אז מה?
מרבית הזרמים היהודים מאמינים שבסיני התקבלו גם התנ"ך וגם הדרך שבה צריך לפרש את התנ"ך. דרך זו נקראת 'תורה שבעל פה' והיה אסור לכתוב אותה, אבל היא כן נכתבה בשלב מאוחר יותר למרות האיסור. הנוצרים, הקראים ואחרים שלא קיבלו את התושבע"פ, נמצאו בבעיה כיצד יש לפרש פסוקים שניתנים למספר פרשנויות שונות או סותרות, מאחר שהתנ"ך כולו כתוב כך שלא ניתן לדעת מקריאה פשוטה מה המשמעות (וההוכחה היא שבאמת בכל דת מפרשים בצורה אחרת). לכן הקתולים הולכים לפי איך שהאפיפיור מחליט לפרש, ומאמינים שהוא ממשיכו של ישו ולכן אינו יכול לטעות. המשיחיים וזרמים אחרים (כמו פרוטסטנטים) מאמינים שכל אחד צריך לפרש בעצמו ורוח הקודש תנחה אותו (כמובן שאם נוצרי אחר פירש לעצמו באופן שונה, מסבירים זאת בכך שהיתה זו הנחית השטן ולא רוח הקודש. ראה בהיסטוריה את הפילוגים הגדולים של הנצרות הפרוטסטנטית). ברור, על כל פנים, שביהדות התושבע"פ והתנ"ך במעמד שווה. התושבע"פ, אגב, כוללת בין היתר את דרכי פירוש המקרא ("בנין אב, גזירה שווה, וכדומה"), אך גם קבלה מהסוג שהתפרסם דרך האר"י, הרמח"ל ואחרים. (כך על כל פנים על פי התפיסה השלטת ביהדות כיום)
