שאלה בבקשה

[Ik009]

אני סובל הרבה שנים מocd מחשבתיומטופל תרופתי ואני בדרך כלל מרגיש טוב לאחרונה יש לי נפילה עם הocd וזה מתחיל להציק לי האם זה דבר נורמלי שפתאום בלי התראה מוקדמת זה צץ שוב ומפריע

 

[DOCTOR W H O]

אני סובל הרבה שנים מocd מחשבתיומטופל תרופתי ואני בדרך כלל מרגיש טוב לאחרונה יש לי נפילה עם הocd וזה מתחיל להציק לי האם זה דבר נורמלי שפתאום בלי התראה מוקדמת זה צץ שוב ומפריע

היי יקירי, בהחלט שהדבר נורמלי. לי נאמר פעם שאוסידי הוא כמו גלים, יש תקופות שהוא חזק יותר ויש תקופות שהוא רגוע יותר.
האוסידי הינו בבסיסו מבוסס על חרדה, ומושפע הרבה ממה שהאדם עובר.
כשאנחנו בלחץ, בסטרס, עוברים דברים בחיים, אפילו פשוטים ומינורים, כל אלו יכולים להגביר במעט את האוסידי או הרבה.
אין מה לחשוש ולדאוג כי הדבר ירגע.
אלא אם כן אתה רואה שהתקופה נמשכת יותר מידי זמן והדבר מעיק עלייך ומונע ממך לחיות ולתפקד כראוי, אז צריך לפנות ולחזור לרופא המטפל להתיעצות

 

[אלחנן איזק]

שלום וברכה.
מן ההיכרות שלי, כן.
גם כאשר אנחנו בסדר גמור, אנחנו עדיין בסוג של "סיכון". מזכיר את "מכור-נקי".
לדעתי ומניסיוני, פריצה חדשה של הכפייתיות, פתאום, כביכול, משום מקום, מלמדת על מענה עמוק יותר לו אנחנו זקוקים. הכאב הזה, כמו כל כאב מנטלי, תפקידו להוביל אותנו למקום טוב יותר. כאשר "מיצינו" את המקום הנוכחי, וטרם העפלנו לפסגה חדשה, עם עומק חדש לחיים, הכאב בהחלט יכול להתעורר.

מאחר ואתה מתמודד עם מחשבות, אשמח לשמוע את חוות דעתך על הפוסט אותי אני מעתיק לכאן:
בעז"ה



במהלך ההתמודדות, כאשר אנחנו בוחרים לעמוד מול הפחד והדחף המנהל אותנו, יש בנו נטיה להיאבק במחשבות ולהלחם בהן כדי שיעלמו.

אנחנו רוצים להרגיש נקיים מן הפחד. אחריו.

משום כך אנחנו נבהלים מכל מחשבה המשקפת לנו שאנחנו עדיין בתור הקושי ונאבקים לדחות אותה (ולענות לה...).

אך, בדומה לעקיצה, ככל שמגרדים כך מגרד יותר.

וכך מתאר זאת ר' ישראל סלנטר (אגרות ומכתבים מאת ר' ישראל סלנטר, מהד' שרגא הכהן וילמן, תש"ל, סי' כ"ה):

"ואין להעמיק, ולא בהשתדלות מרובה לדחות ההרהורים, כי זה טבע נפש האדם, כל שמעמיק לדחות איזה רעיון איזה צער וכיוצא, עוד תתגבר ההתנגדות בנפש האדם להלהיב המוזר לאדם, לזאת מריבוי ההשתדלות לדחות ההרהורים יכול להיות שתיוולד לפעמים סיבה גדולה לחזק ההרהורים".

הלשון אולי של פעם (נפטר לפני כ140 שנים), אך הכאב שהוא מתאר הוא עכשווי.



אך מה יתן לנו את החוסן להרגיש חזקים די הצורך כדי להצליח להתעלם מן המחשבות?

"הנרמול שלהן".

נאמר לעצמנו, ונפנים זאת כתפיסת עולם, כל אדם יש בו עליות וירידות, פחדים ומחשבות-זה עצמו לא חרגי/בעייתי וככה הוא טבע בני האדם. זו לא בעיה הם לא אמורים להיות מושלמים.

בנוסף, עלינו לדעת שלגוף יש קצב משלו. הוא נטען בחומרים היוצרים את התחושה הלא נעימה ואת המחשבות והן לא מתנדפות בשניה. אם נדע זאת פחות נבהל ונמצא כוח לא "לגרד".

כאשר נחיה כך נוכל להרפות מול המחשבות, לתת להם ל"גרד" לנו ולהעלם.

כאשר אנו עסוקים בלברוח מהן (כי הן נוגעות לנו בנקודה מפחידה) ולענות להן תשובות, הן רק מקבלות יותר הזנה וכוח להמשיך לפעול בתוכנו ולהכאיב לנו.



כולנו מכירים מקרוב מה רב כוחן של מחשבות, יש כאן עצה להרפות אותן מעט.

שווה לנסות לא?

אלחנן איזק

https://bit.ly/3wW2t2x

מוזמנים לראות (מי שלא מכיר) גם את המדריך שכתבתי

בהצלחה רבה

 

[Ik009]

אלחנן תודה רבה לך הפוסט שלך משקף את הocd ממש כמו מראה מאוד מתחבר לטקסט אני קורה אותו כאילו נכתב עלי אמיתי ונכון שיהיה הרבה הצלחה

 

[Ik009]

היי יקירי, בהחלט שהדבר נורמלי. לי נאמר פעם שאוסידי הוא כמו גלים, יש תקופות שהוא חזק יותר ויש תקופות שהוא רגוע יותר.
האוסידי הינו בבסיסו מבוסס על חרדה, ומושפע הרבה ממה שהאדם עובר.
כשאנחנו בלחץ, בסטרס, עוברים דברים בחיים, אפילו פשוטים ומינורים, כל אלו יכולים להגביר במעט את האוסידי או הרבה.
אין מה לחשוש ולדאוג כי הדבר ירגע.
אלא אם כן אתה רואה שהתקופה נמשכת יותר מידי זמן והדבר מעיק עלייך ומונע ממך לחיות ולתפקד כראוי, אז צריך לפנות ולחזור לרופא המטפל להתיעצות

תודה רבה לך עזרת לי מאוד

 

[DOCTOR W H O]

תודה רבה לך עזרת לי מאוד

באהבה עוד יבואו בהחלט ימים טובים מאלו. מנסיון