חוקי למהדרין. החשבונות יגיעו לבעל הדירה
או לשוכרת המקום.
א. כוחות החירום וההצלה מורשים לפרוץ לביתו של אדם ברגע שמתקבל דיווח על חשד לאסון או מה שמוגדר במקומות מסוימים חשש לחיי אדם.
ב. הגדרה כזאת מתקבלת בדרך כלל כאשר אדם שאמור לשהות בבית אינו מגיב/עונה לטלפונים וקריאות אחרות.
ג. בהגיע כוחות מד"א וכב"א למקום הם אמורים להמתין למשטרה לפני שהם (כב"א) פורצים את הכניסה.
ד. השיקול אם לפרוץ או לא הוא לא ע"פ השאלה אם מדובר בבית מושכר או לא, אלא ע"פ רמת הוודאות שאכן מישהו מצוי בתוך הנכס ונמצא בבעיה.
ה. השאלה עד כמה הכוחות ישקיעו זמן ואנרגיה באיתור בעל הבית וכדו' תלויה במישרין ברמת החשש שמישהו בבית נמצא בצרות.
ו. מאז אמצע שנות ה90' לערך כוחות ההצלה כבר לא מחייבים את המתקשר, אלא את מקבל השירות (זה נכון לגבי מד"א. בכב"א זה קרה כמה שנים מאוחר יותר). הסיבה לכך היא בפשטות שאנשים הפסיקו להתקשר לכוחות ההצלה כשראו אדם אחר בצרות, מחשש שהם יצטרכו לשלם את החשבון.
ז. אלא אם כן בשעת אמת מישהו מסר פרטים אישיים כדי לקבל את החשבונות, החיובים יופנו לבעל הנכס.
ח. לכשהחיובים יגיעו, תוכל לפעול במספר דרכים:
1. להודיע לגופי החירום שעליהם להפנות את חיובם לגורם שלישי, תוך מתן פרטי הגורם השלישי.
2. לשלם ולדרוש החזר ישירות מהגורם השלישי.
ט. מאחר וממילא תצטרך ככל הנראה להגיע איתה להסדר כספי בגלל הנזק לדלת, נראה שהדרך השניה נוחה יותר.
י. אגב זה לא נקרא קריאת שווא. עצם העובדה שאכן היה אדם בבית הופך את זה לקריאה רגילה לכל דבר ועניין, גם אם בסופו של דבר לא נזקקה לסיוע. אם מי מהכוחות בכל זאת הגדיר את זה כקריאת שווא, הוא עשה עמך חסד, שכן על קריאות שווא לא גובים תשלום.
