שאלה - האם חשוב לכן שהגננת של הילד

[limori]

שאלה - האם חשוב לכן שהגננת של הילד

שלכם תהיה אמא לילדים???

 

[אילנה של יובל ומיכל]

התגובה האינסטנקטיבית שלי היא ../images/Emo104.gif

כן. אבל אז נזכרתי, ששתי הגננות של יובל בשנתיים הקודמות לא היו אמהות לילדים והן היו פשוט מדהימות. רק פעם אחת קרה שהיו קצת "חריקות", וזה קרה כשהערנו על טושי הפופו (טושים כאלה שנושפים לתוכם והילדים פשוט היו ממלאים אותם ברוק שלהם ומעבירים הלאה לילד הבא) - הגננת בכלל לא הבינה על מה המהומה ואילו מנהלת הגן, אמא לילדים, מיד הוציאה אותם משימוש. קשה לי להסביר בכמה מילים, אבל בגדול התחושה הייתה שזה בגלל שלגננת לא היו ילדים והיא לא הבינה את הרגישויות "הקטנות" של הורים.

 

[יעל חגג]

גננת כאמא

כגננת אני אומרת לך שאף אחד לא יחליף את מקומה של האם גם הגננת החמה ביותר.שהרי אם היה כך הצבת הגבולות לילד הייתה הופכת לבלתי אפשרית

 

[limori]

גם לרואי בשנה שעברה היתה גננת

רווקה שבהתחלה התרשמנו מאד אך לקראת הסוף התאכזבתי ממנה קשות ובדיעבד היא גרועה בעיני ואני הפלתי את האשמה בעובדה שהיא לא אמא. השנה לעומת זאת לרואי יש גננת גם כן רווקה אבל היא מדהימה מדהימה. והיום שוחחתי איתה ואמרתי לה שהיא מפתיעה אותי לפעמים בגישה האימהית שלה למרות שאין לה עדיין ילדים. והיא טענה שיש לה אחיינים שגרים איתה בבית והיא מגדלת אותם. ובכלל אני חושבת על עצמי כמה למדתי מאז היותי אמא ואיך שהגישה שלי שונה לילדים וגננת שאין לה ילדים לא יכולה להבין הרבה דברים.

 

[מיה של ליר]

ועוד איך. אני מאמינה ברגישות של אמא

שלא תמיד תהיה אצל מי שהיא לא אמא, במיוחד אם היא מאוד צעירה.

 

[דניעל]

רק תזהרו לא לומר את דעתכן

לגננת שאין לה ילדים. אתן אף פעם לא יכולות לדעת על איזו יבלת אתן דורכות.

 

[סיגל של שגיא]

../images/Emo104.gif../images/Emo16.gif נכון. אם "הורות" היה תנאי

קבלה למשרד החינוך, כנראה שעד לפני 15 חודש לא הייתי יכולה ללמד. ישנה רגישות של אדם שאינה תלויה בעצם היותו אב או אם. עכשיו אני מבינה הרבה יותר דברים מאשר התקופה שלא הייתי אם, אבל את כל הילדים שחינכתי (לא הרבה) אהבתי ללא תנאי כאילו היו ילדי. לתלמידי (ילדי כיתות א´-ב´) הייתי אומרת כל הזמן: "כשכואב לכם-כואב גם לי, כשאתם שמחים-גם אני שמחה" וכך הלאה. הם היו הילדים שלי בשעות שהיו תחת חסותי, ודאגתי להם לא ידעה גבולות. נכון, בבית-הספר לא ניתן לבחור את המורה, אבל הרגשתי שזה לא נותן לי לגיטימציה לזלזל בהורים ובילדים-אלא להפך. אני זוכרת, שלימדתי אותם את נושא האזרחות (אזרחי מדינה, הגרים בחו"ל וכד´). הראתי להם את תעודת הזהות שלי, את הספח (שהיה ריק אז מרישום של ילדים) והשוותי אותו עם הספח של הסייעת שלי שהיו רשומות בו בנותיה. אמרתי להם, שכל יום, כשהם מגיעים בבוקר ללימודים, הספח שלי מתמלא בשמות של כל אחד ואחד מהם, והם הופכים לילדים שלי למס´ שעות עד שהם הולכים הביתה. בזמן הזה אני דואגת לכל מחסורם מכל בחינה, ממש כמו אבא ואמא. אני זוכרת, שתלמידה אחת שאלה אותי, אם היא עדין רשומה בספח של אמא ואבא שלה והתשובה היתה: "בוודאי!!! בספח של אמא ואבא תמיד רשומים!". ואז היא אמרה לי במין גאווה: "הילדים של טל{המורה השניה} בטח לא רשומים בשני מקומות, ורק לנו כיף כי אנחנו רשומים בשניהם". אתם לא יודעים כמה דמעות זה העלה בעייני. ואני לא אתחיל לדבר כאן על אותן פעמים, בהן הם קראו לי בטעות "אמא" במקום "סיגל" {אף פעם לא "המורה"! איכס...}. והחיבוקים שלהם....והנישוקים שלהם...ומכתבי האהבה....והדאגה שלהם...והחיוך שלהם....אחחח...אחחח...איזה אושר!!!

 

[אמא של שחר]

ואוו סיגל, את מדהימה!

הלוואי ושחר תזכה בבא היום למורה עם כל כך הרבה רגישות, אמפתיה ואכפתיות. את עדיין מלמדת? (אולי נעבור דירה

. לצערי אני עצמי נפלתי בילדותי על הרבה מורות שגרמו לי להרגיש רק חריגה ולא שייכת... ליאורה

 

[סיגל של שגיא]

../images/Emo104.gif../images/Emo16.gif ליאורה-לא, אני לא מלמדת

למרות שאני מאוד אוהבת ללמד. התאכזבתי קשות ממשרד החינוך, והתפטרתי לפני מס´ שנים. אני רואה את נושא החינוך כשליחות, יעד, מטרת-על ולא עוד עבודה שעושים, כי יש חופשים (

מרגיז אותי המשפט הזה). לי תמיד היה חשוב לנהוג בתלמידי, באותה הדרך בה הייתי רוצה שהמורה של ילדיי תנהג בהם. בהמון כבוד, אהבה, חמלה, רצון להנחות, להדריך. אני יכולה לאמר לך, שהיו הרבה בורות שנפלתי לתוכם (במיוחד בשנה הראשונה), ושהייתי אוכלת את עצמי על זה (מורה שאין לה נקיפות מצפון, היא לא מורה טובה, לדעתי), אבל כמו אמא, אין מושלמות, יש אין סוף נקיפות מצפון (לא ישבתי איתו מספיק, לא תיגמלתי אותו מילולית על הצלחה בקריאה, לא התיחסתי מספיק ליצירה החדשה וכד´) אבל יש הרבה רגעי אושר. בואי אספר לך את הניצחון הקטן שלי, בזכותו הרגשתי שהרווחתי את עולמי באותן שנתיים מופלאות (לימדתי באילת...): היתה לי תלמידה עם קשיים בלימודים (דיסלקציה וכו´). כשנפגשתי את מרכזת החטיבה הצעירה לפני תחילת שנת הלימודים (הילדים עלו ל-א´), ישבנו ושוחחנו על הילדים. אמרתי לה, שאני לא אקרא את התיקים של הילדים מהגן, כי כל ילד יפתח אצלי דף חדש. אולם!!! אם יש ישנן בעיות למידה קשות, אני רוצה לדעת, כדי שהילד לא יצטרך להאבק מחדש. היא אמרה לי שישנה ילדה אחת, ד´ שמה, שזו לה השנה השניה בכיתה א´

. "פעם שניה ב-א´? זה קצת חריג. מה קרה?" אז היא סיפרה לי. כשנפגשתי עם הילדים, שבוע לפני תחילת שנת הלימודים, פגשתי את הילדה הכי יפה בעולם (אני בוכה עכשיו...). המלאך שלי!!! כאילו השאירו אותה עוד פעם ב-א´ (היא עברה לבית-ספר שלי כדי שלא יהיה לה קשה לראות את החברים עולים כיתה והיא נשארת שוב ב-א´), רק כדי להפגש איתי. ילדה עדינה, רגישה, אהובה, מתוקה. הילדה שלי. איזה חיוך, איזה אושר קרנו ממנה. פרח יפה שלי. אחרי שבועים מתחילת הלימודים, הזמנתי את אמא שלה, וביקשתי שתספר לי מה קרה. בגלל הקשיים שלא אותרו, חשבו שהיא עצלנית (סיפור ידוע) ומאז התחילה מסכת היסורים. זה הגיע למצב שהילדה לא רצתה ללכת לבית-ספר בבוקר. בכיתה א´!!! כיתה שאמורה להיות לילדים אושר וחוויה. בקיצור, הילדה קיבלה מורה תומכת והמון עזרה ממני. התקדמה בקצב אישי, וכל התקדמות היתה כיבוש מחדש של האוורסט. אבל! האושר הגדול היה, שאחרי חודש, אמא שלה באה בסוף היום. "סיגל, אני רוצה לדבר איתך?" נבהלתי! "מה קרה? קרה משהו ל-ד´ שלא הבחנתי בו?". אבל החרדה שלי היתה לשווא (טוב, היא הייתה המלאך שלי, אז איך אני לא אבהל...). אמא שלה אמרה שרואים התקדמות בלימודים (התקדמות מאוד קטנה יחסית לשאר הילדים, אבל ראו משהו), אבל מבחינתה הניצחון שלנו הוא בזה שהילדה קמה בבוקר ברצון והולכת לבית-הספר!!! לבית-ספר הקודם היא היתה מאחרת, ואלי היא היתה מקדימה לבוא בבוקר. אני הייתי מגיעה ב - 7:15 והיא היתה מגיעה דקות אחרי. מבחינתי - את היעוד שלי השגתי באותה שנה. גרמתי לילדה אחת אושר-את עולמי קניתי. עד היום יש לי תמונה שלה ושלי באלבום התמונות. מלאכית קטנה שלי (היום בכיתה ז´).

 

[אמא של שחר]

גם ../images/Emo7.gif וגם ../images/Emo13.gif

לילדה הזאת יש הרבה מזל ואני בטוחה שמה שהענקת לה בשנה ההיא ילווה אותה במשך שנים (אם כי יהיה קשה מאוד לבאות אחרייך למלות את הנעליים הענקיות...) את עוד בקשר איתה?

 

[דורית ובניה]

כל הכבוד

באמת באמת התרגשתי. הבעיה היא שכל הטובים עוזבים את מערכת החינוך ואנשים כמוך אינם נשארים במערכת.

 

[אמא של ים]

את מדהימה, רגשת אותי כל כך ../images/Emo104.gif

 

[עתיד©]

מה זה השטויות האלו ?

מה זה "לכן" ומה עם האבות ? אנחנו אין לנו דעה בנושא ? אגב...במקום להביא פסיכולוגיות ועמות וכל ביני בלאגן כדי לדעת "מה להגיד לילד, מה הילד חושב", וכל השטויות האלו לא יותר פשוט להביא ילד ולדבר איתו ? אז הינה אני פה וזמני קצר, תפנו שאלות עינייניות בלי שוביניזם ואני מבטיח לענות בכנות עתיד - מפורום מכוניות

 

[שירלי של איה]

עתיד מפורום מכוניות...

אנחנו מדברים פה בדרך כלל על פעוטות - ילדים שיכולת הביטוי והתקשורת שלהם קצת מוגבלים (הם פשוט עוד לא יודעים לדבר, או מדברים לפי הבנתם) ולכן אנחנו לפעמים נעזרים באנשי מקצוע. בן כמה אתה?

 

[עתיד©]

אופס - 18 ../images/Emo13.gif אגב..כמה מילים לחיזוק

כל הכבוד על הפורום, באמת עשיר ומעניין למרות שאני לא אבא (תודה לאל !! מה אני צריך ילד עכשיו לפני הצבא...) היה לי מאוד מעניין לעבור על הודעות בנושא שלכאורה כלכך לא מעניין אותי, ולגלות פתאום שאני עובר על כל הטיפים שלכם במאמרים להלביש את הילד תחת השמיכה נגד קור - לא רע לא רע להכין את הפיתה הקפואה בתוך שקית מהלילה וכך בבוקר היא טריה - באמת קומבינה לא רע וגם המגבונים הלחים והשימושים הכלכך מגוונים שלהם הכי אהבתי את כל אלו שמצטטים את הילדים "לא אוצה גן" וכל מיני כאלו, ממש מקסים לראות איך ההינו פעם, וממש מיוחד להתבונן בכן, האמהות של היום - ולהבין כמה אני, אתם\אתן, היינו חשובים לאמהות והאבות שלנו !! יישר כח עלו והצליחו !! עתיד - כניראה שבין נהיגה בנס הרים, לבין מיאוץ במישור, אני אכנס לפה להתבונן במידע על המיאוץ לגידול הנכון של הילדים !!

 

[שירלי של איה]

זה לא נראה לי קריטריון חשוב

עוד אין לי נסיון עם גננות, אז אני יכולה לענות לגבי מטפלת... לאיה היתה מטפלת שהיא אמא וסבתא והיתה לא מוצלחת (העדיפה לראות טלנובלות...) ועכשיו יש לה מטפלת צעירה ורווקה שרגישה לצרכים שלה ומשקיעה בה המון. אז הרבה יותר חשוב לי האישיות, מידת ההשקעה והחום מאשר אם הגננת אמא או לא.

 

[jole]

גננת מדהימה היא אדם מדהים../images/Emo104.gif

ופה מתחיל הרי הכל. אני מאמינה שגננת מדהימה, חמה, רגישה, מבינה ועוד ועוד תכונות שאנחנו משייכים לה מבוסס במהות אותה אישה בלי קשר להיותה אמא. אני מאמינה שהפיכתה של אישה לאמא נותן לה פוטנציאל לרגישויות ואיכויות נוספות. אבל רק פוטנציאל, כי הרי רבים לצערי סיפורי הזוועה על אימהות/תינוקות/ילדים שרק המחשבה עליהם גורמת לך להקיא. לכן גננת שהיא אמא אינה ערובה לשום דבר.

 

[אמא של שחר]

לא כל כך

לשחר יש גננת מקסימה שאני מאוד מעריכה אבל זה בגלל מי שהיא בתור אדם. היא כבר היתה אמא כשהכרתי אותה כך שאני לא יכולה להגיד אם זה שינה אותה. אבל פתיחות, רגישות, טאקט וחום הן תכונות שיש בה ואני לא מאמינה שהם הופיעו רק כשהיא הפכה לאם. יכול להיות שיש דברים מסוימים שגננת שאיננה אמא לילדים לא תוכל להזדהות איתם. אבל גם אם היא כבר אמא עדיין יהיו הבדלים בגישות ולא כל החוויות משותפות לכולם. אז בשורה תחתונה - זה לא כל כך קריטריון שעל פיו הייתי בוחרת גן או גננת. ליאורה

 

[רותי ע]

כשהתלבטתי אם לבחור את הגן

שעידן הולך אליו כבר שנה שנייה אמרה הגננת משפט אחד ששיכנע אותי סופית : "יש לי ילד בגן. מה שאני לא רוצה שיעשו לו, לא אעשה לילדים של אחרים". וזה למעשה מסכם את דעתי בנושא-נכון שגננת ללא ילדים יכולה להיות מדהימה ונפלאה אבל עצם היות הגננת אמא נותן לה פרספקטיבה נוספת כי היא יודעת מה זה להיות בצד השני. אבל זה לא הקריטריון היחיד ואפילו לא הכי חשוב בבחירת הגננת אלא מצטרף לעוד שיקולים.

 

[אירית של מורן ומתן]

אני לא מסכימה איתך הפעם רותי...

בעיקר מכיוון שלי יש נסיון בדיוק הפוך. יש סוג של אנשים שאכפת להם רק מעצמם ושאין להם רגישות לאחרים ויש הרבה ישראלים כאלה וביניהן גם גננות. אם גם לגננת יש ילד בגן (זה או אחר), זה לא אומר שהיא רגישה יותר לילדים של אחרים. הראייה הכי טובה שאני יכולה להמציא לך כרגע היא המטפלת-גננת (לשעבר לשמחתי) של מתן, שלה יש ילדה שהולכת לגן החדש של מתן.