שאלה: השואה מנקודת מבט גרמנית..
הבה נתעלם לרגע מהצד המוסרי של "הפתרון הסופי", ונתמקד בצד הטכני-כלכלי-צבאי שלו מנקודת מבט גרמנית. אפשר להבין את ההגיון הכלכלי של נישול היהודים מרכושם וגירושם לרובעי עוני סגורים, פיטורם ממקומות העבודה (פותר אבטלה לגרמנים), ואף ניצולם בעבודות כפייה. ואפשר להבין שמנקודת מבט צבאית, השמדת היהודים היתה ענין משני כל זמן שגרמניה הנאצית היתה בשיא כוחה. אבל החל מ-1943 החלה הכף לנטות לרעת גרמניה, ודווקא אז הופעלה מערכת ההשמדה בשיא התפוקה. הרי ברור שהתיפעול הטכני של מערך מחנות העבודה וההשמדה ושל התעבורה ביניהם דרש מאמץ לוגיסטי רב. אלפי חיילים, עובדי רכבות, פקידים ושאר בעלי מקצוע הועסקו בכך. וגם ציוד רב כמו רכבות, משאיות, פסי ייצור (כולל של גז), דלק וכו´ היה מעורב בתהליך. ברור שכל אותה לוגיסטיקה באה על חשבון המאמץ המלחמתי... רכבת המסיעה יהודים להשמדה היא רכבת אחת פחות המסיעה ציוד לחזית, וקבוצת חיילים העוסקת בציד יהודים או בהובלתם ממחנה למחנה היא קבוצת חיילים החסרה בחזית. מכיון שגרמניה הגיעה ב-1944 והלאה למחסור כרוני באנשים וציוד לצורך המאמץ המלחמתי, מפליא אותי שהפיקוד הצבאי הסכים להקצות משאבים כה רבים ל"התעסקות" עם היהודים. הרי לפחות חלק מהפיקוד הצבאי לא היה נאצי-אידיאולוגי אלא מקצועי (וגם אם כן... יש סדר עדיפויות. הרי היהודים לא יברחו לשום מקום.) אז מה ההסבר ההסטורי להמשך ההשמדה בשיא המרץ עד לרגע האחרון? האם הערך הכלכלי (עבודת כפייה + משקפיים/שערות/שיניים) של מימוש "הפתרון הסופי" הצדיק את הנזק למאמץ הצבאי? ... (אני בספק גדול) האם היטלר וקבוצת הנאצים הקנאים שלטה בגרמניה עד כדי כך שיכלה לכפות את דעתה על כל הפיקוד של הווהרמכט? (ואנו מדברים על 1945-1944!) או שמא הקנאות הנאצית התפשטה גם בכל רחבי הצבא, וגם הדרג המקצועי ראה את השמדת היהודים בעדיפות עליונה? (ואולי אני טועה והמאמץ הלוגיסטי הקשור ביהודים לא פגע משמעותית במאמץ הצבאי הגרמני, ולהפסקתו לא היתה חשיבות צבאית?)
הבה נתעלם לרגע מהצד המוסרי של "הפתרון הסופי", ונתמקד בצד הטכני-כלכלי-צבאי שלו מנקודת מבט גרמנית. אפשר להבין את ההגיון הכלכלי של נישול היהודים מרכושם וגירושם לרובעי עוני סגורים, פיטורם ממקומות העבודה (פותר אבטלה לגרמנים), ואף ניצולם בעבודות כפייה. ואפשר להבין שמנקודת מבט צבאית, השמדת היהודים היתה ענין משני כל זמן שגרמניה הנאצית היתה בשיא כוחה. אבל החל מ-1943 החלה הכף לנטות לרעת גרמניה, ודווקא אז הופעלה מערכת ההשמדה בשיא התפוקה. הרי ברור שהתיפעול הטכני של מערך מחנות העבודה וההשמדה ושל התעבורה ביניהם דרש מאמץ לוגיסטי רב. אלפי חיילים, עובדי רכבות, פקידים ושאר בעלי מקצוע הועסקו בכך. וגם ציוד רב כמו רכבות, משאיות, פסי ייצור (כולל של גז), דלק וכו´ היה מעורב בתהליך. ברור שכל אותה לוגיסטיקה באה על חשבון המאמץ המלחמתי... רכבת המסיעה יהודים להשמדה היא רכבת אחת פחות המסיעה ציוד לחזית, וקבוצת חיילים העוסקת בציד יהודים או בהובלתם ממחנה למחנה היא קבוצת חיילים החסרה בחזית. מכיון שגרמניה הגיעה ב-1944 והלאה למחסור כרוני באנשים וציוד לצורך המאמץ המלחמתי, מפליא אותי שהפיקוד הצבאי הסכים להקצות משאבים כה רבים ל"התעסקות" עם היהודים. הרי לפחות חלק מהפיקוד הצבאי לא היה נאצי-אידיאולוגי אלא מקצועי (וגם אם כן... יש סדר עדיפויות. הרי היהודים לא יברחו לשום מקום.) אז מה ההסבר ההסטורי להמשך ההשמדה בשיא המרץ עד לרגע האחרון? האם הערך הכלכלי (עבודת כפייה + משקפיים/שערות/שיניים) של מימוש "הפתרון הסופי" הצדיק את הנזק למאמץ הצבאי? ... (אני בספק גדול) האם היטלר וקבוצת הנאצים הקנאים שלטה בגרמניה עד כדי כך שיכלה לכפות את דעתה על כל הפיקוד של הווהרמכט? (ואנו מדברים על 1945-1944!) או שמא הקנאות הנאצית התפשטה גם בכל רחבי הצבא, וגם הדרג המקצועי ראה את השמדת היהודים בעדיפות עליונה? (ואולי אני טועה והמאמץ הלוגיסטי הקשור ביהודים לא פגע משמעותית במאמץ הצבאי הגרמני, ולהפסקתו לא היתה חשיבות צבאית?)
