שאלה דחופה

[sabinac]

שאלה דחופה

יש לי שאלה: אני הבחורה עם הרצון לקבלת סכום כסף ענק. מצד אחד,שפי אומר לי לא להתמקד בדרכים שבהם אני יכולה להגשים את רצוני כי,מבחינת היקום, זה חוסם את התממשות הדרכים האחרות שבהם הכסף יכול להגיע. מצד שני, ישנם פה אנשים שאומרים שזה לא מספיק לבקש ולהתמקד במה אתה רוצה אלא גם לחפש דרכים להגשים את זה.

 

[הtרמפיסטית]

אוקיי

נכון, הרעיון הוא לא להתמקד בדרכים שבהם כסף יכול להגיע אלייך. הרעיון הוא לתת למוח לחשוב על דרכים כאלו על ידי שאלת ה"איך". כשהשתחררתי מאמונתי שאין לי כסף, פתאום דברים התחילו לקרות. מעצמם כמעט. איך השתחררתי ממנה? ישבתי לי באחת הרשתות למזון מהיר, עם כוס שתיה, מחברת ועט ורשמתי לי. אחד הדברים שרשמתי היה "אין לי כסף". פתאום תפסתי את עצמי ואמרתי- רגע.. אני יושבת פה, עם כוס המשקה הזאת ששילמתי עליה, עם מחברת ועט שאני כותבת בהם שגם עליהם שילמתי, ואני אומרת שאין לי כסף? אם יש לי כסף לשבת עם כוס המשקה הזאת, כנראה שיש לי כסף לעוד דברים! פחות מחודש אחר כך מצאתי עבודה שהגדילה את סכום הכסף שלי לפחות פי חמש, תלוי כמה משמרות עבדתי. התפטרתי ממנה אחרי חצי שנה, עבדתי בעוד מקומות ועכשיו אני לומדת בבית ספר, שאת השכר לימוד שלו לא הייתי חולמת להרשות לעצמי לפני שנה. אז כנראה שאם את רושמת הודעה בפורום הזה, את גולשת באינטרנט שאת משלמת עליו כל חודש. אם יש לך כסף לשלם על האינטרנט, כנראה יש מספיק כסף לדברים אחרים! הכל שאלה של סדרי עדיפויות ופעולה למען הדברים. כשרציתי עוד כסף, באופן מיידי מצאתי עבודה שהגדילה לי אותו. האמנתי שאני מסוגלת לקבל את הסכומים האלו, ושמגיע לי אותם. במקביל, התחלתי לחשוב על דרכים נוספות להשגת כסף שלא באמצעות עבודה. עכשיו כשאני אומרת שאין לי כסף למשהו מסויים, אני פשוט יודעת שאת אותו משהו אני לא באמת רוצה, אחרת היה לי כסף בשבילו.

 

[Continuum]

היגיון מעגלי...

אין לי מספיק כסף לקנות דחפור. לפי מה שאמרת, זה בגלל שאני לא רוצה מספיק שיהיה לי דחפור. ואיך את מסיקה את זה? מהעובדה שאין לי מספיק כסף לקנות דחפור. לזה אנו קוראים "טענה שקולה" - הטענה "אין לי מספיק כסף ל-X" שקולה (נובעת מ- ומנביעה את-) לדעתך לטענה "אני לא רוצה מספיק את X". בעצם, זה רק לקרוא לבעיה בשם אחר. אם הבעיה היא שאני לא רוצה את זה מספיק - איך אני גורם לעצמי לרצות את זה??

 

[הtרמפיסטית]

העניין הוא כזה

תמיד יש כסף. תמיד אפשר ליצור כסף. ויש דרכים מגוונות להשיג אותו. ברגע שאמרת "אין לי כסף" בעצם חסמת את עצמך מלהשיג את הדחפור הזה. ואם חסמת את עצמך, היקום יחסום את הגעת הדחפור אליך, כתגובה. למה? משום שא. אתה מאמין שכסף הוא האמצעי היחיד שבעזרתו הדחפור יגיע אליך. וב. משום שתחת האמונה שאין כסף מסתתרת האמונה שדברים אחרים יותר חשובים עכשיו מהדחפור הזה. ועוד מליון אמונות אחרות. אין לי כסף זה רק תירוץ. כשהלכתי להרשם ללימודים, לא אמרתי "אין לי כסף" כי אז לא הייתי נרשמת גם לא בעוד מליון שנה! פשוט אמרתי "אני אשיג כסף. אני אמצא דרכים לממן את השכ"ל". כשאנשים מסביבי התפלאו איך אצליח לשלם סכום כזה, אני פעלתי ופתחתי לי דרכים להשגת הכסף. איך אתה גורם לעצמך לרצות את הדחפור? קודם כל להפסיק להאמין במשפט "אין לי כסף". דבר שני, הסוד נותן אלף דרכים לגרום לעצמך לרצות. לוח חזון הוא אחד מהם. להכיר תודה הוא אחד מהם. תבחר בכל דרך שמתאימה לך. לדעתי, פשוט תשנה את סדרי העדיפויות שלך, ותעמיד את הדחפור במקום הראשון.

 

[Continuum]

אני עדיין לא מבין.

הדבר שאני באמת הכי רוצה בעולם כרגע זה לא דחפור, אלא המון המון, המון המון כסף. ואני באמת חושב שאני מוכן נפשית לקבל סכום אסטרונומי של כסף. את אומרת, "תפסיק להאמין במשפט 'אין לי כסף'". אז אני יכול בהחלט להפסיק להאמין במשפט, אבל אני עדיין אהיה מתוסכל מזה שמספר האפסים ביתרה שלי נמוך מדי. איך אני פותר את התסכול הזה?

 

[הtרמפיסטית]

השאלה היא

בשביל מה אתה צריך עוד כסף? ואם תפסיק להאמין במשפט, תתחיל להתנהג כמו מי שיש לו סכום אסטרונומי של כסף. ובלי שתשים לב איך זה קורה, פתאום יהיה לך את הסכום שאתה רוצה. וחוץ מזה, אתה יכול להשאר מתוסכל, אבל אם לא תעשה משהו, הכסף לא יגיע. הכסף ללימודים שלי לא צנח מהשמיים. גם לא הכסף למיטה החדשה שלי. פתאום המון דברים שהרבה זמן רק חלמתי עליהם נהיו אפשריים, רק כי הפסקתי להאמין שאין לי כסף.

 

[Continuum]

...

בשביל מה אני צריך עוד כסף? אני לא צריך, אני *רוצה*. זה רצון בסיסי, בלי קשר למה אני אעשה עם הכסף - אני פשוט רוצה שיהיה לי אותו. אם אני אפסיק להאמין במשפט ואתחיל להתנהג כמו מי שיש לו סכום אסטרונומי של כסף אני אגמור חסר-כל (כי אני אלך ואקנה דחפור מצופה יהלומים לדוגמא). לא נראה לי שככה באמת אני אשיג כסף. רק אאבד אותו. אני מתוסכל, אבל אני גם עושה משהו. אני לומד מקצוע מועיל ונחוץ וזו הדרך הכי טובה שאני מכיר להשיג כסף,, אבל לא את הכמות ובמהירות שאני רוצה אותו. את מבינה? אני חסר אונים! אני לא רוצה מיטה חדשה או לימודים או כל דבר כזה - אני פשוט רוצה **כסף**. ויש לי רעיון נהדר. את אומרת שבלאו הכי, לא משנה מה יהיה - לך תמיד יהיה את כל הכסף שאת צריכה? כי אם ככה, אני אשמח אם תתרמי גם לי קצת כסף, הרי יש לך מספיק. זו צדקה.

 

[הtרמפיסטית]

תפסיק להיות מתוסכל

ותתחיל להאמין שכסף יגיע אליך. התסכול הזה חוסם אותך. ותסמוך על היקום שאם הוא חושב שאתה צריך עוד כסף, הוא ישלח אליך כסף.

 

[Continuum]

את לא מבינה...

אני מתוסכל כי אין לי כסף. אם לא הייתי מתוסכל לא הייתי צריך כסף. כך שלהגיד לי "תפסיק להיות מתוסכל" זה לא ממש עוזר. תסבירי לי איך.. (וכמו שאמרתי קודם אם אפשר תני לי גם כסף)

 

[הtרמפיסטית]

כמו שאמרתי

תתחיל להאמין שיש לך כסף. תציב את זה במקום הראשון בסדר העדיפויות שלך. ולא, להאמין שיש לך כסף זה לא אומר לקנות את כל העולם ואשתו פתאום. זה אומר לדעת שמה שאתה רוצה יכול להיות שלך. בהצלחה.

 

[Continuum]

...

כמו שאמרתי, אם זה עובד לך כל כך טוב אולי כדאי שתתחילי לדמות שגם לך וגם לי יש כסף - ככה תחלקי את העושר שלך קצת איתי ואז תיפתר הבעיה שלי. בשבילי, בכל אופן, לדמיין לא עובד.

 

[מדען חלל]

Continum

אני מסכים איתך ב 100%. לא יעזור לך סתם לדמיין שיש לך כסף או לחשוב שיש לך בעוד שאתה מאמין לחלוטין שזה לא נכון. אתה לא יכול לעבוד על המציאות.. הכנות שלך זה מה שקובע. לכן.. בדוק את הכנות שלך. ומנסיוני .. אין דבר כזה אין מספיק כסף .. זאת בסך הכל מחשבה מפחידה שעושה לך טרור בחיים וגורמת לך להרגיש רע. האמת לאמיתה היא יש לך בדיוק מספיק כסף כרגע, פשוט עדיין לא הפנמת את זה

אתה אולי שופט "מספיק" ע'פ סטנדרט מסויים .. אבל אני גיליתי שהסטנדרט שלי זאת המציאות, מה שיש לי זה מספיק, איך אני יודע? כי זה מה שיש. ההלך רוח הזה משאיר אותי רגוע, יצירתי, קשוב, פתוח, בקשר עם אלוהים ועם מהלך הדברים.. ואני לעולם לא חווה מחסור כלכלי. אני מציע לך את התרגיל הבא.. תרגיל שיהיה לך מאוד מאתגר לעשות. קח דף נייר, או מקלדת ופורום לחילופין

, ורשום 20 תימוכין לכך שיש לך כרגע מספיק כסף, ושכמוך הכסף שיש לך כרגע משרתת את טובתך הנעלה ביותר. ואם אתה מתקשה למצוא .. מצויין, שב עוד קצת .. עד שתמצא, אתה עומד להיות מופתע מהתשובות שלך.

 

[Continuum]

...

עכשיו אתה מדבר על להשלים עם המציאות (שזה הרבה יותר טוב מלהתעלם ממנה לחלוטין, כמו שטרמפיסטית מציעה). אבל בעוד שלהשלים עם המציאות שבה אני בעל אמצעים מוגבלים באמת עשוי לעזור לי לדמות כאילו האמצעים שברשותי הם למעשה בלתי-מוגבלים, והיות ומה שאני מדמה זו המציאות שלי זה גם יהפוך אותי בפועל לבן אדם בעל אמצעים בלתי מוגבלים בעולם הסובייקטיבי שלי - בעוד שכל זה אמנם נכון, זה יוצר איזו תהייה: אתה מבין, לפי שיטתך - למה בכלל לחיות? למה שלא אשב לי בחדר ולא אצא ממנו אפילו לא בשביל לאכול\לשתות, ואהיה מרוצה בחלקי? אני תמיד אוכל לחשוב על 20 סיבות שבגללן טוב לי לבד בחדר בלי אוכל ושתיה. תמיד. איפה עובר הגבול שבין לחשוב שמה שיש לך זה מספיק לבין לרצות עוד קצת? (כי הרי לקום לאכול זו פעולה שמטרתה לקבל "עוד קצת" ממשהו).

 

[מדען חלל]

זה לא יוצר תהייה

זה מעלה בך פחד. הפחד שאם תשחרר, שאם תרפה מהאחיזה והניסיון לשלוט בחיים שלך .. אז הבחירה הטבעית שלך תיהיה לשבת כל היום ולא לעשות דבר. זאת לא ההתנסות שלי.. ההתנסות שלי היא שזה יוצר התלהבות ואנרגיה. מה שמשתנה זה שאתה לא מונע ע"י פחד .. אלא ע"י התלהבות ותחושת החיים. אתה גם חופשי לשבת בחדר ולא לעשות דבר.. אין שום דבר רע בזה ברגע שאתה מוריד את הסיפור שיש לך על לשבת בחדר. לשבת בחדר ולא לעשות דבר זה נפלא בעיני .. זה משהו שאני עושה המון.. מה שנקרא .. totaly kick back..

 

[Continuum]

לא הבנת אותי.

בוא נסדר את זה: 1. מה שאתה מנסה להגיד לי, זה שכדאי להשלים עם המציאות שבה אין לי כסף, ולשכנע את עצמי שבעצם זו אחלה מציאות. 2. אם זו אחלה מציאות, אז אני לא צריך לעשות שום דבר כדי לשנות אותה. 3. לפי המיתודה הזאת, אני יכול "להשלים" עם *כל מציאות באשר היא* שבה יש לי מחסור בכל דבר באשר הוא.. 4. כאשר "אשלים" עם המציאות *הנוכחית* שלי (היא שאני יושב מול המחשב ובוהה במסך), לא תהיה לי שום סיבה לשנות אותה, ואני פשוט אשב ואבהה במסך עד שיקחו אותי לבית משוגעים וגם אז לא תהיה לי שום סיבה להגיד להם לא לעשות את זה. זה מה שאתה רוצה שיקרה לי?

 

[מדען חלל]

אני הבנתי אותך מצויין

אבל אתה יותר מדי מתעקש על הדרמה שלך מכדי שתוכל לראות משהו חדש.. לכן הבה נחסוך במילים, אין לי כוונה לקחת ממך את הגהנום שלך. מה שכן.. הרשה לי לשעשע אותך בסיפור זן. מורה לבודהיזם נסע לטייל במזרח ושם התארח בביתו של מאסטר ידוע. בעוד שהמאסטר הכין תה דיבר המורה על ידיעותיו בתחום הבודהיזם.. המאסטר בא למזוג את התה בעוד המורה מדבר, וכשהגיע התה לגדות הכוס המאסטר המשיך למזוג עד שעלה התה על גדותיו .. ואז המורה נזעק ואמר "עצור! יותר לא נכנס!" ואז השיב לו המאסטר- "גם אליך לא יכול להיכנס דבר, עד שתרוקן את הכוס שלך.

 

[Continuum]

סיפור נחמד.

מי המאסטר ומי המורה בינינו? ועוד שאלה - בהנחה ואתה היית המורה, האם היית יודע שאתה המורה, או שהיית חושב שאתה המאסטר?

 

[מדען חלל]

כולנו שניהם

וזאת לא הנקודה.

 

[Continuum]

סוף סוף משהו שאני מסכים איתו..

מצד אחד, אני מסכים איתך שכולנו שניהם. מצד שני, אני לא מסכים איתך שזאת לא הייתה הנקודה. אתה כתבת את הסיפור הזה כי חשבת ש"הכוס שלי מלאה", אין טעם להכחיש זאת. וזאת בהחלט אפשרות, אין מה לומר. אלא שבעוד שאני מנסה לשאול, להבין ולהסביר את חוסר ההבנה שלי, גם בדרכי שנראית לך "מקובעת", אתה מפטיר אותי בתירוץ שאינני שווה את המילים שלך כי אני "לא יכול לראות משהו חדש". אם אתה יודע משהו ולא מצליח להסביר לי, אז ההבנה שלי לוקה וגם יכולת הביטוי שלך לוקה. כלומר *שנינו* בעייתיים. אבל, כמובן, הנטייה היא להאשים את האחר. שיהיה בהצלחה עם כל הדברים שאתה יודע שהם נכונים ולא מסוגל להסביר למה. מקווה שלעצמך אתה מסוגל לענות על השאלות שהצגתי.

 

[מדען חלל]

אוקי אני אשם אני אעבוד על זה