היי רותי../images/Emo24.gif
את מתארת חוויות שקרובות ללבי - לידה מסובכת וקשה, עם החלמה קשה וטראומטית... עד היום יש לי "פלשבקים" ואני לעתים שוקעת במחשבות על דברים ספציפיים שהתרחשו שם... רק עכשיו אני מעכלת שבעצם היתה לי רעלת הריון...רק לאחרונה הבנתי שמעבר לקושי הפיזי והנפשי שהייתי בו, התינוקת היתה בסכנת חיים של ממש... והמרדים שטשטש אותי... הסוגיות האלה צפות ועולות, ואני בספק אם הן לא ימשיכו לעלות עוד זמן רב. אישית, אני שלמה עם מה שעבר עלי. היום אני במקום שממנו אני יכולה להגיד - היה שווה! כל שניה של סבל, היתה שווה. וכן, הייתי עוברת הכל מהתחלה... ברור שזו לא היתה הלידה שייחלתי אליה ואני לא מאחלת לעצמי - או לכל אחת אחרת - לעבור אפילו רבע מן הסבל הזה לעולם...אבל אני בהחלט יכולה לחשוב על כך שמתישהו - בשנים הקרובות - ארצה עוד הריון, עוד לידה, עוד תינוק.כן, גם אם זה כרוך בעוד לידה כמו הלידה של לירי.(במיוחד אם בסוף מחכה תינוק/ת מדהים/ה כמוה). איך הגעתי למקום הזה של השלמה? אולי זה אופי... אולי בגלל שניתחתי את האירועים שוב ושוב, סיפרתי אותם שוב ושוב, שאלתי את בעלי ואת אימי שליוו אותי פרטים ותזכורות על מה שהיה שם. הייתי מאוד מאוד מאוכזבת. הלידה הזו היתה הדבר האחרון שציפיתי לו. הניתוח הקסרי... במקום להניק את התנוקת בחדר הלידה ראיתי אותה רק 13 שעות אח"כ
וחוסר האונים של הגוף המותש שבגד בי... איזה ייאוש, איזה דיכאון... ולאן בעצם אני חותרת בהשתפכות הזו...? הדבר שהכי עזר לי להתמודד, להכיל ולהבין את עצמי - היה כתיבת סיפור הלידה. ואח"כ לקרוא אותו שוב ושוב, להזכר בעוד פרטים. לעשות סדר בראש. להבין, לעכל... להסתכל על הטראומה מבחוץ, מהצד. ממליצה לך לעשות זאת, אם טרם עשית. וכמובן, אם תרצי להתמסר, לדבר או להיפגש - אני אשמח. היי חזקה, וכל הכבוד לך על הרצון והיכולת לעזור לעצמך!
ממליצה
את מתארת חוויות שקרובות ללבי - לידה מסובכת וקשה, עם החלמה קשה וטראומטית... עד היום יש לי "פלשבקים" ואני לעתים שוקעת במחשבות על דברים ספציפיים שהתרחשו שם... רק עכשיו אני מעכלת שבעצם היתה לי רעלת הריון...רק לאחרונה הבנתי שמעבר לקושי הפיזי והנפשי שהייתי בו, התינוקת היתה בסכנת חיים של ממש... והמרדים שטשטש אותי... הסוגיות האלה צפות ועולות, ואני בספק אם הן לא ימשיכו לעלות עוד זמן רב. אישית, אני שלמה עם מה שעבר עלי. היום אני במקום שממנו אני יכולה להגיד - היה שווה! כל שניה של סבל, היתה שווה. וכן, הייתי עוברת הכל מהתחלה... ברור שזו לא היתה הלידה שייחלתי אליה ואני לא מאחלת לעצמי - או לכל אחת אחרת - לעבור אפילו רבע מן הסבל הזה לעולם...אבל אני בהחלט יכולה לחשוב על כך שמתישהו - בשנים הקרובות - ארצה עוד הריון, עוד לידה, עוד תינוק.כן, גם אם זה כרוך בעוד לידה כמו הלידה של לירי.(במיוחד אם בסוף מחכה תינוק/ת מדהים/ה כמוה). איך הגעתי למקום הזה של השלמה? אולי זה אופי... אולי בגלל שניתחתי את האירועים שוב ושוב, סיפרתי אותם שוב ושוב, שאלתי את בעלי ואת אימי שליוו אותי פרטים ותזכורות על מה שהיה שם. הייתי מאוד מאוד מאוכזבת. הלידה הזו היתה הדבר האחרון שציפיתי לו. הניתוח הקסרי... במקום להניק את התנוקת בחדר הלידה ראיתי אותה רק 13 שעות אח"כ