רק מי שברא אותך יודע מהן הוראות היצרן שמתאימות לך
בס"ד
האם כדאי לאדם להימנע מדברים מסוימים בעולם או לברוח מהם כדי לתקן את עצמו? האם יש שיטה מומלצת כזאת שכדאי לשקול ברצינות?
ע"פ היהדות האדם לא צריך לשתוק כל היום כדי להיות רוחני אלא יכול לדבר היכן וכמה שצריך דברים חכמים ומועילים כראוי לבן של מלך תוך שמירה על כללי הלשון.
כמו כן אין האדם צריך להתנזר מאשה אלא להתחתן ולחיות איתה בקדושה וטהרה, לקיים איתה את מצות "ואהבת לרעך כמוך" ולהוליד צאצאים שימשיכו את קיום העולם.
האדם גם לא צריך למנוע מעצמו הנאות ולסגף את עצמו בחיי צער ומכאוב אלא לעבוד את בוראו באושר ושמחה טהורים, אהבה, דבקות, בטחון וזריזות.
האדם לא צריך למנוע מעצמו אוכל, שתיה אלא לאכול ולשתות לשובע נפשו בצורה מכובדת דברים כשרים ובריאים שיעזרו לו לשמור ואף להעצים את מדרגתו הרוחנית.
האדם לא צריך לחסוך מעצמו שינה אלא לישון בצורה איכותית ובריאה מתוך כונה שהשינה, האכילה והשתיה יעניקו לו כח לעבודת ד' ויעזרו לו לעשות את רצונו יתברך בצורה טובה יותר.
הסיבה לכך היא שנשמת האדם הגיעה לעולם הגשמי הזה כדי לעבוד את ד' יתברך על אף הרצונות, היצרים והתאוות שמציב בפניה הגוף הגשמי שבתוכו היא ספונה, כאשר בפני האדם ניצבים לא מעט נסיונות, קשיים, פיתויים, ספקות והסחות הדעת עליהם הוא נדרש להתגבר בין היתר כדי להוכיח את נאמנותו לבוראו, לתקן את עצמו, ולהגיע לתכלית הבריאה בדרך העולה בית אל.
אמנם האדם לא צריך להכניס את עצמו לידי נסיון, אך רק על ידי עמידה באותם נסיונות שבורא עולם שולח לו בהשגחה פרטית ע"פ התפקידים והתיקונים האישיים והמיוחדים לשמם נשלחה נשמתו לעולם, הוא יצליח לתקן את נפשו אף אם יכשל כמה וכמה פעמים עד שיצליח בסופו של דבר להגיע לידי התיקון השלם בעה"י.
אחת המטרות לשמן נברא העולם היא כדי שהאדם יוכל לתקן את נשמתו וזאת יוכל לעשות רק אם יפגש עם הנסיון ויעבור אותו בהצלחה, אך אדם שבורח מאותם נסיונות ומונע מהם מלהגיע אליו בורח למעשה מהתכלית שלו ושל הבריאה כולה.
לדוגמא, אדם כעסן שימנע מלבוא במגע עם אנשים כדי להימנע מהופעות וביטויים של כעס בקרבו לא יצליח לתקן את עצמו כך לעולם, אלא ישאר אותו כעסן ולא ישתנה לטובה וכנראה שמצבו אף ילך ויחמיר עם הזמן, אלא אם יעבוד על תיקון מידותיו, יתפלל לבורא עולם שיושיע אותו, והחשוב מכל - ילמד תורה ויזכך בכך את נפשו בצורה שתשפיע על כל מידותיו ותחומי חייו, וגם אם יחוה נפילות בדרך העולה בית אל ילמד מכל נפילה ולא יתיאש אלא יסיק מסקנות ויפיק לקחים לעתיד, יעשה תשובה וימשיך הלאה ויראה איך מפעם לפעם הוא הולך ומשתפר ומיתקן בדרך אל התיקון המלא.
משל למה הדבר דומה? לאדם שמבחין בזמן נסיעתו ברכבו שנורית הדלק שמתריאה על כך שהמיכל עומד להתרוקן מהבהבת, ובמקום לגשת מיד לתחנת הדלק הקרובה ביותר הוא תולש את נורית ההתראה וממשיך לנסוע כשהוא חושב שבזאת פתר את הבעיה, אך בפועל הוא רק העצים אותה, ועל כך נאמר: "כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד" (איוב ה, ז). הגענו לעולם הזה בין היתר כדי לתקן את עצמנו ולהתעלות מעל הטבע והקב"ה נותן לכל אדם את כל הכלים להם הוא זקוק לצורך כך, והמטרות האלה לא תושגנה אם נברח מהטבע ונמנע את עצמנו מכל העולם אלא רק אם נעשה את רצון ד' ונלך בדרכו יתברך, מאחר ורק מי שברא אותך יודע מהן הוראות היצרן שמתאימות לך והוא היחיד שמוסמך לתת לך אותן.
בהצלחה לכולם.
בס"ד
האם כדאי לאדם להימנע מדברים מסוימים בעולם או לברוח מהם כדי לתקן את עצמו? האם יש שיטה מומלצת כזאת שכדאי לשקול ברצינות?
ע"פ היהדות האדם לא צריך לשתוק כל היום כדי להיות רוחני אלא יכול לדבר היכן וכמה שצריך דברים חכמים ומועילים כראוי לבן של מלך תוך שמירה על כללי הלשון.
כמו כן אין האדם צריך להתנזר מאשה אלא להתחתן ולחיות איתה בקדושה וטהרה, לקיים איתה את מצות "ואהבת לרעך כמוך" ולהוליד צאצאים שימשיכו את קיום העולם.
האדם גם לא צריך למנוע מעצמו הנאות ולסגף את עצמו בחיי צער ומכאוב אלא לעבוד את בוראו באושר ושמחה טהורים, אהבה, דבקות, בטחון וזריזות.
האדם לא צריך למנוע מעצמו אוכל, שתיה אלא לאכול ולשתות לשובע נפשו בצורה מכובדת דברים כשרים ובריאים שיעזרו לו לשמור ואף להעצים את מדרגתו הרוחנית.
האדם לא צריך לחסוך מעצמו שינה אלא לישון בצורה איכותית ובריאה מתוך כונה שהשינה, האכילה והשתיה יעניקו לו כח לעבודת ד' ויעזרו לו לעשות את רצונו יתברך בצורה טובה יותר.
הסיבה לכך היא שנשמת האדם הגיעה לעולם הגשמי הזה כדי לעבוד את ד' יתברך על אף הרצונות, היצרים והתאוות שמציב בפניה הגוף הגשמי שבתוכו היא ספונה, כאשר בפני האדם ניצבים לא מעט נסיונות, קשיים, פיתויים, ספקות והסחות הדעת עליהם הוא נדרש להתגבר בין היתר כדי להוכיח את נאמנותו לבוראו, לתקן את עצמו, ולהגיע לתכלית הבריאה בדרך העולה בית אל.
אמנם האדם לא צריך להכניס את עצמו לידי נסיון, אך רק על ידי עמידה באותם נסיונות שבורא עולם שולח לו בהשגחה פרטית ע"פ התפקידים והתיקונים האישיים והמיוחדים לשמם נשלחה נשמתו לעולם, הוא יצליח לתקן את נפשו אף אם יכשל כמה וכמה פעמים עד שיצליח בסופו של דבר להגיע לידי התיקון השלם בעה"י.
אחת המטרות לשמן נברא העולם היא כדי שהאדם יוכל לתקן את נשמתו וזאת יוכל לעשות רק אם יפגש עם הנסיון ויעבור אותו בהצלחה, אך אדם שבורח מאותם נסיונות ומונע מהם מלהגיע אליו בורח למעשה מהתכלית שלו ושל הבריאה כולה.
לדוגמא, אדם כעסן שימנע מלבוא במגע עם אנשים כדי להימנע מהופעות וביטויים של כעס בקרבו לא יצליח לתקן את עצמו כך לעולם, אלא ישאר אותו כעסן ולא ישתנה לטובה וכנראה שמצבו אף ילך ויחמיר עם הזמן, אלא אם יעבוד על תיקון מידותיו, יתפלל לבורא עולם שיושיע אותו, והחשוב מכל - ילמד תורה ויזכך בכך את נפשו בצורה שתשפיע על כל מידותיו ותחומי חייו, וגם אם יחוה נפילות בדרך העולה בית אל ילמד מכל נפילה ולא יתיאש אלא יסיק מסקנות ויפיק לקחים לעתיד, יעשה תשובה וימשיך הלאה ויראה איך מפעם לפעם הוא הולך ומשתפר ומיתקן בדרך אל התיקון המלא.
משל למה הדבר דומה? לאדם שמבחין בזמן נסיעתו ברכבו שנורית הדלק שמתריאה על כך שהמיכל עומד להתרוקן מהבהבת, ובמקום לגשת מיד לתחנת הדלק הקרובה ביותר הוא תולש את נורית ההתראה וממשיך לנסוע כשהוא חושב שבזאת פתר את הבעיה, אך בפועל הוא רק העצים אותה, ועל כך נאמר: "כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד" (איוב ה, ז). הגענו לעולם הזה בין היתר כדי לתקן את עצמנו ולהתעלות מעל הטבע והקב"ה נותן לכל אדם את כל הכלים להם הוא זקוק לצורך כך, והמטרות האלה לא תושגנה אם נברח מהטבע ונמנע את עצמנו מכל העולם אלא רק אם נעשה את רצון ד' ונלך בדרכו יתברך, מאחר ורק מי שברא אותך יודע מהן הוראות היצרן שמתאימות לך והוא היחיד שמוסמך לתת לך אותן.
בהצלחה לכולם.