בכלל לא הצטייר כך
בזוגיות ההשפעה מגיעה משני הכיוונים.
אף אחד לא טען שאתה נותן לה שטיפות מדי יום ואני אישית אפילו לא רמזתי על זה.
מצד שני אתה מעוניין לחדד לא פעם כמה אתה בסדר, כמה אתה מבין, כמה אתה עוזר. לא טענתי שלא אכפת לך. דווקא מצטייר מההודעות שלך שמאד אכפת לך, אתה אוהב אותה והכל מגיע אצלך ממקום של נתינה, הכלה, הבנה וכו'.
אני הבנתי, ותקן אותי אם אני טועה, שמה שבאמת מפריע לך הוא היחס כלפיך: האינטימיות, המגע, גילויי האהבה וכן, גם סקס. בהודעה הראשית זה היה "נשמע" שמה שמפריע לך הוא חוסר הסקס בלבד.
ומדוע אני חושבת שבכל זאת יש בעיה בתקשורת? מכיוון שהעובדות בשטח מצביעות על כך שאתה עדיין לא מבין לעומק מה מפריע לאשתך. הכוונה היא לאשתך בלבד. לא לכל הנשים שעוברות לידה, שמניקות, שחשות מהפך עצום בחיים, שעייפות, שקשה להן להסתגל למציאות חדשה. אלא לאשתך בלבד! אשתך היא לא "כל הנשים".
אילו ידעת והבנת לעומק מה הבעיה ומהן סיבותיה, סביר להניח שלא היית מגיע לשאול כאן בפורום.
אני מבינה אותך שקשה לך עם השינויים ושהיא חסרה לך.
אני לא אבקש ממך "לחכות בסבלנות" עד שהיא תיזום אלא לקחת אחריות ויוזמה בעצמך. והכוונה היא לא ליזום סקס ולעשות פרצופים חמוצים אם היא לא בעניין אלא ליזום בעצמך גילויי אהבה. חבק אותה ונשק אותה ותאמר לה שאתה אוהב אותה ושאתה שם בשבילה. אתה יכול להתרחק לאחר מכן כדי שהיא לא תקבל רושם שונה. אל תחכה שהיא תראה יחס, הראה אותו בעצמך.
אני מאמינה שכמו שלך יש רגשים קשים, גם לה יש לא פחות ממך. לכן חוץ מלתפוס יוזמה יש להבין שזהו תהליך, כמו כל דבר בחיים שום דבר לא משתנה במכה אחת. לא חושבת שצריך לכמת ולומר 3 חודשים, חצי שנה, שנה ויותר. כל אחד עובר תהליכים דומים בצורה אחרת. מיותר לבצע השוואות.
אלו בגדול הסיבות שיעצתי לך, כאשר אתה יוזם ומשוחח איתה, להפנות את תשומת הלב אליה. מה מפריע לה ולא "עשינו המון שיחות ש
זה מאד מפריע לי". ברגע שאתה כותב "מפריע לי" זה מצטייר שאתה "מתלונן" כאשר אתה משוחח איתה ויכול להיות שזו הסיבה שגורמת לה "להינעל" ולא לחשוף הכל.
שוב, יכול להיות שאני טועה אך כך אני רואה את הדברים. מאחלת לך מעומק הלב שהזוגיות תחזור להיות אוהבת, מפנקת ומכילה.
