רק משתף..

[חייבתלהגיב]

ומה גורם לך לחשוב שהדרך שלך היא הנכונה?

אולי בן הזוג צריך להתחשב בבת הזוג שכואב לה ולחכות שזה יעבור?

 

[חייבתלהגיב]

אולי כי רוצים לעשות את זה

רק כשזה הדדי, ולא להתייחס לסקס כאל מין "חובה" או עזרה לצד השני? אולי כי זה עלול להשפיע על מה שיהיה בהמשך, כשלא תהיה בעייה?
אם היו אומרים לך שאם היא "תעזור" לך עכשיו, חיי המין שלכם בהמשך ייפגעו, ולעומת זאת אם היא לא תעזור לך, ברגע שהיא תתאושש הם יהיו סבבה, במה היית בוחר?

 

[חייבתלהגיב]

סבבה, זו את. אולי היא חשה אחרת.

 

[חביף]

כי אולי זה לא מתאים לה,] כאילו...

כי אולי הוא יכול לאונן במקום אחר בלעדיה, כי אולי לא יזיק לו להתאפק, ואולי אם דבר לא קורה זמן ארוך, תמיד אפשר לברר, לבקש סיוע בליטוף האשכים, נגיד, או פירוק החבילה במקרה הקיצוני.

 

[סיגלית 2014]

מה בדיוק יזיק לו?

אני לא מסכימה איתך ולא עם ההודעות שלך.
בראשונה כתבת שאת אחרי לידה וגם אם כאב לך והנקת ו"הכל" לדבריך, שכבת עם בעלך. בהודעה הזו מתחת ביקורת אוימה על אשתו ומה היא בדיוק חושבת לעצמה שהיא עדיין תקועה בטראומה של הלידה. יאללה שתתחיל למלא את התפקיד שלה כאישה.
בהודעה הבאה הפכת את ה"שכבתי עם בעלי" לנגיעות, ל"לעזור לו" ללא חדירה. ובהודעה הבאה הפכת את זה למסאז' מענג מהחבר. מה קרה לבעלך?

בשלוש הודעות נתת דוגמאות לדברים שונים לחלוטין.
ראשית, אני מאמינה שאת לא מגלה את אמריקה לאף אחת.
שנית, אני לא קונה את הדעות שלך ואת התגובות הביקורתיות שלך. יש נשים אחרי לידה שנמצאות לאחר ניתוח, יש נשים שאחרי לידה רגילה עם תפרים מפתחות פחד כלשהו לחזור לקיים יחסי מין. ויש נשים שעדיין קשה להן מכל סיבה שהיא!

העיצה שלך "לגעת בו ולעזור לו" אולי מועילה לו לטווח הקצר אך גורמת לנזקים לאישתו ואם הוא יחשוב רק על עצמו, אני בספק אם חיי המין שלהם יחזרו לאיזה שהוא מסלול.
אם קשה לך להבין מישהי אחרת אז נהגי כפי שאת רואה לנכון עם בן זוגך, סבבה בריבוע, אך תעדני קצת את הביקורת שלך על התנהגות של אישה שסובלת. גם אם את צודקת והיא צריכה להבין אותו ו"לעזור לו", לא יקרה שום דבר אם אותו גבר נחמד יפתח קצת הבנה כלפי אשתו. לא יגרם שום נזק, ההיפך, זה רק יעזור לו ולמערכת היחסים שלו איתה בהמשך.

 

[חביף]

לאור הערתך בדקתי - אכן טיפטיפ עם כוכבית

העלתה שלוש הודעות כפי שציינה סיגלית.
אבל ובעיקר -
קראתי את תגובתך, הכוללת גם השערה פסיכולוגיסטית-משהו, אופיינית לדיבור חסר האחריות בן זמננו, לגבי רגשי אשמה ומה לא?!
האמת היא, למה אני צריך להסביר לאשה על ענייני לידה, הולדה, חיתוכים ותפירות, שינוי מבנה אגן ומה לא... כפי שכתבה לך סיגלית - עשי כטוב בעינייך, רק אל תשפטי ואל תטיפי מוסר ל-אשה, שבעלה הוא המדווח/המספר לנו, לפני שפגשת אותה.
הצעה עדינה נוספת - אם את פסיכולוגית, נגיד [אפילו לא קלינית לצורך העניין ] את הרי יודעת שניתוח נפשי של אדם, מניעיו וכו' עפ"י חמש שורות באינטרנט איננה אמיתית, בלשון המעטה, והיא זילות קיצונית של המקצוע. אם אינך פסיכולוגית, חוו"ד שלך שווה כקליפת השום, ולכן לא ראויה בכלל להיכתב. או בקיצור - תשאירי ניתוחי נפש מהסוג הזה לכוס קפה בבקר עם חברותייך כשאתן מרכלות על X או Y.

 

[חייבתלהגיב]

אז אולי יכול להיות שאין לך מושג

איך זה להיות אישה אחרי לידה?

 

[חייבתלהגיב]

בהחלט אין לי מושג איך אשתו מרגישה.

אבל אני יודעת בוודאות שהיה לי עוד הרבה פחות מושג איך זה להיות אישה אחרי לידה לפני שילדתי. למעשה, לא היה לי שום מושג כי זה משהו שלא מבינים עד שחווים אותו, גם לא איך זה להיות אמא לתינוק ראשון. לא כל הדברים הם כאלה - יש דברים שאפשר בהחלט להבין בלי לחוות. לידה ואמהות הם לא דברים כאלה. וברגע שחווים אותם מקבלים איזשהו מושג מה עובר על נשים אחרות, גם עם החוויה לא זהה.

 

[חייבתלהגיב]

קודם כל, את כתבת דברים כמו

שאת לא מבינה איך זה יכול להיות, ובאופן כללי הגבת כאילו מה שהיא אומרת לא הגיוני, כי החוויה שלך והתפיסה שלך של מין שונה משלה. את פסלת את האפשרות שיכול להיות לגיטימי וסביר מצדה לא לרצות "לעזור" לבעלה.
אפשר בהחלט להכיר נשים שעברו לידה, לשמוע מה הן אומרות על החוויה ועל העניין של מים אחרי הלידה - ולהאמין להן! גם אם לא עברת את זה בעצמך, להגיד "שמעתי על התופעה הזאת מנשים אחרות/ קראתי מחקר בנושא/ וכו' " - אין בזה שום דבר בעייתי.
את זאת שדיברת על החוויה ש-ל-ך ושללת את החוויה שלה (על אף שבכלל לא היית במצב דומה) - וזה מעורר התנגדות.
באותה מידה התנגדתי לאישה שכן עברה לידה ושללה את החוויה שלה. במקרה הזה, שוב, החוויה שלה והיחסים שלה שונה מזון של אותה אישה, כי לא כל הנשים עוברות את זה באותה צורה - ועל אף שהיא כ-ן עברה לידה זה לא אומר שהיא מבינה את מה שעובר עליה, או שהיחס של שתיהן למין דומה.
ודבר אחרון, באופן כללי אנשים לא מגיבים על כ-ל הודעה שנראית להם בעייתית. בכל מקרה, אם הוא היה מתיימר להגיד שהוא לא מבין אותה כי החוויה שלו אחרת, מאוד סביר שהייתי מגיבה גם אליו באותה צורה בה הגבתי לשתיכן.

 

[חביף]

חחחחח

מנהלת חשבונות.
אז ככה -
1. זה שאינך מסוגלת לסבול את התגובה שלי, זו אינה "סתימת פיות", כי סתימת הפה נעשית על דעתך ולא באמצעות התגובה שלי.
2. אותו הדבר תקף גם לסיגלית ביחס לדברייך.
3. דרך ממש מקובלת לצאת משיחה בה אדם/אשה לא מרגישה בנוח, זה תמיד להאשים את הצד השני [ ככה לִמְּדַנּוּ החבר ביבי לאורך שנות שלטונו, תמיד תאשים ואל תקח אחריות].
4. זכותי לקרוא את דעתך ולא, אני חוזר לא לקבל/להסכים איתה/לה. זכותי הבסיסית במקום פתוח גם להסביר מדוע דעתך אינה ראויה בעיניי = זה שווה סתימת פיות?
5. לא 'דע, משו בקורבניות הזו שאת מציגה מעורר בי כעס, אבל גם קצת חמלה ורחמים כלפייך.
שבוע יפה

 

[חביף]

ממש לא - טיפטיפ* שרשרה לאורית

ותמכה בה, כך שלא דלגנו על כלום. אורית נשכחה, כי טיפ היתה קצרה יותר ולא ממש מנומקת.

 

[ori 6]

רק עכשיו

קלטתי את התכתובת המטורפת שזה גרר.
בחיים לא היה כזה באז על חיי המין שלי

 

[חביף]

משנה, במיוחד כשאת בניק של אורח

 

[חייבתלהגיב]

האם היית אומר את זה גם יום אחרי הלידה? גם שבוע אחרי הלידה?

מדובר פה במצב זמני, והוא יכול להתאפק. במה מתבטאת האהבה והאכפתיות שלו?
קשר זוגי בוגר מורכב משני אנשים בוגרים, שמסוגלים להתחשב בבני הזוג שלהם ובדברים שהם עוברים ולדחות סיפוקים - במיוחד אם הסיבה שהם עוברים את הדברים האלה היא שהם ילדו להם ילד!!!

 

[חייבתלהגיב]

אבל לא מדובר פה על חרדה ודיכאון.

ולידה משפיעה בהרבה אופנים על חיי המין - השפעה פיזית על האזור, השפעה הורמונלית, עייפות, וכו'. את מתייחסת ללידה כאל "עוד אחד מהקשיים של החיים" כשבכלל ההשלכות שלה שונות לגמרי ולא דומות לדברים "רגילים".

 

[חייבתלהגיב]

אין לי מושג איך הדברים האלה קשורים למה שאנחנו דנים בו,

אבל האם את טוענת שאם היא לא הייתה מסכימה "לעזור" לו שלושה חודשים או חצי שנה אחרי שכרתו לה רגל, או שהבן שלה מת - גם אז היא הייתה "לא בסדר"? גם אז "את לא מבינה איך זה יכול להיות"?

שוב, אין קשר ללידה כי הקשר בין בעיות ביחסי מין ללידה של תינוק לא עובר בהכרח דרך דכאון בכלל - אבל בהקשר של מה שאת אומרת עכשיו, לא ברור לי מה בדיוק את מנסה להגיד לגבי המקרים האלה. או שמה שניסית להגיד הוא שבמקרים האלה זה "בסדר" לא לרצות לקיים יחסי מין כי הם גרועים יותר, ואילו אישה אחרי לידה שמסרבת ליחסי מין היא לא בסדר, ואין הצדקה למה שהיא חשה או איך שהיא מתנהגת? בחיי שלא ברור לי מה את מנסה להגיד פה - כי, שוב, אנחנו לא אומרים שהבעייה בלידה היא שהיא אירוע שגורם לדכאון ומכאן נובעת הבעייתיות לקיים יחסי מין.

אגב, נניח היו כורתים לה רגל, והיא הייתה חוזרת לעבודה אבל מפסיקה לרוץ מרתונים - זה גם לא היה בסדר? כאילו, מה הקשר בין חזרה לעבודה לבין קיום יחסי מין?

 

[חייבתלהגיב]

מקווה שקראת, כי עכשיו אני מצנזרת.

באופן כללי, ידוע שלידה והנקה משפיעות על המצב ההורמונלי, וזה כשלעצמו יכול להשפיע מאוד על היחס לקיום יחסי מין, וכו' (וזה רק פקטור אחד שקורה בזמן הלידה ו/או ההנקה ומשפיע) - איך זה קשור לכל אותם אירועים אחרים שציינת, שלא קשורים ישירות לעניין של יחסי מין?

 

[חייבתלהגיב]

אני מציעה שתקרא קצת על ההשפעה

של לידה והנקה על האישה, ואולי תשכיל טיפה ותבין שאין לך מושג על מה אתה מדבר. בהצלחה.
ואולי החלק הכי חשוב שאתה צריך להבין הוא שמדובר במצב זמני שנ-ו-ב-ע מהלידה וההנקה, ועובר בהמשך. וכן, הגבר צריך לחכות בסבלנות. לא לימדו אותך לחכות בסבלנות בגיל 3, ככה?

 

[חייבתלהגיב]

בדיוק! אכן לא מדובר ב"צמיתות" או ב"שנים"

כרגע מדובר בחצי שנה אחרי הלידה, כשהאישה עדיין מניקה - וזה לא אמור להימשך שנים או לנצח - אבל חצי שנה - וגם שנה - זה סביר, כי זה פשוט מה שקורה לרבות כחלק מכל העניין הזה. כמו שתשעה חודשים הן היו בהריון, לוקח להן לא מעט זמן להתאושש ולחזור לעצמן, ואין סיבה להניח שזה יהיה חודש או חודשיים (ובפועל - זה פשוט לא חודש או חודשיים בדרך כלל - גם ההנקה משפיעה, גם מה קרה בלידה הספציפית וכו'. אגב, לפעמים דווקא כן יש נזקים שנשארים לצמיתות וצריך ללמוד להסתדר איתם - אבל לא בזה מדובר כרגע).
כאמור, מציעה לך לקרוא בנושא - אתה לא חייב לחוות את זה - רק ללמוד את הנושא.

 

[חייבתלהגיב]

וואו, אתה פשוט לא מבין.

זה לא קשור לטיפול, וזה לא קשור לאהבה. אלה, בין היתר, תהליכים פיזיולוגיים שעוברים עליה (למשל, ירידה גדולה באסטרוגן, וכו') וזה מה שאמור לקרות אחרי הלידה ובזמן ההנקה, ואין צורך לטפל בזה.
כמו שלא היית שולח אישה לעשות דיאטה כי יש לה בטן גדולה בחודש שמיני, או אומר שהיא לא אוהבת את בעלה כי אם היא הייתה אוהבת אותו היא לא הייתה מעלה ככה במשקל או הולכת לטיפול כדי לרדת במשקל.
וכמו שאחרי 9 חודשים נולד תינוק וכבר אין לה בטן גדולה, כך לרוב אחרי שנה, כשכבר לא מניקים הנקה מלאה, וכשהגוף התאושש, וכו' - יש חזרה לתפקוד מיני מלא, ולא כי פתאום היא כן אוהבת אותו או כי היא עברה טיפול - אלא כי ככה הגוף עובד.