כן, את הפירוש המילולי אני יודע
ומעולם לא טענתי טענה כה מגוחכת, שהיהדות מאופיינת על ידי רגרסיה. רגרסיה היא תופעה המאפיינת את העולם (מבחינה מסויימת), ולא את עיקר היהדות. למעשה, השקפת העולם של חלקים מהיהדות (שאני בהחלט מזדהה אתם) היא שהעולם בהחלט מתקדם. הרמח"ל הוא מייצג בולט של הגישה הזו בעבר, ומהוגי זמננו - הרב קוק, כמובן. כל ההשקפה של גאולת העולם, היא השקפה מובהקת של התקדמות. הרב קוק מרחיב על כך רבות בספריו, בעיקר ב´אורות הקודש´ חלק ב´. [אגב, אינני מכיר את המושג ´תיאולוגיה´ ביהדות. אני חושד בו כמושג נוצרי, והוא פסול בעיני. אין דבר כזה ביהדות, ´חקר האל´. זה גם דבר שמציאותית לא יכול להיות קיים, כפי שהראה בטוב טעם ודעת הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט.] אכן, ישנו הבדל מהותי בין דת רגולטיבית לבין מדע חוקר. למעשה, אין כל כך הרבה קשר ביניהם. אחת הסיבות להתייחסות ביראת כבוד לדברי הקדמונים ביהדות, היא שהיא דת המבוססת על התגלות, ולפיכך על מסורת. ודאי, שהקרוב יותר להתגלות, המסורת שבידו יותר מדוייקת, והוא גם קרוב אליה יותר ברוחה. אך כמו שציינתי, אלו שני רבדים שונים, שאינם נוגעים אחד בשני. [עוד הערת שוליים לשונית: גם המילה ´דת´ אינה חביבה עלי. בהקשר של אמונת היהודים (אם נתעלם לרגע מהפסוק הלא-ברור "מימינו אשדת (קרי: אש דת) למו"), מופיע המושג הזה לראשונה בפי המן הרשע.] לא הבאתי את דברי יום וברקלי, כיון שחשבתי שהם ידועים לך. בקצרה, הם הראו שהנחות היסוד של המדע - שיש קשר אמיתי בין מה שקולטים חושינו למציאות, והנחת האינדוקציה, האומרת שאם תופעה מסויימת קורה פעם אחת, היא תקרה פעם נוספת באותה סיטואציה - אינן מבוססות לוגית כלל. לא אאריך, וכאן אבקש ממך להרחיב את השכלתך בנושא חשוב זה על ידי קריאת הספרים הרלוונטיים. הסיבה שאני אומר כל הזמן ראה מה אמר א´ או ב´, היא שמדובר בדיון ארוך, המצריך הנחות יסוד ודיונים מוקדמים ארוכים, שאינם מתאימים לפורום זה. לכן הפניתי לספר "שתי עגלות וכדור פורח" (בהוצאת ספריית בית אל), שהוא ספר מצויין בכל הנוגע לדיון בהנחות יסוד אלו. התופעה ש"כהני הדת" הועפו מ"עמדות הכוח", היא תופעה כללית בעולם, ונובעת מסיבות רבות - בין השאר משום שאלה לקחו לעצמם עצמה רבה מדי (זה נכון לגבי הקתולים בעיקר; ע"ע מרטין לותר), אך בעיקר מסיבות היסטוריות רבות, של לקיחת מעמדם הבלעדי כמקור ידע בעקבות ההשכלה ועוד סיבות רבות ומגוונות. להזכירך, בזמן בית ראשון עמדות הכוח לא היו בידי "כהני הדת". בידיהם היתה רק הסמכות המשפטית-דתית, אך הסמכות המדינית היתה בידי המלך. עוד משהו: אני לא מאמין "בשם חופש הפולחן". במידה מסויימת, להיפך. ודבר אחרון: התרבות המערבית מעניינת את סבתי הצולעת. [טוב, ודאי שיש בה דברים טובים וכולי, אבל לקחת אותה כאידיאל? פיכס.)
