רק הצצתי

rolan

New member
מצטרפת לחברותיי

שענו לך כל כך יפה ומפורט. עם כל הקושי אתם חייבים לחשוב קדימה על ימים טובים פחות, לתכנן יחד את החיים המשותפים וחלילה פרידה שלא תהיה אך אם תהיה תהיו ערוכים לה. בנוסף, חשוב לזכור שלילדים תפקיד מכריע וההכנה שלהם לקראת הבאות עשויה להיות קריטית. הייתי מתכננת היטב את המפגש עם הילדים, מכינה אותם לשינוי שעומד להתחולל, דואגת לכל ילד תהיה פרטיות (עד כמה שניתן במסגרת המיגבלות) ושהטלטלה תהיה קטנה ככל האפשר. אל תחששי רק כדאי שתדעי מראש שזוהי משימה לא קלה אם כי אפשרית בהחלט. קחי נשימה ארוכה, תכנני היטב צעדייך והצטיידי בסבלנות רבה - כל אלה נאמרים לך אך בפירוש כוללים את בן זוגך. מזל טוב והרבה הצלחה
 
מיכלי, את באמת חושבת שמישהו יגיד לך...

שבמבט מפוקח הוא לא היה עושה את הצעד הזה ומתחתן פעם שנייה? איך אפשר? איך אפשר לחשוב על החיים בלי הילדים החדשים, בלי בן הזוג? אני יכולה להגיד לך בפה מלא שלו ידעתי, כאשר התחתנתי בפעם הראשונה, מה הולך לקרות - לא הייתי מתחתנת. זה כן, וזה בלי להתייחס בכלל לילדים שלי מהנישואין הראשונים (שלא הייתי מוותרת עליהם בעד כל הון שבעולם, וכולי, לא צריך להכנס לפירוט הזה). אם הייתי יודעת מראש כמה קשה יהיה לחיות במערכת יחסים של נישואין שניים, אני לא משוכנעת שהייתי מוכנה להכנס למערכת יחסים זוגית כלשהי. הייתי מפתחת מערכת יחסים קרובה עם הטלויזיה והמקרר, ולא עם בן זוג. אבל מאותו רגע שנכנסתי לאותה מערכת, והתאהבתי באותו איש, לא הייתה למעשה דרך אחרת אפשרית - על כל הכרוך בכך. זה לא קל וזה כנראה לא יהיה קל לעולם (למעשה, לפעמים זה קשה מאד), אבל זה מה שיש. באשר לשאלה האחרת ששאלת, על מיסוד הקשר - כל עוד את והוא מסוגלים לחיות עם הקשר כמו שהוא, כל אחד בביתו ונפגשים בסופי שבוע, אין שום סיבה לשנות את זה. אין ספק שזה הרבה, הרבה יותר קל. בשלב שבו זה יתחיל להקשות עליכם מבחינה רגשית, זה השלב להתחיל לחשוב על אפשרויות אחרות. זה תלוי בין השאר בזמן - לא כתבת כמה זמן אתם ביחד. שיהיה בהצלחה.
 
למעלה