שאלה - האם חשוב לכן שהגננת של הילד

[רותי ע]

אין לנו דעה כל כך שונה...

כי כמו שכתבתי יש מגוון של קריטריונים וזה רק אחד מהם. ברור שיכולה להיות אישה ללא ילדים וגננת מדהימה ואישה עם ילדים ומתעללת ממש בילדים (גם לא חסרים הורים שלא יודעים להתייחס לילדים שלהם). אבל אם אסתכל על עצמי-היום כשיש לי ילד יש לי רגישויות שלא היו לי פעם ואם אהיה גננת אהיה מודעת לכל מיני דברים קטנים שלא הייתי מודעת פעם.

 

[אירית של מורן ומתן]

ממש לא.

אני זוכרת את עצמי בתור רווקה כמה אהבתי ילדים ואת הבייביסיטר של מורני איזו גישה נפלאה הייתה לה למורן. אני לחא חושבת שעצם האמהות הופכת את הגננת לרגישה יותר לילדינו שלנו, זה ענין של אופי.

 

[אמא של ע,ק,ת]

גם וגם (זהירות! ארוך)

לפני שהייתי אמא עבדתי כמטפלת בבית תינוקות. אהבתי את הקטנטנים האלו כאילו היו ילדיי שלי. ההורים העריכו אותי מאוד ואני הרגשתי שזכיתי בכך שניתנה לי הזכות לבלות עם ילדיהם כ"כ הרבה שעות ביום. היתה אמא אחת שילדה החמישי(!) היה אצלי בבית התינוקות והיא התיעצה איתי והקשיבה לי בכל עניין (ואני הייתי צעירה וללא ילדים עדיין). אח"כ עברנו לגור במקום אחר ולאחר מספר שנים חזרנו לאותו ישוב. כבר היו לי שני ילדים. הגדול הלך לגן והגננת שלו היא אותה אמא (שבינתיים ילדה עוד ילד). היא גננת מופלאה אבל לא מושלמת (מי כן?) ואינה חמה כמו שהייתי רוצה. למזלי בצוות הגן יש מטפלת צעירה ללא ילדים שבני קשור אליה והיא בשבילו מקור החום והחיבוקים בגן. (ויש עוד מטפלות שלכל אחת יתרונות שונים). כיום אני עובדת עם ילדים בגיל ביה"ס במסגרת החינוך הבלתי פורמאלי (דומה למתנ"ס...) ויש לי איכויות אחרות מאלו שהיו לי בצעירותי לפני שנהייתי לאמא. אני אוהבת את הילדים אבל הם לא ´במקום ראשון´ כי תמיד חלק ממני חושב על ילדיי. יצא ארוך, סליחה אם העקתי. מה שרציתי לאמר זה: בכל צוות בגן צריכות להיות כמה דמויות שמשלימות אחת את השניה וביחד יוצרות את הגן האופטימלי. אם הגננת היא פחות חמה אך יש לצידה מטפלת כזו - זה בסדר. אם הגננת היא פחות מתקשרת עם ההורים אך יש לצידה מטפלת כזו - זה גם בסדר. וכן הלאה. תודה למי שקרא עד הלום.

 

[mom&shaked]

ממש ממש ממש לא

הכל תלוי באישיות של הגננת, יש גננות אמהות בלי גישה והבנה בסיסית להתנהגות עם ילדים ואני ממש לא מבינה איך הם הגיעו למקצוע הזה. ויש גננות אמהות עם גישה והבנה מדהימה להתנהגות עם ילדים וחינוך. דוגמא קטנה מהחיים יש לי חברה שהיא עוד לא אמא ואני תמיד מתייעצת איתה בכל נושא (מהנושא הכי שולי וקטן לנושא הכי עיקרי וגדול)אני מעדיפה להתייעץ איתה מאשר עם חברותי האמהות כי היא מבינה עניין, יש לה רגישות מדהימה לילדים, היא שמה לב לכל פרט הכי קטנטן בהתנהגות של ילדים, יש לה גישה מדהימה לחינוך... ויש עוד הרבה מה להוסיף. אם היא הייתה בוחרת להיות גננת אין לי ספק שכל אמא הייתה מרוצה עד מעל הראש, על אף העובדה שהיא עדיין לא אמא בעצמה (כרגע היא דודה לשירה המקסימה וכיף לשירה עם דודה כזאת ולא בגלל ה

מאמריקה

)

 

[ורד של שירה]

את מתכוונת לדודה שלנו? אין ספק שהיא

הכי מדהימה בעולם,וכבר כתבנו לך פעם שאנחנו מרשים לך להתשתמש בה בינתיים...

 

[anat30g]

לא!!!!

אני לא רואה קשר בין אהבת ילדים וגישה לילדים לבין הורות... רצוי כמובן שלכל הורה יהיה גישה לילדים ושהוא גם יאהב ילדים (ולא רק את הילדים שלו) - אבל כולנו שומעים על מקרים עצובים כשזה לא ככה... מצד שני יש אנשים - גברים ונשים כאחד - שאוהבים ילדים, שיש להם גישה לילדים, שילדים אוהבים אותם, שהם מדברים אל ילדים בגובה הלב והעיניים, ולא תמיד לאותם אנשים יש ילדים משל עצמם - והסיבות לכך שהם אינם הורים הן רבות והכי עצוב הן גם לא תמיד מתוך בחירה.

 

[רי]

מעוניינת להגיב

היי לכול הבנות. פעם ראשונה שאני נמצאת פה ומאוד שמחה לראות עד כמה הפורום פורה... לא קל להיות הורים עם כל ההתלבטויות האלו. אני גננת צעירה במקצועי ואין לי ילדים עדין משלי. אני עובדת זאת השנה השנייה בתור גננת ומאוד מאוד נהנת מהעבודה,שנה ראשונה עבדתי עם ילדים בני שלוש ארבע והשנה אני עובדת בגילאי שנה שנתיים. קראתי בעיון רב את כל מה שכתבתן ואני מצטרפת להרבה מהתגובות פה. אני מאמינה שגננת שהיא לא אימא יכולה להיות גננת מעולה הכול תלוי באדם שהיא, מה היא מביאה איתה לגן, איך היא רואה את התפקיד שלה, כיצד היא מתייסת לילדים, להורים ולצוות שלה, ועד כמה חשובה לה העבודה. אני יכולה להעיד עלי שאני רואה בעצם היותי גננת כשליחות חשובה ביותר, לחנך את הדור הצעיר לדבר אחד- שיהיו אנשים טובים. כל מה שחשוב לי שלילדים יהיה טוב בגן, שיבואו שמחים וילכו שמחים ובאמצע יספגו גבולות ועשייה חינוכית במשך היום. אני חושבת שיש גננות שהן אימהות והן גרועות כי הן עסוקות יותר מידי בבית ובעצמן ואני יודעת שיש כאלו שנותנות את כל הנשמה לגן. הדברים הם לא חד משמעיים, אני יודעת מהורים שבאים ואומרים לי שיש לי רגישות לצרכים שלהם ושל הילדים שלהם והם מודים לי על כך. נכון שבתחילת השנה ההורים שאלו אם אני אימא ועניתי שלא וכמה מהם עיקמו את האף, מאותו רגע התחלתי להוכיח להם שאפשר להיות גננת קשובה גם בלי שיהיו לי כמה ילדים בבית. הילדים שלהם אהובים, ומקבלים חום ואהבה ממני ומהצוות כל היום וגבולות הדבר הכי חשוב לבריאות הנפשית של הילדים בגיל הרך. הילדים שלהם הם גם הילדים שלי, הם חשובים לי ואני מאוד מאוד אוהבת אותם.

 

[תיורז]

בגן של בני יש 2 גננות,

אחת, מבוגרת יותר, אמא ל4 ילדים בוגרים, השנייה, צעירה בת 22. בני כמו רוב הילדים אוהב את המטפלת הצעירה יותר מאשר המבוגרת. היא יותר צעירה, מחבקת המון, שוכבת עם הילדים עלה רצפה והם מטפסים עליה באהבה, היא מטפלת באותו גן כשנתיים, היא נותנת לי לעיתים טיפים שלא ידעתי, נרה כי צברה במהלך השנים שעבדה בגן. השניה, מבוגרת יותר, גם מטפלת נפלאה, יותר קשוחה אומנם, אך טוב לי שבני נחשף ל2 סוגי מטפלות... בקיצור, למבוגרת יש תדמית של אימא לצעירה יש תדמית של הדודה