רשתות

[strawberrys]

../images/Emo143.gif../images/Emo24.gif../images/Emo143.gif

סטטה, אני לא צפויה>< אתם פשוט מכירים אותי הרבה זמן

האמת שזה קצת מוזר לי הסידור הזה, שכל יום את בבית ספר אחר. אבל סבבה, גם זה טוב, ובטח כל דבר יותר טוב מהמקום ההוא((((( עבודות משרדיות זה אכן נשמע משעמם, אבל תחשבי שיש אנשים שעושים את זה כל יום 9 שעות או יותר ומסתדרים עם זה כי אין ברירה, לא יודעת, אולי זה מנחם. וזה גם בהחלט לא קל להרגיש שאתה עושה הרבה פחות ממה שאתה מסוגל, אני מכירה את הנושא יחסית מקרוב, נו, משפחה וכו', וזה באמת נראה קשה, אבל לא יודעת, נראה לי שתמיד כדאי לחשוב שזה חולף, או שזה לא ככה כל הזמן. עכשיו, אני רוצה להבין, 13 דפים?!?! בכתב 12? נאמ.. אני יודעת? כל הכבודP: אני פעם כתבתי מכתב למישהי שהייתה פעם מורה שלי ורבתי איתה, וזה ארך פחות מחצי עמוד. פשוט הרגשתי שאני חייבת לדבר איתה או משהו. אני חושבת על זה, הייתי כולה בת 12, מה זה משנה למישהו הגחמות המפגרות שלי וכמה הן יכולות להשפיע על אדם מבוגר? אבל תכלס, נראה לי פגיעה מכל אדם היא פגיעה, גם אם זה תלמיד או חניך או לא משנה מי. בכל אופן, זה מזכיר לי שגם אני צריכה לכתוב מכתב בקרוב^^ אני שנה בקבוצה בחוג סיירות, ולא תהיה פעולה, ויש טיול ואני לא יוצאת אליו. אז חשבתי מגניב לכתוב להם איזה מכתב-מגילה כזה, משהו בסגנון שלך (אבל לא 13עמודים!! יותר בכיוון של שניים-שלושה עמודים, בכתב יד) ולהעביר למישהו ביום של הטיול, והם יקראו אותה בזמן שאני אהיה פה, וזה נחמד. אני רק צריכה לשים לב שזה לא יהפוך למשהו קיטשי ודביק, כי קיטשי ודביק זה לא כיפי, וזה אפילו קצת הורס. נאמ, וביקשת מגילה, ובאמת בא לי לכתוב אחת, אז אני אספר כל מיני קשקושים מהזמן האחרון. המורה שהחליפה את המורה לביולוגיה כנראה פוטרה (וטוב שכך), ועכשיו אין לנו ממש מורה קבועה לביולוגיה. הביאו מורה קבועה, אבל היא יכולה ללמד רק מיום רביעי עד שישי>< אז ביום ראשון כל פעם יש לנו איזו מורה אחרת או משהו, וזה מפגר, כי אנחנו צריכים להתחיל לעבוד על העבודות חקר, ואי אפשר לעשות את זה בלי מישהו שיסביר לנו איך לעשות כל שלבXP בכל אופן, יש איזו מורה אחת למדעי החברה, שכנראה יש לה הרבה שעות חופשיות או משהו, כי החליפה מורות אצלנו כל-כך הרבה פעמים (גם את המורה לאנגלית, וגם את המורה לגיאוגרפיה איזה פעמיים), עד שהיא מכירה את השמות שלנו. ובשיעור האחרון אמרתי לה שמתאים לה להיות מדריכה. כי היא כזו אחת נורא מתחברת עם התלמידים, כלומר, יחסית למורות אחרות. חוץ מהקטע של ההומור, היא נורא כל הזמן מתעניינת בשלומנו, אפילו אם סתם במקרה רואים אותה במבואת מנהלה. והיא גם מהמורות האלו שמניחות יד על הכתף בזמן שהן מדברות איתך, אבל לא כמו המורה הפדופילית שלי נגיד, שגם עושה את זה כל הזמן והרבה יותר מדי, אלא בצורה אחרת, קשה להסביר. ובאמת שמתי לב שהרבה תלמידים מנסים להשיג את תשומת הלב שלה, יותר משאר המורות, נו אני תמיד שמה לב לחדברים מהסוג הזה. בכל אופן, אמרתי לה את כל זה, והתפתחה מן שיחה נחמדה, גם עם הבנות שיושבות איתי בשולחן. היא אמרה שהיא מאמינה במגע בקשר עם תלמידים, וכמה שזה נשמע כמו אמירה פדופילית או משהו, זה לא ככה. כי נכון יש מבוגרים שנוגעים באנשים בצורה קצת פדופילית כזו, כאילו לא אמיתית, אלא בשביל ההנראה שלהם, ויש מבוגרים שזה לא ככה אצלם. ואלה שזה לא ככה אצלם, גם יודעים להבחין מלכתחילה מי אוהב את זה(כמו אלה שמנסים להשיג תשומת לב), ומי לא צריך את זה, ולא אוהב את זה (נו, למשל אני. בעע, אנשים מבוגרים זה מעיק). בכל אופן, אמרתי לה שאולי זה נכון, אבל שיש גם מקרים שכאילו במקום שקודם תהיה איזושהי קרבה וקשר טוב בין התלמידים למורים ואז יהיה מגע, יש כאלה שחושבים שאם הם יגעו בנו זה מה שיצור את הקשר, וזה יוצר קצת בעיה. והיא אמרה שזה נכון, וזה באמת צריך להיות משהו נלווה, ולא במקום. וואי, ממש התפלספתי פה ללא גבול, אבל תסלחו לי, נו, כל העניין מעסיק אותי בזמן האחרון. ותסלחו לי אם חלק מהמשפטים יצאו פדופילים משהו, אבל צריך לדעת לעשות הפרדה. התחלנו ללמוד השבוע הסטוריה (היסטוריה, גיאוגרפיה ספרות ותנ"ך זה בסמסטרים אצלנו), והיה ממש כיף. התחלנו ללמוד את הסיבות לפריצת מלחמת העולם הראשונה. היה ממש מעניין והרצנו בדיחות בשיעורXD כמו עם הרייך השני שקראו לו "ביסמארק" (איזה שם, בחיי)..ואת השאר אני לא אספר, כי אולי יש פה כאלו שלא אוהבים בדיחות שחורות. גם המורה מלמדת טוב ומעניין, והיא גם צחקה איתנו,(היא הייתה בין הבודדים שהבינו את הבדיחה על ביסמארק) למרות שחששנו, כי גיאוגרפיה היא לימדה די משעמם, אבל אולי זה היה בגלל שהחומר משעמם. התחלנו גם ללמוד תנ"ך והגיעה מורה די מוזרה, אבל בעצם רוב המורות נראות מוזרות בהתחלה, ואחר כך מתרגלים אליהם. כמובן שציירתי קריקטורה בזמן בשיעור והעברתי אותה בין האנשים, וחוץ מכך ש-אני חייבת להודות- זה מלטף קצת את האגו, זה באמת כיף ומצחיק. טוב, נראה לי שאני אסיים פה, כי אומנם מגילה זו מגילה, אבל יש גבול לכל דבר. ובאמת תכתבו גם אתם, עצלנים שכמותם><

 

[Digi Lista]

../images/Emo24.gif../images/Emo191.gif../images/Emo152.gif../images/Emo24.gif

מיתר-קראתי את המגילה שכתבת(קראתי גם את שאר התגובות-אורניתוש-מה שלומך?מה חדש?,מיליהו-

על הקישור אני מבטיחה להיכנס שוב

),לדעתי כול המורים צריכים להיות דומים למורה הזאת שתיארת שמניחה ידיים,מתעניינת ותומכת,גם אני מאמינה במגע ולא בקטע של פדופיליה אבל בהחלט חשוב לעודד תלמידים ואנשים בכלל ונגיעות בכתף הן משהו שיכול לחזק,שמראה על חום ואיכפתיות ובדרך כלל ממש לא על פדופיליה(אם אלה היו מאפיינים של פדופיליה כבר הייתי בכלא...),אם כול המורים היו כאלה היינו יכולים להגיע הרבה יותר רחוק מבחינת אופי וכמובן שגם מבחינה לימודית,ברגע שיש את התמיכה יש הרבה יותר רצון להשקיע ולהגיע להישגים. זה מוביל אותי למה שהיה ברביעי וחמישי-הגעתי לבית ספר השלישי(איפה שהמנהלת שחברה של ההורים)ובגלל שהמנהלת הייתה בישיבה הצמידו אותי לאיזה מורה מחליף לספורט ולכיתה א' שם אמרו לי להיות צמודה לילד מסויים,לא נתנו לי פרטים על הילד אבל אם ילד צריך סייע/ת צמוד/ה כנראה שהוא מוגדר כבעל צרכים מיוחדים-יכול להיות בעיות מוטוריות,קשיי למידה,הפרעות התנהגות,פיגור וכו',מדובר בכיתה א' של 30 תלמידים,קודם כול איך שהתקרבתי ישר התחילו לחבק אותי(איזה ילדים חמודים וקטנים בכיתה א'),לשאול אותי איך קוראים לי ולבקש ממני לעזור ולהיות איתם בהפסקה,לא כול כך הבנתי למה הם ישר נדבקו אליי כשרק הגעתי ואני אמורה ללוות בעיקר את הילד ההוא אבל תמיד נחמד לקבל אהבה(שאלו אותי למה אני כול הזמן מחייכת,משום מה גם בכיתה של הליקויי למידה בבית ספר מיום שני שאלו אותי את זה וגם בכפר תקווה אמרו לאיזו עובדת רווחה שאם היא מחפשת אותי היא צריכה לחפש מישהי שכול הזמן מחייכת,אפילו לא ידעתי שזה מה שאני מקרינה),המנהלת קראה לי בשיעור השני(שיעור מוזיקה,שרנו את השיר האהוב עליי "מקהלה עליזה"-'על ראש הברוש שבחצר שמחה והמולה שם כול הציפורים בעיר הקימו מקהלה...')ואמרה לי שהילד הזה הוא ילד עם הפרעת התנהגות שלוקח ריטאלין בכול בוקר אבל מהצהריים(הם לומדים עד שלוש וחצי,איזה סיוט!ועוד כיתה א' בלי חוגים או העשרות,רק לימודים עד 15:30,גם אני הייתי מתחילה לאבד ריכוז...) מתחיל להתפרע כי אין אישור לתת לו עוד כדור ואז אני צריכה להשגיח בשבע עיניים ואם לא לעצור אותו לפחות לדאוג לשלום הילדים האחרים שלא יתפרע ויפגע בהם,מבחינה לימודית אין לו בעיות ואני יכולה לעזור לילדים אחרים באותו הזמן ושאת שאר הפרטים תספר לי המחנכת...הגיעה המחנכת ובואו נגיד שאני תוהה לפי מה מקבלים מורים לעבודה?היא פשוט רעה אין דרך להגדיר את זה,אליי היא אומנם הייתה בסדר(לא נגיד נחמדה בטירוף אבל בסדר)אבל מסכנים התלמידים!,ליד הילד שהוצמדתי אליו ישב ילד אחר,חמוד בצורה מדהימה,לילד הזה היו כול מיני סוגים של טושים בקלמר והמורה התחילה לצרוח עליו ליד כול התלמידים שהוא בטח גנב מאנשים,אחר כך כשהוא התקשה בכתיבה(וברור למה-רק צועקים עליהם והמורה כותבת מילים עם כתב דפוס וכתב גדולים במעורבת ואי אפשר להבין)היא צעקה עליו שהוא טיפש,נתנו להם דפי צביעה לט"ו בשבט ובדפים היה ציור של ילדה שותלת עץ וחלק מהילדים צבעו את השערות שלה בצבעים כמו ירוק וורוד והמורה צרחה עליהם שהם מטומטמים וזה לא פורים ומה פתאום הם גם מעיזים לצאת מהקווים,היא נתנה להם תפזורת שהיא הכינה והתפזורת הייתה מאוד בעייתית כי אם נגיד היה צריך למצוא את המילה 'בננה' אז שלוש אותיות היו ברצף אבל את האות האחרונה היה צריך למצוא בכלל בשורה מעל ועוד דברים דומים,כשהיו שאלות מילוליות שצריך להעתיק מהלוח(ולא תגידו שהמורה הקריאה מה שהיא כותבת על הלוח-ממש לא,היא רק רשמה והם היו צריכים להעתיק)ראיתי שהילד שיושב ליד זה שהוצמדתי אליו(ישבתי בין שניהם,הכיתה מורכבת מקבוצות של שולחנות אז אם בקבוצה יושבים משהו כמו שישה ילדים בקבוצה הזאת היו חמישה והמקום היחיד שהיה פנוי ליד זה שהוצמדתי אליו הוא גם ליד השני)לא מצליח להעתיק במשך 20 דקות אפילו משפט אחד,בגלל שראיתי את הקשיים שלו בכתיבה ידעתי שאפילו אם הוא יעתיק הכול הוא לא יבין מה הוא כתב כי הוא ברמה נמוכה מהכיתה ולא ממש מקלה עליו ההתנהגות של המורה,ביקשתי ממנה אישור לעזור לו להעתיק לפחות את השאלות ולהסביר לו מה כתוב כדי שיעשה את התרגילים והיא ענתה לי "אם את חושבת שזה מה שיעזור לטיפש הזה אז בהצלחה",חיבקתי את הילד וכאילו ניסיתי להגן עליו מהדברים הקשים שהיא אמרה ואמרתי לו שאני פה כדי לעזור לי כי אני מאמינה בו,העתקתי לו את השאלות וקראתי לו כול שאלה לאט ויחד איתו כדי שיתאמן גם על הקריאה,את התרגילים הוא עשה מהר וכשהיה תרגיל אחד שהוא נתקע בו הראיתי לו שהוא יכול פשוט לצייר את מה שאמרו(20 עצים היו ביער,8 נשרפו,כמה נשארו...),ציירנו ביחד ומחקנו את מה שצריך להחסיר ואז ספרנו את מה שנשאר,הוא היה כול כך מאושר! רק בשביל החיוכים שלו היה שווה לי להתאמץ,כמובן שהמורה המשיכה להגיד כמה הוא טיפש ולהעיר הערות ואני כול שנייה ניסיתי להגן עליו באמצעות חיבוקים ונגיעות בכתף,לא כי אני פדופילית כמובן אלא מהסיבה שבאופן אינסטנקטיבי הרגשתי שהילד זקוק לתמיכה ולחום כדי להצליח ואם אני יכולה לתרום מאלה אני פשוט עושה. בינתיים הגיעו השעות הקשות של הילד שהוצמדתי אליו והוא התחיל להשתולל בכול הכיתה(מהפרטים שקיבלתי עליו אבא שלו נרקומן לשעבר וגם אמא שלו והאחים לא ממש פאר,כלומר לילד יש רקע קשה),לא כול כך קל לרדוף בכיתה צפופה של 30 ילד אחרי ילד פצפון,הפרדתי אותו 10 פעמים מילדים שהוא נתן להם מכות,הוא ממש ג'וק קטנטן ומסובך לעצור דבר כזה כשהוא מתחיל להשתולל כי אני לא מספיקה בכלל לעקוב(הוא נורא מזכיר לי ילד מהבית ספר ההוא,אומנם ההוא היה בכיתה ו' אבל במראה ראשוני הוא גם נראה צימוק קטנטן ולא מזיק,עד שהריטאלין מפסיק להשפיע...),הרמתי אותו כמה פעמים כדי להפריד אותו מילדים ובאיזשהו שלב כבר התקשרו להורים שלו כי אין שום אפשרות להחזיק אותו,למרות הכול אני חייבת להגיד שהוא ממש מתוק וסוף סוף הרגשתי את האקשן שאני כול כך מחפשת...כשהוא הלך החלטתי לבקש מהמחנכת אישור לעבוד עם הילד השני על קריאה,משהו בו נוגע בי ואני הולכת לבקש לעזור לו גם בחופש פסח או משהו(כמובן שאת זה לא אמרתי למחנכת כי היא לא מבינה דברים בסיסיים כמו רגשות שהם לא כעס או התנשאות,למנהלת אני אגיד וננסה לראות מה אפשר לעשות),הצלחנו להתקדם במשך חצי שעה חצי עמוד באיזה ספר שלו(6 שורות סך הכול,אבל זה גם משהו וכול מילה נוספת שהוא קרא חזרנו מחדש למילים שקרא קודם כדי להתאמן וזה לקח זמן)והילד היה מאושר,החיוך שלו פשוט המיס אותי.

 

[Digi Lista]

המשך כרגיל...

יום למחרת באתי שוב לאותה הכיתה,ילדה אחת חיבקה אותי והמחנכת נובחת "היא מחפשת חום,ככה זה כשמביאים סתם לעולם חמישה ילדים...",אני לא מבינה מה יש לאישה הזאת,למה היא צריכה להשפיל ככה את הילדים,גם הבת שירות השנייה שנמצאת בבית ספר בכיתה המקבילה ביום שלישי(זאת שחברה שלי) אמרה לי כשחזרנו באוטובוס ביום רביעי שאם היא הייתה מתחילה כיתה א' עם מחנכת הזאת היא הייתה בטראומות מתקופת בית ספר לכול החיים,המחנכת הזאת גורמת לילדים לפחד לשאול,לפחד לטעול,לפחד לנשום ולהיות רובוטים אומללים וכול כך קשה לראות את זה,אני בטח אתחרט על המשפט הזה אבל אפילו המנהלת מהבית ספר להפרעות התנהגות שמזכירה שטן ביום רגיל עוד יחסית בסדר לעומת המחנכת הזאתי,באו בנות שירות דתיות לעשות פעילות לט"ו בשבט וגם הן נבהלו מהמחנכת ושאלו אותי בנפרד אם היא תמיד ככה ועניתי שביומיים האלה שאני בכיתה היא ככה,שאלתי בשקט את המנהלת ביום חמישי אם המורה הזאת תמיד כזאת והיא אמרה שזה בא לה טבעי וצריך לשים לב לתוכן ולא לטון כשמדובר בה,אני לא מתכוונת לעורר בלאגנים אז אני לא מתכוונת להעיר לה שום דבר אפילו שזה יצריך מאמץ גדול בגלל שאני רואה את הסבל והנזקים שהיא גורמת לילדים ואני דיי בטוחה שרובם יסיימו את השנה ברמה מאוד נמוכה ובעתיד הם יאלצו להיות בכיתות לליקויי למידה(או לחרוש עם מורים פרטיים)אבל מבחינתי אסור לי לנסות לשנות כדי לא לחטוף עוד,עברתי מספיק בחצי שנה האחרונה ועוד לא לגמרי מחקתי את הטראומות(ואני עוד לא יודעת מה לגביי הפרידה שצריכה להיות מחר...)...התחלתי לספר על יום חמישי,באתי לכיתה וישר התקבלתי בחיבוקים וחיוכים,כבר אמרתי שאני מאוד אוהבת ילדים?...כרגיל בסביבות אחת הילד שהוצמדתי אליו התחיל להשתולל ולא רצה לצאת מהכיתה בשביל להשתולל בחוץ,באיזשהו שלב הצלחתי לשכנע אותו שנצא החוצה ולא נפריע לשאר הכיתה,לימדתי אותו סתם איזה משחק עם הידיים ואז הוא רצה שנשחק תופסת ומחבואים ולפני שהספקתי להגיד שאני ממש לא אוהבת תופסת הוא כבר תפס אותי,היה מצחיק למען האמת,החלטתי לבדוק אם יש איזה כדור פנוי,ככה נוכל להוציא אנרגיות עם כדור ולא תהיה בעיה לשאר הילדים,המנהלת נתנה לנו כדור והילד זרח,אחרי עשר דקות אבא שלו הגיע לקחת אותו הביתה כי המחנכת דאגה שיתקשרו,הילד לא רצה לחזור הביתה הוא התעקש להישאר איתי ולשחק בכדור(אמרו לי שהרעיון עם הכדור כבש אותו ובעצם גם אני כבשתי אותו),הייתי בטוחה שהוא הולך וכבר החזרתי את הכדור למנהלת אבל הוא לא רצה,במשך 40 דקות אבא שלו ואני ניסינו לשכנע אותו ללכת הביתה,האבא הבטיח לו שבערב הם ילכו לשחק במגרש משחקים בכדור אבל הילד לא השתכנע,הוא רוצה לשחק רק איתי(אני שוקלת לפתוח קייטנה בקרוב...),שאלתי את האבא מה עוד יכול להעסיק אותו והאבא אמר שמשחקי קלפים של 'סופרגול' אבל לא היו לנו כאלה בהישג יד,בסוף אבא שלו החליט להשאיר אותו בכיתה איתי ואמר לי שאם אני רואה שזה ממש לא אפשרי אז לצלצל אליו שוב והוא יבוא ושזאת אחריותו,נשארתי עם הילד והיה מורה מחליף שנתן איזו פעילות לט"ו בשבט,הוא היה צריך דפים וביקש ממני להביא,פחדתי שבשנייה שאני אלך הילד יתחיל להחטיף מכות ולקלל והחלטתי לקחת אותו איתי ולהגיד לו שהוא העוזר שלי ושאני לא אצליח לסחוב דפים לבד ואצטרך את עזרתו,איכשהו הוא השתכנע(ידוע שכדי לרסן מישהו אפשר לתת לו אחריות...)והלכנו למזכירות להביא דפים,באותו הזמן הסתבר שהאחראי באגף החינוך ביקש שאני אחזור לאגף אבל למזלי המנהלת טיפלה בעניין והודיעה לו שאין מצב שלוקחים אותי בשעות הקשות של הילד ועד שסוף סוף יש בת שירות נורמלית...הבאנו את הדפים ויצאנו החוצה לשחק במשחק שהילד מחביא שקל באחת הידיים ואני צריכה לנחש באיזו יד,שיחקנו ככה עוד 20 דקות בערך ואז כבר לא הייתה שום דרך לעצור אותו,התקשרנו להורים והאמא באה לקחת אותו בשעה רבע לשלוש,האמא הופתעה שהילד נותן לי כיף כשהוא הלך כי היה נראה שהוא אוהב אותי(הוא נתן לי גם חתיכת עוגת קינדר מתוך שתיים שהוא אכל כארוחת בוקר),חזרתי לכיתה ושאלתי את המורה המחליף אם אני יכולה לעזור לילד השני לקרוא עכשיו כשההוא הלך ויש סתם פעילות עםמ ציורים לט"ו בשבט,הוא אישר בלי בעיה,ישבתי ליד הילד כשכול שנייה באים ומחבקים אותי ומבקשים אישורים ממני לשבת לידי במקום ההוא שהלך(ברור שאמרתי שכן,למה לא בעצם?...),קראנו מחדש את החצי עמוד מיום רביעי והמשכנו עד סוף העמוד והילד היה מאושר,הוא אמר שהוא יספר לאבא שלו ואמרתי שאם הוא רוצה אני אכתוב מכתב לאבא שלו ואספר לו כמה הוא משתדל,הוא רצה אז כתבתי מכתב קצר לאבא על זה שלמרות הקשיים לילד יש רצון והוא הצליח להתקדם יפה ביומיים האחרונים בעיקר בזכות ההתעקשות של שנינו ושאני מקווה שימשיך ככה,אני לא אשכח את המבט של הילד כשהקראתי לו מה כתבתי לאבא,הוא היה מאושר ברמות מטורפות,החיוכים שלו היו ענקיים וגם שאר הכיתה חייכה אליו כשראתה שהוא מצליח(בהתחלה הילדים באו ואמרו לי שהם כבר קראו את הספר וניסו לקרוא במקומו אבל אמרתי להם שלכול אחד יש קצב אחר וכול אחד שונה וצריך לתת לכול אחד את הזמן שלו),חיבקתי את הילד והמורה המחליף הסתכל עליי בצורה מלאת הערכה,זה אותו אחד שהיה על הבוקר ביום רביעי המורה המחליף לספורט,הוא היה המום שכול כך מהר הצלחתי לכבוש את הילדים ולגרום לאותו ילד לרצות לקרוא ולהתקדם,התחושה הזאת של הסיפוק גרמה לי לחשוב שאולי באמת כדאי לי לשקול להיות מורה פרטית לילדים שמוגדרים כחינוך מיוחד או משהו בסגנון כדי לגרום לעוד לחייך ולהתקדם,זה קצת מגלומני אבל כנראה שאני טובה בדברים האלה למרות ששנים אני מנסה להכחיש קשר(ותמיד בסוף מוצאת את עצמי מבצעת אותם מעולה...)עובדה שגם בכפר תקווה נותנים לי לעבוד עם החברים הכי קשים(לבנות שירות האחרות פחות נותנים אותם או שנותנים ואין כימיה) וללמד אותם דברים ויש הסכמה של העובדי רווחה והצוות שאני מביאה להישגים ושמחכים להיות איתי,אמרה לי אחת העובדות רווחה לא מזמן שיש לי את הגישה הטיפולית ועצם זה שכשאני לא מגיעה מרגישים והחברים מחפשים אותי כנראה שאני באמת משהו מיוחד,נחמד לשמוע מחמאות כאלה כי אני לא משקיעה הרבה מאמצים במה שאני עושה ואם זה בא לי טבעי כנראה שאני עושה משהו טוב ואני צריכה להמשיך בכיוון הזה אפילו ששנים אני מנסה למצוא תחומים אחרים שאני מוכשרת בהם בסוף אני חוזרת לנקודה של כתיבה ועזרה כמורה/מדריכה... בגלל זה מיתר מה שתיארת על המורה ההיא גרם לי לחייך,מאוד חשוב שיהיו מורים ובכלל אנשים איכפתיים,מתעניינים,שיודעים לחבק ולטפוח על הכתף כשצריך ולא כי הם פדופילים חס וחלילה אלא מתוך זה שההתנהגות הזאת שלהם גורמת לאנשים להרגיש טוב,לקבל אנרגיות להמשיך בכול מה שהם עושים עד לתוצאות וכשאותם אנשים מאושרים וחוזרים עם תוצאות יש הרגשה גדולה של סיפוק לנותנים והכול חוזר כבומרנג

 

[Digi Lista]

המשך שלישי...

נזכרתי בעוד משהו-בשבועיים האחרונים יצא לי במקרה לפגוש שני אנשים שכנראה השפעתי עליהם איכשהו,אחת פגשתי כשעשינו אבא שלי ואני קניות שבוע שעבר ואחד פגשתי השבוע בתחנת אוטובוס(הוא היה בדרך לחברה שלו,איזה מתוק הוא קנה לה פרח ובא אליה עם גיטרה וכול שנייה שאל אותי אם להביא את הפרח בעטיפה או בלי וראו שהוא מתרגש),שניהם באו עם חיוכים(הבת גם עם חיבוק ונשיקה) אליי והתחילו לשאול אותי מה שלומי וכו',שאלתי בחזרה והייתי נחמדה אבל לא זכרתי מי הם(כול אחד בנפרד) ומאיפה אני מכירה אותם ויותר מיזה-למה הם כול כך שמחים לראות אותי,זה לא סתם אנשים שפוגשים אחרי הרבה זמן ועושים הצגות מנומסות אלה כאלה שנראה שממש התרגשו לפגוש אותי וזוכרים אותי בצורה חיובית במיוחד לפי התגובות שלהם,פיתחתי איתם שיחות של רבע שעה כשאני מנסה להבין עם מי אני מדברת,כשזה היה בתחנת אוטובוס גם הבת שירות השנייה הייתה לידי וסימנה לי לערוך היכרות בינה לבין הילד עם הפרח אבל סימנתי לה בעיניים שאני לא בטוחה עם מי אני מדברת...אני חושבת שהם מהעיתון בית ספר שערכתי בתיכון לפני שנתיים(כיתה י"ב),זאת מהקניות בטוח משם כי היא דיברה איתי על מה קורה בעיתון ושמהרגע שעזבתי נהיה פחות כיף בעיתון והיא עזבה אותו וגם נזכרתי בסוף השיחה שזאת היא,אבל היא השתנתה,גדלה,צבעה את השיער,עשתה עגיל באף...והשני לא בטוח משם אבל סביר שכן כי אחרת אין לי מושג מי הוא אבל ברור שהוא מכיר אותי,הוא קרא לי בשם,כול הנסיעה הוא ישב ספסל מאחוריי ומאחורי הבת שירות והתרגש מהנסיעה לחברה שלו(פעם ראשונה באוטובוס,הוא פחד לטעות בתחנות ושהיא לא תאהב את הפרח...)ותוך כדי זה עודדתי אותו במשפטים נוסח "אם אני הייתי חברה שלך הייתי ממש שמחה לקבל ממך פרח" ועקצתי אותו לגביי הגיטרה("שר לה סירנדות מתחת לחלון,אה?"

),ממש לפני שירדתי הוא נתן לי שנייה להחזיר את הפרח כי הגטרה והתיק נפלו לו מהספסל,אמרתי לו בצחוק "תודה,לא זכרתי שאתה כזה חמוד..." והוא חייך והסמיק כולו ואמר לי שגם לי מגיע כזה על כול מה שעשיתי,הבעיה שלא ידעתי איפה עשיתי ואז כבר ירדתי מהאוטובוס והוא המשיך לסוע,אבל עדיין היה נחמד לגלות שאנשים ממש זוכרים אותי לטובה גם כשלי אין מושג וודאי מאיפה אנחנו מכירים... תכתבי מכתב לקבוצת הסיירות זה בהחלט יכול להיות נחמד לאללה ואני מסכימה איתך-פגיעה היא פגיעה ולא חשוב במי ומה גילו... אגב רק שתדעי שהמגילה הזאת שכתבתי עכשיו יצאה 4 דפים בכתב 12 בוורד

אני רוצה עוד מגילות ובהצלחה עם ביסמארק

 

[קורורו]

../images/Emo99.gif../images/Emo99.gif../images/Emo99.gif

*כיסא ריק* *על הרצפה יש שלולית ג'לי רוטטת, ועליה שלט "קיטש"*

!!! אוף, הילדים האלה נשמעים כ"כ מתוקים!!!! X3 בתור חדשה, באמת לא כדאי לך להעיר על המורה. זה יהיה פזיז וטיפשי מצידך. אני לא יודעת ממש איך את יכולה לשנות את זה בלי לפנות ישירות לגורמים בכירים (המורה, המנהלת..) אבל אולי תדברי בארבע עיניים עם האבא של אותו הילד המתוק (

) ותגידי לו למה כ"כ קשה לבן שלו להתמודד עם הלימודים ומה המורה עושה... הוא כבר יעשה את השאר.

 

[strawberrys]

סטטה!!

עשית גם לי חשק לרצות לחבק אותך

וגם לרצות להכיר אותך. את נשמעת בן אדם מיוחד. אני אוהבת אנשים מיוחדים^^ (מאיה אמרה משהו על קיטשיות, לא?P בכולופן, איזה כיף שדברים הסתדרו! ורק שתדעי שבכלל לא חשבתי שאת מגלומנית בכלל. אדם צריך לדעת להעריך את הצדדים הטובים שבו ואת היכולות המיוחדות שלו. הסיפור עם המורה הזו ממש מזעזע. לא הבנתי, אם המנהלת מודעת שזה ככה, אז למה לא מפטרים אותה? איזה מזל שאת הגעת לשם.. אבל אני רוצה להיות בטוחה שהבנתי נכון. המורה אמרה בפרצף לתלמידים שהם מטומטמים וטיפשים?? זה בלתי נתפס, איך אפשר להגיד את זה לילד שהוא לא אח שלך הקטן... וזהו, אני פה עכשיו בבייביסיטר. המחשב בבית התקלקל ואני לא יודעת אם ידיד של אחותי הצליח לתקן אותו, אז מנצלת את ההזדמנות להיכנס ולקרוא פה ולהגיב. שני הילדים בני 8 ו10 אני חושבת, מקודם הכנתי להם ארוחת ערב ודיברתי איתם (שאר הזמן הם שיחקו במחשב כי קנו להם משחק חדש, ואני קראתי ספר), הם ילדים נורא חכמים. ויש להם כלב ושני חתולים, והם ישנים איתם ביחד במיטה, זה כזה מגניב.. קיבלתי תעודה ביום שישי, רק היום הסתכלתי בה. שילך להזדיין כל מי שחושב שהוא יכול למדוד אותי במספרים ולזרוק לי את על כמה דפים בתוך כריכה יפה, ושאני בטח אלך לבכות מזה או משהו אחר-כך. אין שום דבר מיוחד, אני לא מהאנשים האלה שכל היום לחוצים ומזיעים בגלל פיסת הנייר הזו, ואיך שהם מקבלים אותה מתנפלים על המחשבון כדי לחשב את הממוצע, ואחר כך צועקים את זה בכל הכיתה, וגם מחטטים בתעודות של אחרים. בעעעעע><

 

[אורנית לנצח]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

גם ממני!

 

[strawberrys]

ומי שכן לומד בימי שישי?

לא מוזמן להיכנס ולחגוג כאן בלילות?):