רשלנות רפואית? - קשיש תשוש נפש
רקע:
מדובר באדם הנושק לגיל 80.
עלה לארץ בשנות ה-20 לחייו עם כל משפחתו.
לדעתי היה מאז ומעולם עם בעיה נפשית שאנשים העדיפו לקרוא לה עקשנות יתר, עצבנות או בורות (כנראה בגלל שירותו הצבאי בצבא הרוסי ,3 שנים, ולאחריהם גם ישב בכלא הרוסי מסיבות שלא ידועות לי וזכורות לי סיטואציות טראומטיות שסיפר)
בעברו היה מכור לאלכוהול, ידוע לי על ריבים במשפחה עד למצב בו היכה את אשתו והייתה התערבות של משטרה.
הבת מספרת על אבא קשה, עקשן ועצבני שלא הירבה לעבוד בארץ. מיותר לציין שהקשר שלהם איננו קשר של אב ובת רגילים.
בגיל מסויים החלה הירידה בשמיעה שבה לא טיפל והתבודדות כללית מהחברה והאנשים הקרובים אליו (אחים, משפחה רחוקה וכו'). בעיקרון איננו אדם קל או חביב ואני אף מרשה לעצמי לכתוב שהוא די שנוא על רבים, אין לו חברים ואפילו עם אחיו אין לו קשר נורמאלי.
עם ההזדקנות החלו להופיע פחדים, חרדות ודיכאון עד למצב שלא קם מהמיטה, עשיית צרכים בתוך המיטה,חוסר תיאבון וירידה לתת משקל, לא מתקלח\ מתגלח, מבלה את יומו במיטה ובכללי ישן ברוב היום.
כשפנו לביטוח לאומי (בעל קצבת נכות עקב לקות השמיעה הכבדה) הקשיש קיבל פעם בשבוע או פעמיים עוזרת שתדאג לנקות אותו ולבשל לו במשך כמה שעות.
הקשיש סירב בתוקף להכניס "אישה זרה" לביתו ובטל"א יצא מהפרק. הבת כמובן הייתה מבקרת פעמים מספר בכדי לנסות ולנקות אותו, להאכיל אותו לדאוג שישתה בקביעות וברצף את התרופות הפסיכיאטריות שניתנו לו אך ללא הצלחה.
מאוחר יותר שתה אקונומיקה (מבקשת לציין שלא ברמה כזו שתגרום למוות. מהסיפורים הייתה לי תחושה שיותר רצה לגרום לתשומת לב) הובהל לביה"ח ואושפז לבסוף בכפייה בבי"ח פסיכיאטרי. שהה שם במשך כמה חודשים ארוכים ומצבו החל להשתפר. החליטו לשחררו.
כשנתיים מאוחר יותר שבמהלכן האישה לה היה נשוי נפטרה, שוב חזר הסיפור. פחדים, פחד למות ודיכאון. לא קם מהמיטה, לא אוכל, לא מתקלח. שוב נסיונות של הבת להחזיר את אביה למוטב- ריצות לרופאים, תרופות אך שוב איננו "זע ונע".
הפעם שתה נוזל ניקוי אחר (גם פה, לא בכמות שתגרום למוות). שוב הובהל לביה"ח בו הפסיכיאטר הראשי קבע כי יש לאשפזו בבי"ח פסיכיאטרי בכפייה וכל עוד הבת לא תשלח אותו (כי הקשיש הרי סירב בתוקף) האחריות\אשמה במקרה ואכן יצליח בסופו של דבר להתאבד תיהיה על הבת. קופ"ח בה היה מטופל העבירה את התיק הרפואי לבת, וגם שם הפסיכיאטר קבע כי יש לאשפזו בבי"ח פסיכיאטרי. בסוף אכן אושפז בשנית.
ועכשיו לשאלתי:
באישפוזו השני הקשיש שהה כשבוע בבי"ח הפסיכיאטרי. תוך כדי חלה בדלקת ריאות והועבר לבי"ח רגיל לטיפול (הרופאים מניחים שזה כתוצאה מחומר הניקוי ששתה).
כעת, כשהבריא בית החולים הפסיכיאטרי מסרב לקבל אותו חזרה\להשאיר אותו (הודיע ביום רביעי השבוע והסכים להשאיר אותו עד ליום ראשון בתחילת שבוע הבא כדי שהבת "תתארגן" בהתאם) בטענה שאין זה מקומו שם ויש בעיה עם אבחנת הפסיכיאטר הראשי שהפנה אותו (בי"ח הפסיכיאטרי טוען כי הרופא קבע שהוא תשוש נפש והיה עליו לכתוב דבר אחר - לא ממש הבנתי את נימוק בי"ח הפסיכיאטרי). כשהלכה הבת לברר מדוע ולמה פגשה ביועצת מסויימת שאמרה לה כי הדבר אסור ואין לשחרר את אביה.
מצבו של האב קשה יותר מאישפוזו הראשון (בשתי הפעמים אושפז באותו מוסד), כעת הוא מסתובב עם טיטול, איננו אוכל ומצבו נראה רע מאוד.
הבת חסרת אונים ואיננה יודעת לאן ולמי לפנות.
אבקש להוסיף שכמו סיפור חייו של הקשיש כך גם רכושו... אין לו דירה (גר בדירת אמידר) אין לו הון עצמי או רכוש אחר מלבד הרהיטים בדירתו. לא פנסיה ואפילו בקופ"ח סירב לשלם קצת יותר או שביתו תשלם מכספה כדי להיות מבוטח "זהב" והוא מבוטח "כסף". ביתו היא בת יחידה וסביר להניח ש- 11,000 ש"ח בחודש למוסד גריאטרי העלוב ביותר לא תוכל לממן.
האם מדובר כאן ברשלנות רפואית? הן של בי"ח הפסיכיאטרי והן של הפסיכיאטר המטפל במוסד סגור זה?
אם כן למי יש לפנות?
אם זו איננה רשלנות רפואית, על סמך מה יכול המוסד לשחרר בעצם את הקשיש? - ענייני כספים אני מניחה, אך מי או לפי מה מחליטים?
(את הודעה זו אני פותחת בכמה פורומים שונים שנראה כי יוכלו לתת לי תשובה)
אשמח לתגובתך הכנה, סופ"ש רגוע
רקע:
מדובר באדם הנושק לגיל 80.
עלה לארץ בשנות ה-20 לחייו עם כל משפחתו.
לדעתי היה מאז ומעולם עם בעיה נפשית שאנשים העדיפו לקרוא לה עקשנות יתר, עצבנות או בורות (כנראה בגלל שירותו הצבאי בצבא הרוסי ,3 שנים, ולאחריהם גם ישב בכלא הרוסי מסיבות שלא ידועות לי וזכורות לי סיטואציות טראומטיות שסיפר)
בעברו היה מכור לאלכוהול, ידוע לי על ריבים במשפחה עד למצב בו היכה את אשתו והייתה התערבות של משטרה.
הבת מספרת על אבא קשה, עקשן ועצבני שלא הירבה לעבוד בארץ. מיותר לציין שהקשר שלהם איננו קשר של אב ובת רגילים.
בגיל מסויים החלה הירידה בשמיעה שבה לא טיפל והתבודדות כללית מהחברה והאנשים הקרובים אליו (אחים, משפחה רחוקה וכו'). בעיקרון איננו אדם קל או חביב ואני אף מרשה לעצמי לכתוב שהוא די שנוא על רבים, אין לו חברים ואפילו עם אחיו אין לו קשר נורמאלי.
עם ההזדקנות החלו להופיע פחדים, חרדות ודיכאון עד למצב שלא קם מהמיטה, עשיית צרכים בתוך המיטה,חוסר תיאבון וירידה לתת משקל, לא מתקלח\ מתגלח, מבלה את יומו במיטה ובכללי ישן ברוב היום.
כשפנו לביטוח לאומי (בעל קצבת נכות עקב לקות השמיעה הכבדה) הקשיש קיבל פעם בשבוע או פעמיים עוזרת שתדאג לנקות אותו ולבשל לו במשך כמה שעות.
הקשיש סירב בתוקף להכניס "אישה זרה" לביתו ובטל"א יצא מהפרק. הבת כמובן הייתה מבקרת פעמים מספר בכדי לנסות ולנקות אותו, להאכיל אותו לדאוג שישתה בקביעות וברצף את התרופות הפסיכיאטריות שניתנו לו אך ללא הצלחה.
מאוחר יותר שתה אקונומיקה (מבקשת לציין שלא ברמה כזו שתגרום למוות. מהסיפורים הייתה לי תחושה שיותר רצה לגרום לתשומת לב) הובהל לביה"ח ואושפז לבסוף בכפייה בבי"ח פסיכיאטרי. שהה שם במשך כמה חודשים ארוכים ומצבו החל להשתפר. החליטו לשחררו.
כשנתיים מאוחר יותר שבמהלכן האישה לה היה נשוי נפטרה, שוב חזר הסיפור. פחדים, פחד למות ודיכאון. לא קם מהמיטה, לא אוכל, לא מתקלח. שוב נסיונות של הבת להחזיר את אביה למוטב- ריצות לרופאים, תרופות אך שוב איננו "זע ונע".
הפעם שתה נוזל ניקוי אחר (גם פה, לא בכמות שתגרום למוות). שוב הובהל לביה"ח בו הפסיכיאטר הראשי קבע כי יש לאשפזו בבי"ח פסיכיאטרי בכפייה וכל עוד הבת לא תשלח אותו (כי הקשיש הרי סירב בתוקף) האחריות\אשמה במקרה ואכן יצליח בסופו של דבר להתאבד תיהיה על הבת. קופ"ח בה היה מטופל העבירה את התיק הרפואי לבת, וגם שם הפסיכיאטר קבע כי יש לאשפזו בבי"ח פסיכיאטרי. בסוף אכן אושפז בשנית.
ועכשיו לשאלתי:
באישפוזו השני הקשיש שהה כשבוע בבי"ח הפסיכיאטרי. תוך כדי חלה בדלקת ריאות והועבר לבי"ח רגיל לטיפול (הרופאים מניחים שזה כתוצאה מחומר הניקוי ששתה).
כעת, כשהבריא בית החולים הפסיכיאטרי מסרב לקבל אותו חזרה\להשאיר אותו (הודיע ביום רביעי השבוע והסכים להשאיר אותו עד ליום ראשון בתחילת שבוע הבא כדי שהבת "תתארגן" בהתאם) בטענה שאין זה מקומו שם ויש בעיה עם אבחנת הפסיכיאטר הראשי שהפנה אותו (בי"ח הפסיכיאטרי טוען כי הרופא קבע שהוא תשוש נפש והיה עליו לכתוב דבר אחר - לא ממש הבנתי את נימוק בי"ח הפסיכיאטרי). כשהלכה הבת לברר מדוע ולמה פגשה ביועצת מסויימת שאמרה לה כי הדבר אסור ואין לשחרר את אביה.
מצבו של האב קשה יותר מאישפוזו הראשון (בשתי הפעמים אושפז באותו מוסד), כעת הוא מסתובב עם טיטול, איננו אוכל ומצבו נראה רע מאוד.
הבת חסרת אונים ואיננה יודעת לאן ולמי לפנות.
אבקש להוסיף שכמו סיפור חייו של הקשיש כך גם רכושו... אין לו דירה (גר בדירת אמידר) אין לו הון עצמי או רכוש אחר מלבד הרהיטים בדירתו. לא פנסיה ואפילו בקופ"ח סירב לשלם קצת יותר או שביתו תשלם מכספה כדי להיות מבוטח "זהב" והוא מבוטח "כסף". ביתו היא בת יחידה וסביר להניח ש- 11,000 ש"ח בחודש למוסד גריאטרי העלוב ביותר לא תוכל לממן.
האם מדובר כאן ברשלנות רפואית? הן של בי"ח הפסיכיאטרי והן של הפסיכיאטר המטפל במוסד סגור זה?
אם כן למי יש לפנות?
אם זו איננה רשלנות רפואית, על סמך מה יכול המוסד לשחרר בעצם את הקשיש? - ענייני כספים אני מניחה, אך מי או לפי מה מחליטים?
(את הודעה זו אני פותחת בכמה פורומים שונים שנראה כי יוכלו לתת לי תשובה)
אשמח לתגובתך הכנה, סופ"ש רגוע