כן, זה מאוד יעיל.
למעשה אני מעדיף לרוב "שימו לב לשקט", מפני ש"הקשיבו" לשקט מפנה את תשומת הלב לשמיעה, בעוד ש"שימו לב" לשקט מפנה לשים לב אליו, עכשיו, בלי לשייך את זה בהכרח לשמיעה. השקט הוא לא באמת עניין של צלילים או היעדרם... ובלי צורך בכלל להתפלסף על זה אנשים שיכולים להתחיל להבחין בשקט מתחילים לאבד את עצמם (במובן הטוב של המלים) או במלים אחרות למצוא את עצמם (במובן הטוב של המלים). אדם שמתחיל להבחין בשקט, כבר לא מאוד רחוק מלהשתחרר ולחזור להיות עצמו, השקט העשיר האינסופי השופע הזה, שתמיד היה כאן, אך בשלב ראשון, אפשר להבחין טיפה בשקט, מפעם לפעם... רוב האנשים כמובן לעולם לא ימשיכו הלאה מהשלב הזה, לא מפני שאינם רוצים, אלא מפני שהם שקועים בשינה ההיפנוטית הזאת שבה כולנו שקועים, שאת לפעמים קוראת לה כמדומני "אני" או "עצמי".