אז קצת סיפורי חתולים לפני השינה |יר
בערב חג המולד, לפני כשלוש שנים, התדפקה על חלון ביתנו חתולה פראית משהו. היא חיפשה מגע וליטופים, והגיעה אל חלונות הבית מכל כיווניו - ביקשה להכנס. קראנו לה מרי כריסמס בגלל העיתוי. היא ניסתה (והצליחה)להכנס גם לבתי השכנים, אכלה מהאוכל, ועוררה מהומה רבה (השכן קרא לנציג העירייה כדי שילכדו אותה, כי אכלה בלילה מהבשר שהוציאו להפשרה). גוננו עליה במרץ, איימנו שנפנה ל"תנו לחיות לחיות" וכו'. אז, התרנו לה להסתובב במרפסת ובגינה שלנו בלבד, ואימא שלי ממש נדלקה עליה בגלל העיניים היפות שלה (כמו גולות ירוקות שקופות). מרי בעצם חיפשה מקום להמליט והייתי מוצאת אותה לחרדתי בתוך ארון הבגדים, על המיטה - ואני גירשתי אותה
. באותה תקופה לא הייתי פתוחה לרעיון של חתול, מה גם שעוד התאבלתי על הכלב שמת לנו אחרי 10 שנים. יום אחד השכנה אמרה לנו שמרי המליטה (מצאה מחבוא ליד הבית שלה). היו טמפרטורות נמוכות ותחזית לשלג, ואמא שלי ריחמה עליה. היא ואבא שלי שלפו את מרי ואת הגורים בעזרת סולם מהמחבוא ושמו אותה בגינה שלנו. ג'ינג'י (שבעיתוי מושלם בא אלי והתיישב בעודי מקלידה) היה בשגר הזה יחד עם פליסיטי וריינה (מלכה בספרדית). ריינה נדרסה בגיל 5 חודשים, ואז החלטתי להכניס את הגורים הביתה, לחדר שלי. סבלתי לילות בלי שינה בגללם (והפיברו... חבל על הזמן). בינתיים מרי הספיקה להמליט פעם נוספת (לא ידענו שגם כשמיניקה יכולה להרות). מהשגר הזה שמרנו את נחמה שתזכה לחיים ארוכים, ואת שוורצי, שנדרס בגיל 7 חודשים. לצערי הרב גם פליסטי נדרסה באותו כביש מספר חודשים אחר כך. אז - יש לי את נחמה, ג'ינג'י, שקשורים אליי מאד, ואת מרי - שקשורה לאימי ולאבי. את כולם עיקרנו סירסנו. ג'ינג'י ונחמה מורשים לצאת החוצה רק לאחר חצות (כשהתנועה דלילה). מרי עדיין חתולת רחוב עם גינונים של חתולת בית. נחמה היא מהחינוך המיוחד - יש לה חרדות איומות מבני אדם, ועבדתי איתה הרבה עד שנתנה לגעת בה. ג'ינג'י הוא בובת פרווה. הוא מדהים ! כל כך אוהב ונותן אהבה ויחס! יש לו שמות אחרים שהמצאתי לו, ונכון להיום זה הולך ככה: דלדולי (ממשקל חתלתולי), שבלודי (מוטציה של דלדולי), לבלובי (כנ"ל) והיד עוד נטויה. אני עייפה, ומתחילה לספר שטויות... ספרי לי גם על תולו,