קשור
לפני רצח רבין היתה פה כ"כ הרבה מוסיקה. למשל איפה הילד, רעש, זקני צפת, קספר, כרמלה כרוס וגנר, הג'ינג'יות, המכשפות, קרח תשע, סיון שביט, החברים של נטאשה ועוד לא מעט אמנים פחות מוכרים. היו אחרים שכן שרדו, אבל רצח רבין שינה אותם לגמרי כמו אסף אמדורסקי, כנסיית השכל וכו'. אחרי רצח רבין נשארנו רק עם פסנתרנים נוגים (שזה לא רע, במידה), שירי יום הזיכרון, כל ילד שעושה בר מצווה נהיה לי ראפר, מוסיקה עם מילים של תחנה מרכזית מקבלת לגיטימיות, וכל ילד/ה יפה עם קול יפה מועלה לדרגת אמן יוצר (סטייל נינט והראל...), העסק נהיה כל כך כבד, מסחרי, את עברי לידר אף אחד לא ספר עד שהוא יצא. לא הכל קשור לרצח רבין כמובן, אבל רצח רבין רצח גם בנו משהו לדעתי והחיש את גסיסתו של הרוק הישראלי, ובכלל חופש הביטוי האמנותי. זה ככה בקצרה, מה שאני חושב.