחלט הכל הכל אצלה תמיד מתיד רק וואו. ובכן. עד כאן התשובה שלי היתה פשוטה וברורה: טרחתי לתקן את אשלי כי ברור שהיא הגזימה. אבל אז שאלת מדוע לא תיקנתי גם את הבחור שהגזים לכיוון השני. זה שכתב שהכל שחור ושכדאי לברוח כל עוד לא מאוחר. זו שאלה טובה מאוד. כל כך טובה, עד שאין לי תשובה ממשית בשבילה. אולי משום שמטבעי אני אפטימיסט פסימי. כלומר אני פועל מתוך אמונה שיהיה בסדר אך בידיעה שיכול להיות ממש לא בסדר אם לא אזהר ואשמר. אולי משום שבכל זאת הנחרצות של אשלי היא במאה אחוז או אפילו במליון אחוז, בעוד הבחור השלילי לא נחרץ עד כדי כך. אבל ברור לי שיש עוד דברים מתחת לפני השטח האלה. אני אבלה את הימים הקרובים בתהיה ובחפ]ירה בנבכי נפשי כדי לנסות למצוא תשובה רצינית לשאלה המהותית שהעלית. תודה לך על המראה המעניינת שהצבת בפני.

 

[א ש לי]

תנסה לעבוד על עוד שאלה.

למה אתה אינך מוכן להאמין שאדם מספר לך שאצלו הכל וואוו? לו הייתי נשואה עשר שנים ויותר, אה, שויין, שיגרה, והשד יודע מה עוד, אפילו אני לא הייתי מאמינה לי לו הייתי מספרת על מריבות עם הבעל וטוענת שטויות אצל כולם יש עליות וירידות מה שלא כתבתי מעולם באף פורום, שויין, לו הייתי מספרת שמצבי הכלכלי בכי רע מקטרת, או מתוחה בעיניין ואחר כך מספרת, שטויות כייף לי אני אדם פשוט שלא צריך כלום, שויין אבל ראבבק אני חיה לי רק שלוש שנים בירח דבש, פרק ב', רק 3 שנים איש, מה קשה להאמין שהכל וואווו? איך לא יהיה וואוו? אוי ואווי אם לא יהיה וואוו זו התחלה, ואולי ורק אולי עוד לא נגענו בהרבה מבחני מציאות ואולי לא נצטרך לגעת במבחנים שאחרים נוגעים. מצחיק שאני מתנצלת על שכל כך טוב לי אתה רוצה להגיד לי שזכיתי בכזה וואוו? שזכיתי ואני אפילו לא מודעת? אז בוא ואגלה לך סוד, אני לא אישה דתית, אבל אין לילה שאני הולכת לישון מבלי להודות לו על היום וכל שנתן, על בריאות ילדיי, ושלנו, על זוגיות מאושרת ופרנסה.(על כל משפט שכתבתי בקצרה, פירוט ניפלא אבל לא מתכוונת לשעמם את כולם.

 

[azaria]

אני חוזר על מה שכתבתי כבר קודם

ומאחל לך המשך חיים שלמים וטובים בדיוק כפי שיש לך היום. למה לנו להיכנס למה שאני מאמין או לא מאמין, העיקר שאת מאמינה שטוב לך ונפלא, ולכן באמת טוב לך ונפלא. וכבר כתב החכם באדם, איזהו עשיר - השמח בחלקו. את לקחת את זה לפי פשוטן של המילים. את שמחה בחלק שלך, ולהגדרתך זה טוב ומושלם וממש וואו. גם אני לקחתי את המילים כפשוטן בדרכי שלי. וגם אני שמח בחלקי, ובחלקי הנותר אני שואף ומקווה לטוב עוד יותר. כך שאני בחלקי שמח, ובחלקי רוצה עוד יותר. זו מין התכחמות מילולית שכזו, אבל משקפת גישות שונות לחיים. ולגיטימי בהחלט שגישתך וגישתי לא תהיינה זהות. ובתור אחד שחלק ממנו תמיד רוצה עוד- אני גם מתקנא בשלווה ובאושר שמן הסתם אפשר להפיק מן ההשלמה הזו שלך. מן ההסתפקות במה שיש. מכך שפשוט יש לך 100% ממה שאת רוצה שיהיה לך. כי אני נידון מראש לחיות לעולם עם חלק מסויים שלא השגתי. וגם כשאשיג אותו יהיה עוד משהו שלו רק היה לי אותו אז היו חיי עוד יותר מושלמים.

 

[א ש לי]

טוב שלא חזרת על מה שכתבת

להיות מאושר אין משמעו כפי שעשית שיפוט נוסף של "מסתפקת" ב... יש לי את שייחלתי לי בלב ובנשמה כך האושר שלי נימדד. נחת, שלווה והמון אהבה סביבי ובליבי, מה עוד ירצה הבנאדם?

 

[סיגל הורנפלד]

פשוט מקסים. בי נגעת.../images/Emo23.gif

 

[א ש לי]

ישששש../images/Emo8.gif

 

[א ש לי]

מכון אדלר? אממ...מיסרי ד"ש למשה

 

[סיגל הורנפלד]

בשמחה, אבל לא מכירה....

 

[דיאנה55]

קצת באיחור, ובכל זאת רוצה להוסיף לאופטימיות

אני קוראת אתכם מידי פעם, "מורכבת" מזה כ- 19 שנה ובתשובה לשאלתה של מיכלי: "האם הייתי עושה זאת שנית"? - חד משמעית: כ ן - ב ה ח ל ט ! ואני אומרת זאת "ממרומי" 19 שנים לא פשוטות. האם הכל היה דבש? - לא היו משברים? - היו גם היו.... התגברנו - על כולם! ראשית - בעזרת האהבה הגדולה ביני לבין בעלי, ואהבתנו המשותפת לילדים (לכל הארבעה - בלי קשר מי הביולוגי ומי לא...), בעזרת הרבה פתיחות / שיחות / רצון כן לפתור את הקשיים / והכי חשוב : בחירה מודעת בקשר . בצד המשברים היו (וישנם) המון רגעי אושר, רגעים כאלה שבהם הלב כמעט מתפוצץ מרוב התרגשות והנאה

אי אפשר לדבר על הקשיים במערכת המורכבת - מבלי להיזכר בחלק השני: האהבה הגדולה, האושר, השמחה - שגם הם מוחשיים יותר במשפחה המורכבת. היום אנחנו חובקים 4 נכדים (מבנותיו שלו), כאשר עבור הנכדים התמונה ברורה לחלוטין: יש סבא וסבתא... אין תהיות, אין סיבוכים. ולך אשלי, כמה מילים: ריגשת אותי כאן: "אין לילה שאני הולכת לישון מבלי להודות לו על היום וכל שנתן..." - גם אני עושה זאת, ואולי זה בדיוק מה שעושה את ההבדל... כי להודות על כל הטוב שיש - זה להיות מודעת לטוב, ולהיות גם מודעת לזה ש"זה לא מובן מאליו", ואני מאמינה שכאשר מודים על הטוב - פותחים דלת לעוד טוב.... על העצות / ה"מתכון" למורכבות מוצלחת שניתנו כאן לא אוסיף הרבה, רק דבר אחד: לא ניתן לצפות מראש את כל הקשיים! אבל זה לא שונה מפרק א', זה לא שונה מכל זוגיות (בין אם "מורכבת" או "פשוטה"). החיים תמיד מזמנים לנו הפתעות, ובעיני העצה הטובה ביותר היא לבחור מחדש בקשר - יום יום, ובמיוחד ברגעי משבר

ודווקא ברגעי משבר, כדאי להיות מסוגלים לראות את הטוב שבקשר, כי כשקשה - לפעמים לא זוכרים.... לא זוכרים למה אנחנו ביחד, בעצם... אז הדרך שלי / שלנו, היתה: דווקא כשקשה להזכיר לעצמנו את הדברים שמשכו אותנו זה לזו בתחילה ....

 

[זינה מטפלת זוגית]

../images/Emo45.gif אוהבת את דברייך

ובכלל, את הגישה החיובית ברגעים הקשים - כפי הנראה היא זאת שעושה את ההבדל. מה שמעיד שוב ושוב ש... הכל מתחיל ונגמר בראש. ושאיך שאנחנו 'מבנים' ומנסחים את פני הדברים, כך הם יהיו (כי השאר בגדר נבואה שמגשימה את עצמה). אין הרבה עצות 'סבתא'/'דודה' - שמתאימות, חוץ ממה שמאפיין את הסבתות: הן לא צריכות 'לרוץ לשום מקום' (המהירות מן השטן) והן גם מבינות שצריך לקחת דברים מאוד בפרופורציה (והעיקר הבריאות -כבר אמרנו?). שיהיה בהצלחה - ושמרו על האופטימיות!

 

[איימי המתגעגעת]

שלום לך וברוכה הבאה... להלן כמה עיצות דודה..

כי סבתא אני עדיין לא... ראשית אני שמחה בשבילך כי מצאת לך זוגיות שנייה, אהבה היא התבלין הכי חשוב שיש לנו בחיים. החיים במשפחה מורכבת אינם פשוטים ולפעמים מעמידים אותך במבחנים ומצבים מורכבים שאנשים אחרים אפילו לא היו חושבים עליהם... אבל מצד שני - עושים את החיים למעניינים. ראשית, אמליץ כאן בחום בתור צעד ראשון לפני שעושים צעד לכיוון לעשות הסכם ממון.. מה שלי - מה שלך.. ומה יהיה אם תהיה פרידה.. קשה לחשוב על זה - אבל כדאי להסיר את המכשול לפני שנכנסים לכל מחויבות. הדבר הכי חשוב שתתאימי את המסגרת שלכם - למה שעושה טוב לך. בתור אחת שעברה פעם זוגיות לא מתאימה.. בטח למדת לדעת מה טוב לך ומה "חונק" מידי. יש זוגות שאני מכירה שטוב להם החלוקה לשני בתים.. הוא -בבית שלו - והיא בשלה וכשרוצים נפגשים. לעניות דעתי זה טוב ויכול להיות אפילו מצויין כאשר יש ילדים גדולים שכבר רגילים כל אחד לפינה שלו. כאשר הם קטנים... זה יותר מסובך... במיוחד להכניס אותם (את כווולם.. ) לתוך בית אחד. אם את חושבת בכיוון הזה.. ראשית כדאי שתעשו נסיון לראות איך זה הולך... איך מסתדרים הילדים ביניהם ליותר מסופ"ש.. אולי טיול משותף לשבוע.. אולי לשכור בית לצורך העניין... לבדיקת העניין לתקופה יותר ארוכה. מה שלא תחליטי שיהיה לכם בהצלחה והמון אהבה...