רשמים ותמונות מאיטליה, מאי 2019
- פותח הנושא אורלנדה
- פורסם בתאריך
שוקולד סגול
New member
איזה יופי, בדיוק נכנסתי לתפוז, את כנראה
עדיין כותבת - אני אכנס אח"כ לקרוא על הטיול שלך. (אני מתה להגיע לאיטליה השנה, אבל נראה לי שלא יצא לי....)
עדיין כותבת - אני אכנס אח"כ לקרוא על הטיול שלך. (אני מתה להגיע לאיטליה השנה, אבל נראה לי שלא יצא לי....)
סופ"ש קצר ברומא - געגוע למקומות המוכרים, מעט מוזיאונים
סופ"ש קר וגשום, לפעמים עם רוח חזקה שלא אפשרה להנות בחוץ, לא בהליכה ולא בישיבה. היה לי שישי אחר צהריים - שני בוקר. הגעגועים הכריעו אותי ולכן חזרתי לסופ"ש קצר.
לנתי בטרסטוורה, בחירה מצויינת מבחינתי ואני ממליצה על המלון הפשוט - בית הארחה קתולי - Casa di Santa Francesca Romana - לכל מי שרוצים מקום נקי ופשוט, יחסית לא יקר לרומא, במיקום טוב מעבר לטוורה, יחסית שקט וגם רחוק מתיירות ההמונים שמאפיינת את אזור נאבונה וכולי, המרכז ההיסטורי. לי זה התאים מאוד.
https://www.booking.com/hotel/it/casa-di-santa-francesca-romana-a-ponte-rotto.html
הסתובבתי בכל המוכרים במרכז ההיסטורי: נאבונה, פנתיאון, טרווי, ספניה, קמפו דה פיורי, פיאצה פארנזה והארמון שלה (אני שוקלת לחזור לקונצרט שייערך כאן בתחילת דצמבר) קצת כנסיות מוכרות ואהובות, הרבה שיטוט ללא מטרה. עליתי לבורגזה אחרי הגשם, היה נוף יפה לכל העיר. בירידה אמרתי שלום לווילה מדיצ'י - בבעלות ממשלת צרפת ואואזיס של אמנים במהלך ההיסטוריה, באו לכתוב ולהלחין כאן.
ביום ראשון היה גשם כל הבוקר אז ניצלתי זאת לביקור חוזר וארוך יותר בפאלאצו מאסימו, אוצר בלום של פיסול ואמנות יוונית ורומית, אם כי הפעם בשל תערוכה זמנית רבים מחדרי הפיסול לא הציגו את המוצגים הרגילים שלהם כך שפספסתי אותה עבודה יוונית שאפילו איני זוכרת את שמה מלפני 3 שנים, שהיתה עוצרת נשימה. אבל גם כך, מקום רב-יופי, מושלם ליום גשם.
עצרתי אחר הצהריים - שוב היה גשם - בפאלאצו ברבריני, ארמון משפחת ברבריני לשעבר ואפיפיור רב-כוח באמצע המאה ה-17, שתודות לו נכתבו יצירות מוזיקליות וצויירו תמונות. היתה תערוכה זמנית של שני אחים נאפוליטניים שציירו בסגנון קאראווג'ו, ושאר המוצגים של הגלריה, מאות ציורים, מביניהם רבים מופתיים - פיליפו ליפי, סודומה, רפאלו, אל גרקו ורבים רבים. הקדשתי למקום רק שעה וחצי הפעם, כקדימון למה שעוד הייתי עתידה לחוות בפירנצה, סיינה ומילנו, וזה התאים לי לתחום זאת לזמן קצר יחסית. ביקור מקיף אורך בוודאי חצי יום. הארמון מענג בפני עצמו. תקרות מצויירות, לפעמים על שטח נרחב שלהן.
מאסימו:
https://www.rome.net/palazzo-massimo
ברבריני:
https://www.barberinicorsini.org
תצפיות: הקבועה בפיאצה קמפידוליו בתכנון מיקלאנג'לו, שצופה לפורום ולקולוסיאום (גם בגשם יפה), אחרת מגן התפוזים (היה מלוכלך מאוד בבוקר יום ראשון, עוד לא הספיקו לנקות אבל היה קשה לראות זאת). בסביבה היה גם גן ורדים עירוני, יופי של מקום שפתוח עד אמצע יוני. משם הלכתי לפרמידת צ'סטיו כדי לבקר בבית הקברות של הלא-קתוליים ולפקוד את קברה של השחקנית בלינדה לי, שמתה בדמי ימיה בתאונת דרכים ושיחקה בסרט האהוב עלי בשנים האחרונות, הלילה הארוך של 43, La lunga notte del 43. כדאי לראות.
ג'לטו, נהניתי שוב מ-Cremeria Monteforte ליד הפנתיאון. אכלתי היטב (ולא זול) ב-Taverna Agape בוויה די קורונארי, בחירה מקרית, היה אפשר לשבת בחוץ עם חימום. ניסיתי לראשונה קאשו פפה, בלומר cacio e pepe, פסטה עם פקורינו ופלפל שחור, שאחר כך גם אכלתי פעמיים בסיינה ובחווה ליד. תענוג.
לא חייבים דווקא לבוא במיוחד אבל אני נהניתי.
שירות כיפי.
https://www.facebook.com/tavernagape/?utm_source=tripadvisor&utm_medium=referral
נהניתי הפעם גם מהתחבורה הציבורית ברומא. שירתה אותי היטב, מהירה, בזמן, קצת מלא פה ושם. אבל בסך הכל הייתי מרוצה. קניתי כרטיס ל-72 שעות שלא ניצלתי במלואו.
סופ"ש קר וגשום, לפעמים עם רוח חזקה שלא אפשרה להנות בחוץ, לא בהליכה ולא בישיבה. היה לי שישי אחר צהריים - שני בוקר. הגעגועים הכריעו אותי ולכן חזרתי לסופ"ש קצר.
לנתי בטרסטוורה, בחירה מצויינת מבחינתי ואני ממליצה על המלון הפשוט - בית הארחה קתולי - Casa di Santa Francesca Romana - לכל מי שרוצים מקום נקי ופשוט, יחסית לא יקר לרומא, במיקום טוב מעבר לטוורה, יחסית שקט וגם רחוק מתיירות ההמונים שמאפיינת את אזור נאבונה וכולי, המרכז ההיסטורי. לי זה התאים מאוד.
https://www.booking.com/hotel/it/casa-di-santa-francesca-romana-a-ponte-rotto.html
הסתובבתי בכל המוכרים במרכז ההיסטורי: נאבונה, פנתיאון, טרווי, ספניה, קמפו דה פיורי, פיאצה פארנזה והארמון שלה (אני שוקלת לחזור לקונצרט שייערך כאן בתחילת דצמבר) קצת כנסיות מוכרות ואהובות, הרבה שיטוט ללא מטרה. עליתי לבורגזה אחרי הגשם, היה נוף יפה לכל העיר. בירידה אמרתי שלום לווילה מדיצ'י - בבעלות ממשלת צרפת ואואזיס של אמנים במהלך ההיסטוריה, באו לכתוב ולהלחין כאן.
ביום ראשון היה גשם כל הבוקר אז ניצלתי זאת לביקור חוזר וארוך יותר בפאלאצו מאסימו, אוצר בלום של פיסול ואמנות יוונית ורומית, אם כי הפעם בשל תערוכה זמנית רבים מחדרי הפיסול לא הציגו את המוצגים הרגילים שלהם כך שפספסתי אותה עבודה יוונית שאפילו איני זוכרת את שמה מלפני 3 שנים, שהיתה עוצרת נשימה. אבל גם כך, מקום רב-יופי, מושלם ליום גשם.
עצרתי אחר הצהריים - שוב היה גשם - בפאלאצו ברבריני, ארמון משפחת ברבריני לשעבר ואפיפיור רב-כוח באמצע המאה ה-17, שתודות לו נכתבו יצירות מוזיקליות וצויירו תמונות. היתה תערוכה זמנית של שני אחים נאפוליטניים שציירו בסגנון קאראווג'ו, ושאר המוצגים של הגלריה, מאות ציורים, מביניהם רבים מופתיים - פיליפו ליפי, סודומה, רפאלו, אל גרקו ורבים רבים. הקדשתי למקום רק שעה וחצי הפעם, כקדימון למה שעוד הייתי עתידה לחוות בפירנצה, סיינה ומילנו, וזה התאים לי לתחום זאת לזמן קצר יחסית. ביקור מקיף אורך בוודאי חצי יום. הארמון מענג בפני עצמו. תקרות מצויירות, לפעמים על שטח נרחב שלהן.
מאסימו:
https://www.rome.net/palazzo-massimo
ברבריני:
https://www.barberinicorsini.org
תצפיות: הקבועה בפיאצה קמפידוליו בתכנון מיקלאנג'לו, שצופה לפורום ולקולוסיאום (גם בגשם יפה), אחרת מגן התפוזים (היה מלוכלך מאוד בבוקר יום ראשון, עוד לא הספיקו לנקות אבל היה קשה לראות זאת). בסביבה היה גם גן ורדים עירוני, יופי של מקום שפתוח עד אמצע יוני. משם הלכתי לפרמידת צ'סטיו כדי לבקר בבית הקברות של הלא-קתוליים ולפקוד את קברה של השחקנית בלינדה לי, שמתה בדמי ימיה בתאונת דרכים ושיחקה בסרט האהוב עלי בשנים האחרונות, הלילה הארוך של 43, La lunga notte del 43. כדאי לראות.
ג'לטו, נהניתי שוב מ-Cremeria Monteforte ליד הפנתיאון. אכלתי היטב (ולא זול) ב-Taverna Agape בוויה די קורונארי, בחירה מקרית, היה אפשר לשבת בחוץ עם חימום. ניסיתי לראשונה קאשו פפה, בלומר cacio e pepe, פסטה עם פקורינו ופלפל שחור, שאחר כך גם אכלתי פעמיים בסיינה ובחווה ליד. תענוג.
לא חייבים דווקא לבוא במיוחד אבל אני נהניתי.
שירות כיפי.
https://www.facebook.com/tavernagape/?utm_source=tripadvisor&utm_medium=referral
נהניתי הפעם גם מהתחבורה הציבורית ברומא. שירתה אותי היטב, מהירה, בזמן, קצת מלא פה ושם. אבל בסך הכל הייתי מרוצה. קניתי כרטיס ל-72 שעות שלא ניצלתי במלואו.
נשמע נהדר, גם אני חזרתי היום מטיול של שבוע בגרמניה
היה קריר (אפילו קר למדי) נהננו מאד גם מהקור, גם מהעוגות ובכלל, לצאת קצת מהצרות שלנו ולשמוע צרות של אחרים
היה קריר (אפילו קר למדי) נהננו מאד גם מהקור, גם מהעוגות ובכלל, לצאת קצת מהצרות שלנו ולשמוע צרות של אחרים
כן, גם הגרמנים היו מופתעים מהחורף שנחת עליהם פתאום
אפריל היה חמים עד חם, מזג אוויר נפלא (כך סיפרו לי) ואנחנו הגענו לגשם, ועוד גשם ורק גשם, כאשר סוף סוף פסק הספקנו לנסוע לאורך הריין ולאכול במסעדה המשקיפה על הריין, וגם ללכת ברגל מנקודה אחרת על שפת הריין לאורך הנהר כשהכל ירוק ואביבי כל כך.
 
הרבה תמונות לא צילמתי אבל הנה כמה: שתי הראשונות הן מבט על הריין מהמסעדה ששהינו בה, התמונה השלישית מבט מחלון החדר במלון לעבר ויסבאדן ושלוש האחרונות הן המרכז המשופץ של פרנקפורט
אפריל היה חמים עד חם, מזג אוויר נפלא (כך סיפרו לי) ואנחנו הגענו לגשם, ועוד גשם ורק גשם, כאשר סוף סוף פסק הספקנו לנסוע לאורך הריין ולאכול במסעדה המשקיפה על הריין, וגם ללכת ברגל מנקודה אחרת על שפת הריין לאורך הנהר כשהכל ירוק ואביבי כל כך.
 
הרבה תמונות לא צילמתי אבל הנה כמה: שתי הראשונות הן מבט על הריין מהמסעדה ששהינו בה, התמונה השלישית מבט מחלון החדר במלון לעבר ויסבאדן ושלוש האחרונות הן המרכז המשופץ של פרנקפורט
יצאנו
ב-7 במאי חזרנו אתמול.
ב-7 במאי חזרנו אתמול.
עצירה קצרה בפירנצה בדרך לסיינה, אחרי הגשם. ובקור מקפיא.
שני בבוקר. בדרך לסיינה ועד שאוכל להיכנס ל-B&B שלי, גם קצת כדי לשבור את הנסיעה, החלטתי לעצור קצת בפירנצה.
קללות למי שאחראים לשילוט לשירותים או לשמירת חפצים בתחנת סנטה מריה נובלה, באמת, קשה לסבול שילוט כה גרוע שבגינו בזבזתי כל כך הרבה זמן.
אבל...קורה וכנראה צריך לקרות לפעמים. זה בכוכבים.
אחרי שנמצא הכל, מייד זפזפתי בקו ישר לנובילה ביסטרו ולזוג המשגע שמחזיק את המקום הזה, לצהריים פשוטים של סלט נהדר - פשוט מוצרלה, ירקות טריים ופיסות דקדקות של אנטיפסטו, הכל ביחד - וזה הכל. הם עושים סנדוויצ'ים נהדרים, גדולים. בפיאצה מאחורי סן לורנצו, קשה להבחין במקום אבל כדאי.
https://www.facebook.com/nobilebistro
הופתעתי כמה אהבתי את העיר עכשיו. לא התאהבתי בה לפני 3 שנים אבל עכשיו מצאתי הרבה אופי ונהניתי. עשיתי סיבוב גדול כדי לראות מי צודק, גוגל שאמר שג'לטריה די נרי סגורה בשני, או אתר איטלקי שטען שהיא פתוחה. גוגל צדק, לצערי. אבל בדרך עברתי במקומות יפים ואשמח לחזור לשבוע בהזדמנות.
אבל בחורף. במאי זה מעייף, הצפיפות במרכז. לדואומו עמדו מאות להיכנס, בעוד שב-2016 נכנסתי ללא תור. כך גם לאורסנמיקלה שפתוחה עם הפסלים שלה בימי שני חינם, פעם אחת בשבוע. ב-2016 נכנסתי מייד, כאן עמדו עשרות בתור במאי.
נהניתי מהעצירה כאן של כ-3 שעות. חציתי את הנהר, ביקרתי קצרות בשתי הכנסיות, סן לורנצו וסנטה מריה נובלה, להזכיר לעצמי את האוצרות. וכמובן, אשוב בעתיד לביקורים ארוכים יותר. דונטלו, מזאצ'ו, מיקלאנג'לו, אוצ'לו, כולם ואחרים מיוצגים בשני המקומות הללו.
שני בבוקר. בדרך לסיינה ועד שאוכל להיכנס ל-B&B שלי, גם קצת כדי לשבור את הנסיעה, החלטתי לעצור קצת בפירנצה.
קללות למי שאחראים לשילוט לשירותים או לשמירת חפצים בתחנת סנטה מריה נובלה, באמת, קשה לסבול שילוט כה גרוע שבגינו בזבזתי כל כך הרבה זמן.
אבל...קורה וכנראה צריך לקרות לפעמים. זה בכוכבים.
אחרי שנמצא הכל, מייד זפזפתי בקו ישר לנובילה ביסטרו ולזוג המשגע שמחזיק את המקום הזה, לצהריים פשוטים של סלט נהדר - פשוט מוצרלה, ירקות טריים ופיסות דקדקות של אנטיפסטו, הכל ביחד - וזה הכל. הם עושים סנדוויצ'ים נהדרים, גדולים. בפיאצה מאחורי סן לורנצו, קשה להבחין במקום אבל כדאי.
https://www.facebook.com/nobilebistro
הופתעתי כמה אהבתי את העיר עכשיו. לא התאהבתי בה לפני 3 שנים אבל עכשיו מצאתי הרבה אופי ונהניתי. עשיתי סיבוב גדול כדי לראות מי צודק, גוגל שאמר שג'לטריה די נרי סגורה בשני, או אתר איטלקי שטען שהיא פתוחה. גוגל צדק, לצערי. אבל בדרך עברתי במקומות יפים ואשמח לחזור לשבוע בהזדמנות.
אבל בחורף. במאי זה מעייף, הצפיפות במרכז. לדואומו עמדו מאות להיכנס, בעוד שב-2016 נכנסתי ללא תור. כך גם לאורסנמיקלה שפתוחה עם הפסלים שלה בימי שני חינם, פעם אחת בשבוע. ב-2016 נכנסתי מייד, כאן עמדו עשרות בתור במאי.
נהניתי מהעצירה כאן של כ-3 שעות. חציתי את הנהר, ביקרתי קצרות בשתי הכנסיות, סן לורנצו וסנטה מריה נובלה, להזכיר לעצמי את האוצרות. וכמובן, אשוב בעתיד לביקורים ארוכים יותר. דונטלו, מזאצ'ו, מיקלאנג'לו, אוצ'לו, כולם ואחרים מיוצגים בשני המקומות הללו.
סיינה, קרטה סנזי (גבעות החימר שליד), ואל ד'אורצ'ה
הגעתי בערב המוקדם ל-Dimora dei Monaci, מקום האירוח שלי, B&B כזה מפנק ומייד התאהבתי בדוצ'ו ובצ'ינציה, המארחים שלי. החדר צפה לטבע, ממש כך, עוד לא הייתי בעיר שנושקת לטבע באופן כה מיידי. היה שם גם ראלף, שבה מדי שנה להרבה ימים לעיר, שוטר בפנסיה מניו יורק. עם חלוף הימים - 5 - יותר ויותר נהניתי לדבר איתו, הוא הצחיק אותי וגם עניין (יש לו משפחה באיטליה, הוא דור חמישי למהגרים מסיצ'יליה ומקלבריה).
פשוט פינוק. היה לי חדר גדול, צופה כאמור לטבע, מיטה נוחה, מקלחת מושלמת. ארוחת בוקר טובה, צ'ינציה אפתה לי עוגות טבעוניות...הדירה ענקית, מרוהטת כבד ועתיק.
באתי בשני ועזבתי בשבת בבוקר. היו לי ערבי שני, שלישי, שישי ושני ימים מלאים רביעי וחמישי ועדיין הרגשתי שהכל היה על קצה המזלג.
האמנות גדולה: דואומו, המוזיאון של הדואומו (הרבה אמנות של אמנים פיזניים, איזה כיף שמחכה לי עוד ביקור רציני בפיזה, לא נכנעתי לפיתוי לבוא אליה לחצי יום), הקריפטה, בית הטבילה, המוזיאון העירוני עם ציורי הקיר הכה מרשימים שלו, סנטה מריה דלה סקאלה, בית החולים לשעבר, כנ"ל עם אמנות גדולה. כל זה ביומיים מלאים היה יותר מדי מה גם שלפעמים היה גם מלא מבקרים. אז זה יתוקן בפעם הבאה.
האמנות בסיינה הושפעה מאמנות ביזנטית לאורך זמן רב יותר מאשר זו של פירנצה, כך שהיא נראית מתקדמת פחות. עד שהיא תפסה את רוח הזמן של הרנסנס לקח זמן. עדיין, המכלול מרשים ביותר.
לא התאהבתי בסיינה, אבל נהניתי לשוטט ללא מטרה, לתעות, להכיר את הפיאצות, לאכול טוב, גם ג'לטי, גם במסעדות, בעיקר ב-Osteria da Gano, בדיוק הסיבה למה אני אוהבת לאכול במסעדות טובות באיטליה: פשוט כל כך, מדוייק כל כך וטעים. ואיזה שירות. מסתבר שבעל המסעדה מוכר לבעלי החווה שביקרתי אצלם יום לאחר שסעדתי אצלו, אז בכלל היה כיף. אכלתי אצלו פישי אל אליונה, Pici all'Aglione, פישי זו צורה דומה לספגטי רק רחבה יותר, אליונה הוא שום ענק מהסביבה, עם טעם עדין יותר מאשר שום רגיל. זה יחד עם רוטב עגבניות, הכל מעט מתקתק. זהו. לא צריך יותר. גם בסיינה מגישים קאשו פפה, אבל עם פישי ולא עם ספגטי או עם צורה אחרת (לא זוכרת איזו, אולי טונרלי) של פסטה לעומת זו של רומא.
אגב אני למדתי ש-Ci = צ'י אבל גם כאן וגם ברומא, מרככים ל-שי...
לקראת הפאליו שיתקיים עוד מעט בתחילת יולי, המירוץ סביב הקאמפו של סיינה ללא אוכפים, כבר מתאמנים בתופים בערבים, ראינו גם פעם אחת ילד חוזר מאימון של טרלול דגלים. רובע האווז גם חגג באותו שבוע, אז הוציאו שולחנות למרכז הכביש. העיר הרי מורכבת מ-17 רבעים שיש להם מזרקות, מוזיאונים, כנסיות שלהם. אווז, נשר, צב, דב, וכולי.
לא רציתי לעזוב את סיינה והתגעגעתי לדוצ'ו ולצ'ינציה מייד כשעזבתי. אבל תהיה עוד פעם.
https://www.booking.com/hotel/it/la-dimora-dei-monaci.html
הגעתי בערב המוקדם ל-Dimora dei Monaci, מקום האירוח שלי, B&B כזה מפנק ומייד התאהבתי בדוצ'ו ובצ'ינציה, המארחים שלי. החדר צפה לטבע, ממש כך, עוד לא הייתי בעיר שנושקת לטבע באופן כה מיידי. היה שם גם ראלף, שבה מדי שנה להרבה ימים לעיר, שוטר בפנסיה מניו יורק. עם חלוף הימים - 5 - יותר ויותר נהניתי לדבר איתו, הוא הצחיק אותי וגם עניין (יש לו משפחה באיטליה, הוא דור חמישי למהגרים מסיצ'יליה ומקלבריה).
פשוט פינוק. היה לי חדר גדול, צופה כאמור לטבע, מיטה נוחה, מקלחת מושלמת. ארוחת בוקר טובה, צ'ינציה אפתה לי עוגות טבעוניות...הדירה ענקית, מרוהטת כבד ועתיק.
באתי בשני ועזבתי בשבת בבוקר. היו לי ערבי שני, שלישי, שישי ושני ימים מלאים רביעי וחמישי ועדיין הרגשתי שהכל היה על קצה המזלג.
האמנות גדולה: דואומו, המוזיאון של הדואומו (הרבה אמנות של אמנים פיזניים, איזה כיף שמחכה לי עוד ביקור רציני בפיזה, לא נכנעתי לפיתוי לבוא אליה לחצי יום), הקריפטה, בית הטבילה, המוזיאון העירוני עם ציורי הקיר הכה מרשימים שלו, סנטה מריה דלה סקאלה, בית החולים לשעבר, כנ"ל עם אמנות גדולה. כל זה ביומיים מלאים היה יותר מדי מה גם שלפעמים היה גם מלא מבקרים. אז זה יתוקן בפעם הבאה.
האמנות בסיינה הושפעה מאמנות ביזנטית לאורך זמן רב יותר מאשר זו של פירנצה, כך שהיא נראית מתקדמת פחות. עד שהיא תפסה את רוח הזמן של הרנסנס לקח זמן. עדיין, המכלול מרשים ביותר.
לא התאהבתי בסיינה, אבל נהניתי לשוטט ללא מטרה, לתעות, להכיר את הפיאצות, לאכול טוב, גם ג'לטי, גם במסעדות, בעיקר ב-Osteria da Gano, בדיוק הסיבה למה אני אוהבת לאכול במסעדות טובות באיטליה: פשוט כל כך, מדוייק כל כך וטעים. ואיזה שירות. מסתבר שבעל המסעדה מוכר לבעלי החווה שביקרתי אצלם יום לאחר שסעדתי אצלו, אז בכלל היה כיף. אכלתי אצלו פישי אל אליונה, Pici all'Aglione, פישי זו צורה דומה לספגטי רק רחבה יותר, אליונה הוא שום ענק מהסביבה, עם טעם עדין יותר מאשר שום רגיל. זה יחד עם רוטב עגבניות, הכל מעט מתקתק. זהו. לא צריך יותר. גם בסיינה מגישים קאשו פפה, אבל עם פישי ולא עם ספגטי או עם צורה אחרת (לא זוכרת איזו, אולי טונרלי) של פסטה לעומת זו של רומא.
אגב אני למדתי ש-Ci = צ'י אבל גם כאן וגם ברומא, מרככים ל-שי...
לקראת הפאליו שיתקיים עוד מעט בתחילת יולי, המירוץ סביב הקאמפו של סיינה ללא אוכפים, כבר מתאמנים בתופים בערבים, ראינו גם פעם אחת ילד חוזר מאימון של טרלול דגלים. רובע האווז גם חגג באותו שבוע, אז הוציאו שולחנות למרכז הכביש. העיר הרי מורכבת מ-17 רבעים שיש להם מזרקות, מוזיאונים, כנסיות שלהם. אווז, נשר, צב, דב, וכולי.
לא רציתי לעזוב את סיינה והתגעגעתי לדוצ'ו ולצ'ינציה מייד כשעזבתי. אבל תהיה עוד פעם.
https://www.booking.com/hotel/it/la-dimora-dei-monaci.html
קרטה סנזי - טבע, מנזר, כפרים
הליכה בטבע היא היום חלק בלתי נפרד מכל טיול שלי לאיטליה. פניתי לחברת Walking in Etruria אותה מצאתי באתר tripadvisor כדי למצוא לי הליכה מודרכת בטבע. במקור חשבתי על לינה והתמקדות באזור ארצו, Arezzo, מזרח טוסקנה ויערות קזנטינו שמצפון לארצו, כיוון שרציתי שילוב של אמנות - בארצו ובסביבה יש "מסלול פיירו", כמה מקומות שמוצגת בהם אמנות של אחד מגדולי הרנסנס, פיירו דלה פרנצ'סקה.
אבל הייתי צריכה לבחור עיר אמנות אחת, סיינה או ארצו. ובחרתי את סיינה. בעל החברה היה עסוק בתאריכים שלי ומייד אחר כך שיניתי אותם וגם את היעד, כך שהפנייתי אל הקולגה שלו, דניאלה קווצוני, באה בדיוק בזמן.
דניאלה עובד בסביבת סיינה, סן ג'ימיניאו, קרטה סנזי, ואל ד'אורצ'ה וקיאנטי, ומרקו בעל החברה, באזור מזרח טוסקנה.
אז יצאתי עם דניאלה ליומיים מלאים בסביבת סיינה, ועוד יום קצר יותר מערבית לסיינה, בקיאנטי וסביבתה, קצת להציץ בנוף וללכת קלות. אבל ההליכות העיקריות נעשו בימים שקדמו.
בכל יום ביקרנו ב-2-3 אתרים והלכנו בטבע כ-8 קילומטר.
בגבעות החימר שממזרח לסיינה ביקרנו קודם כל ביער קטן שנקרא Il Bosco della Rgnaia שהוא יער עם רעיונות פילוסופיים שטמונים באמירות מסויימות שניצבות על פסלים במקומות שונים בו. זה יפהפה. משם יצאנו לטבע פראי יותר ועשינו סיבוב חזרה למכונית. משם לכפר קטנטן בשם Chiusure ולמנזר Monte Oliveto Magiore, שבו כמה עשרות ציורי קיר פנטסטיים וכסאות עץ של המקהלה, החרוטים במגוון ציורים יפהפיים של נזיר מוורונה שאת העבודה שלו ראיתי גם בעיר המוצא שלו. איך הגיע מוורונה עד דרום טוסנה לפני למעלה מ-500 שנה...זה לקח בוודאי שבועות.
דניאלה הוא מדריך בחסד. הוא ידען גדול בנושאי טבע וסביבה - הסביר רבות על אופי הקרקע, הגידולים הנובעים מכך, ההשפעה של האנושות על הנוף, הפרחים והחי האופייניים למקום. הוא גר בסביבה כמעט מיום היוולדו, הוא מלא כבוד ועדינות, יעשה הכל כדי שתהיה לך חוויה טובה. זה היה נפלא ממש וכמה טוב להיות מודרכת בטבע על ידי אדם שיודע, שמכיר, בלי הדאגה האם אני הולכת בדרך הנכונה או לא. בליגוריה זה קל הרבה יותר כי ישנו הים מצד אחד, מצד שני הגבעות. כאן הכל יותר מפותל ושמחתי להדרכה. יום נפלא. לאחר הגשמים האחרונים הכל היה כה ירוק ורענן, ביער ממש ניתן היה להריח את ריח הגשם.
החברה ופרטי המדריכים:
https://www.walkinginetruria.com/about-us
הליכה בטבע היא היום חלק בלתי נפרד מכל טיול שלי לאיטליה. פניתי לחברת Walking in Etruria אותה מצאתי באתר tripadvisor כדי למצוא לי הליכה מודרכת בטבע. במקור חשבתי על לינה והתמקדות באזור ארצו, Arezzo, מזרח טוסקנה ויערות קזנטינו שמצפון לארצו, כיוון שרציתי שילוב של אמנות - בארצו ובסביבה יש "מסלול פיירו", כמה מקומות שמוצגת בהם אמנות של אחד מגדולי הרנסנס, פיירו דלה פרנצ'סקה.
אבל הייתי צריכה לבחור עיר אמנות אחת, סיינה או ארצו. ובחרתי את סיינה. בעל החברה היה עסוק בתאריכים שלי ומייד אחר כך שיניתי אותם וגם את היעד, כך שהפנייתי אל הקולגה שלו, דניאלה קווצוני, באה בדיוק בזמן.
דניאלה עובד בסביבת סיינה, סן ג'ימיניאו, קרטה סנזי, ואל ד'אורצ'ה וקיאנטי, ומרקו בעל החברה, באזור מזרח טוסקנה.
אז יצאתי עם דניאלה ליומיים מלאים בסביבת סיינה, ועוד יום קצר יותר מערבית לסיינה, בקיאנטי וסביבתה, קצת להציץ בנוף וללכת קלות. אבל ההליכות העיקריות נעשו בימים שקדמו.
בכל יום ביקרנו ב-2-3 אתרים והלכנו בטבע כ-8 קילומטר.
בגבעות החימר שממזרח לסיינה ביקרנו קודם כל ביער קטן שנקרא Il Bosco della Rgnaia שהוא יער עם רעיונות פילוסופיים שטמונים באמירות מסויימות שניצבות על פסלים במקומות שונים בו. זה יפהפה. משם יצאנו לטבע פראי יותר ועשינו סיבוב חזרה למכונית. משם לכפר קטנטן בשם Chiusure ולמנזר Monte Oliveto Magiore, שבו כמה עשרות ציורי קיר פנטסטיים וכסאות עץ של המקהלה, החרוטים במגוון ציורים יפהפיים של נזיר מוורונה שאת העבודה שלו ראיתי גם בעיר המוצא שלו. איך הגיע מוורונה עד דרום טוסנה לפני למעלה מ-500 שנה...זה לקח בוודאי שבועות.
דניאלה הוא מדריך בחסד. הוא ידען גדול בנושאי טבע וסביבה - הסביר רבות על אופי הקרקע, הגידולים הנובעים מכך, ההשפעה של האנושות על הנוף, הפרחים והחי האופייניים למקום. הוא גר בסביבה כמעט מיום היוולדו, הוא מלא כבוד ועדינות, יעשה הכל כדי שתהיה לך חוויה טובה. זה היה נפלא ממש וכמה טוב להיות מודרכת בטבע על ידי אדם שיודע, שמכיר, בלי הדאגה האם אני הולכת בדרך הנכונה או לא. בליגוריה זה קל הרבה יותר כי ישנו הים מצד אחד, מצד שני הגבעות. כאן הכל יותר מפותל ושמחתי להדרכה. יום נפלא. לאחר הגשמים האחרונים הכל היה כה ירוק ורענן, ביער ממש ניתן היה להריח את ריח הגשם.
החברה ופרטי המדריכים:
https://www.walkinginetruria.com/about-us
ואל ד'אורצ'ה, מדרום לסיינה
רציתי לבקר גם במנזר הרומנסקי סנט'אנטימו הקרוב למונטלצ'ינו, שם מייצרים את יין ברונלו.
לכן נסענו לשם בבוקר אחד, ביקרנו במקום עתיר הרוחניות הזה (החנות מרהיבה, חשבנו לחזור אחר הצהריים אבל כשירדנו חזרה מהגבעות בדיוק בא אוטובוס מטיילים וויתרנו. פעם אחרת. בחנות מוצרי מזון וקוסמטיקה מעשי ידי הנזירים המעטים שמחזיקים את המקום).
משם עלינו למעלה לחווה שנקראת Il Cocco שמחזיקים אותה ג'אקומו, סטפנו דומיטליה ואח נוסף שלהם, לאחר שאביהם הרופא נטש את החווה מפאת חוסר יכולת להחזיק אותה. הם מנסים, מייצרים יין, שמן זית, יש להם מסעדה חמודה, חדרי אירוח ודירות, ושטח קטן לחניית קארוונים. דניאלה מכיר אותם מימיו באוניברסיטה בסיינה וחלק מההנאה שלי היה לראות את כל אלה מתקשרים. הם כל כך מקסימים. אכלנו נהדר (שוב קאשו פפה לי, דניאלה אכל אליונה כפי שאני אכלתי בסיינה בערב שלפני) וקניתי ברונלו מתנה לאבי, לאחר שאהבתי אותו בטעימה.
https://www.booking.com/hotel/it/il-cocco-agriturismo-b-amp-b.it.html
הם מדברים כולם גם אנגלית. אני משתדלת להסתדר שם רק באיטלקית וגם ביקשתי מדניאלה שההדרכה תהיה רק בשפה הזאת וכך גם היו הדיבורים שם, אבל היו אורחים בצהריים שאינם איטלקים כך שזה בסדר. כמובן צריך לקרוא על רמת האירוח במקום, אבל הם מקסימים באמת.
לאחר הארוחה ירדנו חזרה - למרות שאכלנו היטב לא הרגשתי צל של כובד - ובדרך חזרה לסיינה עצרנו ב-San Quirico d'Orcia, אחת מהעיירות באזור. בכוונה ביקשתי שלא לבקר במקומות המתויירים ביותר כך שזה נבחר. הטלתי וטו על סן ג'ימיניאנו אלא אם אלון שם פעם, כך שדניאלה בחר בדברים פחות תיירותיים לאותם אתר-שניים לאחר ההליכה בטבע שביקרנו בהם, בזמן שנותר לאחר הבחירה שלי.
רציתי לבקר גם במנזר הרומנסקי סנט'אנטימו הקרוב למונטלצ'ינו, שם מייצרים את יין ברונלו.
לכן נסענו לשם בבוקר אחד, ביקרנו במקום עתיר הרוחניות הזה (החנות מרהיבה, חשבנו לחזור אחר הצהריים אבל כשירדנו חזרה מהגבעות בדיוק בא אוטובוס מטיילים וויתרנו. פעם אחרת. בחנות מוצרי מזון וקוסמטיקה מעשי ידי הנזירים המעטים שמחזיקים את המקום).
משם עלינו למעלה לחווה שנקראת Il Cocco שמחזיקים אותה ג'אקומו, סטפנו דומיטליה ואח נוסף שלהם, לאחר שאביהם הרופא נטש את החווה מפאת חוסר יכולת להחזיק אותה. הם מנסים, מייצרים יין, שמן זית, יש להם מסעדה חמודה, חדרי אירוח ודירות, ושטח קטן לחניית קארוונים. דניאלה מכיר אותם מימיו באוניברסיטה בסיינה וחלק מההנאה שלי היה לראות את כל אלה מתקשרים. הם כל כך מקסימים. אכלנו נהדר (שוב קאשו פפה לי, דניאלה אכל אליונה כפי שאני אכלתי בסיינה בערב שלפני) וקניתי ברונלו מתנה לאבי, לאחר שאהבתי אותו בטעימה.
https://www.booking.com/hotel/it/il-cocco-agriturismo-b-amp-b.it.html
הם מדברים כולם גם אנגלית. אני משתדלת להסתדר שם רק באיטלקית וגם ביקשתי מדניאלה שההדרכה תהיה רק בשפה הזאת וכך גם היו הדיבורים שם, אבל היו אורחים בצהריים שאינם איטלקים כך שזה בסדר. כמובן צריך לקרוא על רמת האירוח במקום, אבל הם מקסימים באמת.
לאחר הארוחה ירדנו חזרה - למרות שאכלנו היטב לא הרגשתי צל של כובד - ובדרך חזרה לסיינה עצרנו ב-San Quirico d'Orcia, אחת מהעיירות באזור. בכוונה ביקשתי שלא לבקר במקומות המתויירים ביותר כך שזה נבחר. הטלתי וטו על סן ג'ימיניאנו אלא אם אלון שם פעם, כך שדניאלה בחר בדברים פחות תיירותיים לאותם אתר-שניים לאחר ההליכה בטבע שביקרנו בהם, בזמן שנותר לאחר הבחירה שלי.
געגועים לסיינה
אני מאד נהניתי בעיר, לגמרי במקרה הצלחתי להגיע ליום שיטוט בסיינה ביום של הפאליו (של אוגוסט, יש שניים, אחד ביולי ואחד באוגוסט). כשקבעתי בזמנו את הטיסה (אוגוסט 2011) אפילו לא ידעתי על קיומו של הפאליו.
אחת החוויות הכי כיפיות שלי מחו"ל. להסתובב בין השכונות עם שלל הדגלים והצבעים. עד היום יש לי איפשהו בבית דגל קטן של שכונת העיט (כי שם היתה הפעם הראשונה שעצרתי לבירה, אז התחברתי עם האוהדים המקומיים), המירוץ עצמו היה גם כן כיף ומיוחד, אבל בהחלט רוב החוויה היתה לטייל בעיר שכולה בטירוף פאליו.
אני מאד נהניתי בעיר, לגמרי במקרה הצלחתי להגיע ליום שיטוט בסיינה ביום של הפאליו (של אוגוסט, יש שניים, אחד ביולי ואחד באוגוסט). כשקבעתי בזמנו את הטיסה (אוגוסט 2011) אפילו לא ידעתי על קיומו של הפאליו.
אחת החוויות הכי כיפיות שלי מחו"ל. להסתובב בין השכונות עם שלל הדגלים והצבעים. עד היום יש לי איפשהו בבית דגל קטן של שכונת העיט (כי שם היתה הפעם הראשונה שעצרתי לבירה, אז התחברתי עם האוהדים המקומיים), המירוץ עצמו היה גם כן כיף ומיוחד, אבל בהחלט רוב החוויה היתה לטייל בעיר שכולה בטירוף פאליו.
אני לא דואגת. התאהבות בעיר לא קורית דווקא בביקור ראשון
היום אני מאוהבת קשות ברומא אבל לא התאהבתי בה בביקור הראשון. אני רוצה לחזור לסיינה לשבוע, ללון שוב היכן שלנתי, ללכת שוב עם דניאלה בסביבה, לקחת אוטובוס לעיירה-שתיים גם כן בסביבה, לראות בשקט שוב את כל האמנות שראיתי - על פני 3 ימים במקום על פני יומיים, הכרטיס מאפשר את זה - לראות עוד אמנות. לאכול יותר מזון סיינזי. להסתובב ולהסתובב עוד. האורח ששהה איתי בבית בשבוע ההוא בא לסיינה כבר 4 שנים מדי שנה. עכשיו הוא בא ל-12 יום - לדעתי הוא לא יוצא מהעיר אף פעם - וכל שנה הוא מאריך את השהות ביומיים. אז בשנה הבאה ישהה שם אולי 14 יום.
ה-29.4 הוא גם יום חשוב, זהו כנראה יום הקדושה קתרינה מסיינה. אז שווה להיות שם גם אז. בשישי היתה גם מסיבה באחת הפיאצות אבל כבר הייתי הרוגה, אחרת הייתי הולכת לרקוד.
התמונה שלך מאוד יפה.
היום אני מאוהבת קשות ברומא אבל לא התאהבתי בה בביקור הראשון. אני רוצה לחזור לסיינה לשבוע, ללון שוב היכן שלנתי, ללכת שוב עם דניאלה בסביבה, לקחת אוטובוס לעיירה-שתיים גם כן בסביבה, לראות בשקט שוב את כל האמנות שראיתי - על פני 3 ימים במקום על פני יומיים, הכרטיס מאפשר את זה - לראות עוד אמנות. לאכול יותר מזון סיינזי. להסתובב ולהסתובב עוד. האורח ששהה איתי בבית בשבוע ההוא בא לסיינה כבר 4 שנים מדי שנה. עכשיו הוא בא ל-12 יום - לדעתי הוא לא יוצא מהעיר אף פעם - וכל שנה הוא מאריך את השהות ביומיים. אז בשנה הבאה ישהה שם אולי 14 יום.
ה-29.4 הוא גם יום חשוב, זהו כנראה יום הקדושה קתרינה מסיינה. אז שווה להיות שם גם אז. בשישי היתה גם מסיבה באחת הפיאצות אבל כבר הייתי הרוגה, אחרת הייתי הולכת לרקוד.
התמונה שלך מאוד יפה.
מערבה לסן מיניאטו
את הטיסה חזרה קבעתי ממילנו, היתה הצעה זולה של איזיג'ט ובשעה נורמלית, אני לא טסה יותר ב-7 בבוקר. אז למרות שזו היתה נסיעה ארוכה שהוסיפה לבסוף גם לזמן הטיסה, אני שמחה שבחרתי כך כי יכולתי לראות עוד.
רציתי לחוות לינה בחווה ובחרתי לנסוע צפון ומערב מסיינה, לעיירה ששמעתי עליה שהיא יפה וכמעט לא מתויירת. היתה חווה מעליה, במרחק הליכה ממנה, טובלת בירק. המקום גם נמצא ממש על שביל הצליינות שנקרא Via Francigena, הדרך הצרפתית, מקנטרברי עד רומא, שבעיקר חזקה באיטליה, פחות באנגליה, שווייץ או צרפת שם היא עוברת גם כן.
באיטליה היא מתחילה בוואלה אאוסטה ומסתיימת ברומא והיא אף הוארכה טיפה היום דרומה, לעיירת מעון הקיץ של האפיפיור (לשעבר, פרנצ'סקו ויתר עליו כדי שלא לנקר עיניים). הקטע הפופולרי ביותר הוא בטוסקנה ואכן בראשון פגשתי במטיילים רבים.
סן מיניאטו עצמה יפהפיה, באמצע הדרך בין פירנצה ופיזה, בנויה של 3 גבעות ונוף טוסקני סביבה.
בדרך אליה נסעתי עם דניאלה והלכתי איתו בטבע קצת באזור קיאנטי, רק כדי לראות משהו ממנו. מיוער יותר אם כי הכפרים עצמם פחות לטעמי. אבל אני רוצה לעשות שם הליכה ארוכה יותר בעתיד. ביקרנו גם בעוד מנזר, סן גלגנו, שאיבד את הגג שלו לחמדנות של אב-מנזר לפני אי-אילו שנים, והיום הוא אתר של קונצרטים בין השאר, וביקורים בסופי שבוע.
חזרה לסן מיניאטו, זו עיירה מקסימה כאמור, יפהפיה ומעניינת. יש לה נקודת תצפית מרהיבה בנקודה הגבוהה ביותר שלה, המגדל שהקים ברברוסה (כנראה) ולכן היא נקראת "הגרמנית". אכלתי שם גם מעולה, צהריים וג'לטו. צהריים באסנצה שיש שם הכל, זה גם בית קפה, גם מוכר שוקולדים ודברים אחרים שעושים בסביבה, גם מסעדה שכולם מסביב היו נורא מרוצים ממנה (אני אכלתי רק סלט מעולה לצהריים. ואם החווה לא היתה מזייפת ולא מגישה לי ארוחת ערב כפי שחשבתי שתגיש, הייתי יורדת לאסנצה גם בערב לאכול, אבל זה כבר היה מאוחר מדי).
http://essenzainsanminiato.it/sapori
וג'לטו מעולה פשוט במקום שנקרא Camilla.
החווה עצמה בנוף מקסים אבל היא מנוהלת לא כל כך טוב ולכן לא אמליץ עליה כאן, הניהול הזה קצת פגם לי בתוכניות. שמחתי שלנתי בה שני לילות ושמחתי על ההליכות בסביבה ועל סן מיניאטו אבל הגעתי למסקנות לגבי העתיד של לינה בחווה ואיך לשפר את כל החוויה והלוגיסטיקה. כאן בסוף השהות גם היה מזג אוויר נורא שלא אפשר כלום חוץ מאשר קריאה בחדר. אבל מילא, הצלחתי לחוות גם דברים יפים.
את הטיסה חזרה קבעתי ממילנו, היתה הצעה זולה של איזיג'ט ובשעה נורמלית, אני לא טסה יותר ב-7 בבוקר. אז למרות שזו היתה נסיעה ארוכה שהוסיפה לבסוף גם לזמן הטיסה, אני שמחה שבחרתי כך כי יכולתי לראות עוד.
רציתי לחוות לינה בחווה ובחרתי לנסוע צפון ומערב מסיינה, לעיירה ששמעתי עליה שהיא יפה וכמעט לא מתויירת. היתה חווה מעליה, במרחק הליכה ממנה, טובלת בירק. המקום גם נמצא ממש על שביל הצליינות שנקרא Via Francigena, הדרך הצרפתית, מקנטרברי עד רומא, שבעיקר חזקה באיטליה, פחות באנגליה, שווייץ או צרפת שם היא עוברת גם כן.
באיטליה היא מתחילה בוואלה אאוסטה ומסתיימת ברומא והיא אף הוארכה טיפה היום דרומה, לעיירת מעון הקיץ של האפיפיור (לשעבר, פרנצ'סקו ויתר עליו כדי שלא לנקר עיניים). הקטע הפופולרי ביותר הוא בטוסקנה ואכן בראשון פגשתי במטיילים רבים.
סן מיניאטו עצמה יפהפיה, באמצע הדרך בין פירנצה ופיזה, בנויה של 3 גבעות ונוף טוסקני סביבה.
בדרך אליה נסעתי עם דניאלה והלכתי איתו בטבע קצת באזור קיאנטי, רק כדי לראות משהו ממנו. מיוער יותר אם כי הכפרים עצמם פחות לטעמי. אבל אני רוצה לעשות שם הליכה ארוכה יותר בעתיד. ביקרנו גם בעוד מנזר, סן גלגנו, שאיבד את הגג שלו לחמדנות של אב-מנזר לפני אי-אילו שנים, והיום הוא אתר של קונצרטים בין השאר, וביקורים בסופי שבוע.
חזרה לסן מיניאטו, זו עיירה מקסימה כאמור, יפהפיה ומעניינת. יש לה נקודת תצפית מרהיבה בנקודה הגבוהה ביותר שלה, המגדל שהקים ברברוסה (כנראה) ולכן היא נקראת "הגרמנית". אכלתי שם גם מעולה, צהריים וג'לטו. צהריים באסנצה שיש שם הכל, זה גם בית קפה, גם מוכר שוקולדים ודברים אחרים שעושים בסביבה, גם מסעדה שכולם מסביב היו נורא מרוצים ממנה (אני אכלתי רק סלט מעולה לצהריים. ואם החווה לא היתה מזייפת ולא מגישה לי ארוחת ערב כפי שחשבתי שתגיש, הייתי יורדת לאסנצה גם בערב לאכול, אבל זה כבר היה מאוחר מדי).
http://essenzainsanminiato.it/sapori
וג'לטו מעולה פשוט במקום שנקרא Camilla.
החווה עצמה בנוף מקסים אבל היא מנוהלת לא כל כך טוב ולכן לא אמליץ עליה כאן, הניהול הזה קצת פגם לי בתוכניות. שמחתי שלנתי בה שני לילות ושמחתי על ההליכות בסביבה ועל סן מיניאטו אבל הגעתי למסקנות לגבי העתיד של לינה בחווה ואיך לשפר את כל החוויה והלוגיסטיקה. כאן בסוף השהות גם היה מזג אוויר נורא שלא אפשר כלום חוץ מאשר קריאה בחדר. אבל מילא, הצלחתי לחוות גם דברים יפים.
סן מיניאטו, תמונה מוצלחת יותר
מכל עברי המגדל יש נוף. ל-3 הגבעות שמאכלסות את העיירה, גבעה-גבעה. לכיוון פיזה, ממש רואים את הים. צפונה, מעבר לכביש ולמסילת הרכבת - באופק - פיסטויה וההרים האפנינים שמצפונה, שמובילים תוך קילומטרים לא רבים לגבול עם אמיליה, וכאן, דרום מזרחה. לכיוון קיאנטי. זהו גם המראה המרשים מכולם של העיירה עצמה. מלמעלה.
מכל עברי המגדל יש נוף. ל-3 הגבעות שמאכלסות את העיירה, גבעה-גבעה. לכיוון פיזה, ממש רואים את הים. צפונה, מעבר לכביש ולמסילת הרכבת - באופק - פיסטויה וההרים האפנינים שמצפונה, שמובילים תוך קילומטרים לא רבים לגבול עם אמיליה, וכאן, דרום מזרחה. לכיוון קיאנטי. זהו גם המראה המרשים מכולם של העיירה עצמה. מלמעלה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.