ומה אני חושבת....
בתחילה אתיחס לתוכן השיר מפני שאני העזתי להשוות אותו לשיר יין מתקופת ימי הביניים, ראוי להזכיר שכותבי השירה בימי הביניים מפארים בפיוטים של קודש את הסידור היהודי, הרשב"ג , שמואל הנגיד, משה איבן עזרא, יהודה הלוי... ועוד, ממלאים בשירי קודש ובפיוטים עדינים את התפילות שלנו כמו בראש השנה, ומאידך זה לא היה הסגנון היחיד אשר נכתב בתקופה זו, היו שם שירי יין והילולים המתארים את המשתה או ההזמנה למשתה, היה שם עידוד לשתיית יין בכל שעות היום ובצוותא, מן תחושה של חגיגה גדולה ומעט זילות אפילו. ועוד אוכל להוסיף, כי משוררים קדושים אלה אפילו "חטאו" בכתיבת שירי חשק, ומה הכוונה לשירי חשק? כוונתי לשירי זימה פרופר! תשוקה בין גבר לאישה וכן כן תשוקה בין גבר לגבר עוד אז... (לכו תסבירו לצועדי מצעד הגאווה כי לא המציאו את הגלגל). לכן נראה לי שיותר משלא מצא חן בענייך הסגנון אשר לא מאפיין את אריה בדרך כלל הוא בעצם הפתיע אותך והיכה בך כהלם. אני רוצה לתת מס' משפטים מחוברת שירים אשר יש ברשותי ולהדגים. שמואל הנגיד, ציטוט של מס' שורות משיר חשק ויין.(היו משירים שנשאו את שני הנושאים יחד) "אהי כופר לעופר קם בליל/ לקול כינור ועוגבים מטיבים אשר ראה בידי כוס ואמר/ שתה מבין שפתי דם ענבים!" במפורש!!! העופר מתעורר בליל ורואה את הדובר שותה ומציע לו שישתה משפתיו כלומר נשיקת יין בין גבר לגבר! (פרוש אשר למדתי ולא פרוש שלי.) ועוד שיר יין וחשק מתוך ספר בן קהלת של שמואל הנגיד ציטוט של מס' שורות "אמת, כי צבי לוקט ורדים בגנך/ אהבתיו לכן עלי תשלח חרונך" שוב מדובר על אהבת גבר לגבר הצבי משול לבחור עלם חמודות. וציטוט אחרון שוב של שמואל הנגיד ( יש לי עוד כותבים אבל אצלו זה נראה הכי ברור) "אשר שח רדה לי דבש מנחילך/ עניתיו תנה לי את דבש מלשונך וקצף ואמר לי בזעף הנחטא/ לאל חי? עניתיו בי, אדוני עונך!" פה אנו עדים לשידול בחור צעיר ע"י משהו בוגר יותר ממש כך! הנער מבקש דבש/ יין האיש אומר תן לי את זה מלשונך הנער הנבהל אומר בכעס אסור הלא זה חטא! והאיש מרגיע ועונה לו אל דאגה אני אשא את העוון עלי! גם בשיר זה הדבש משול ליין ( את כל ההסברים שנתנו פה אני רוצה לומר שלמדתי אצל ד"ר כרמלה סרנגה חוקרת שירת ימי הביניים ולזכותה יאמר מרצה כובשת.) ועתה להבעת ביקורת לדעתי האחריות המוטלת על כל מגיב בכלל ועל מנהל הפורום בפרט היא אחריות עצומה, זו זכות לנו כי המנהלת שלנו תענה בכנות וכפי שהיא מבינה , מה שצריך להניע כל מגיב היא האמת הפנימית שלו אחרת זה יראה צבוע ולא יטרום כלל להתפתחות, אבל וכאן האבל הגדול כל התורה כולה היא במילה אחת איך לומר את הדברים, לעיתים אנו שוכחים כי מאחורי היצירה עומדת נפש רגישה כי היצירה שלה היא האוצר שלה, וכשאנו פוגעים במילים אשר אינם בשום אופן לא ביקורת בונה אלא אף מסרסת, לא הועלנו בכלום, יותר מכך שלא הועלנו ולא גרמנו לליטוש הכותב , אלא אף מנענו ממנו להתנסות שוב, זה לא דומה למה שקרה לך קסנדרה עם המשורר יהודה עמיחי בסדנה ולמה שקרה לי איתך, שם זה היה רלוונטי ואולי אני יותר חזקה נפשית אז חזרתי לכתוב, אני לא אומרת שצריך להלך על ביצים ממש לא! אבל בהחלט אני לא מוצאת צורך ממשי במשפט שכתבת "חריזה ילדותית" אני יכולה להבין את השמרנות שבך ואת אי היכולת להתחבר לסיום, אבל חייבת להיות עקביות בבקורת שלך אם הינך שמרנית ומעריכה את הקלאסיקה יותר מההיטול , נכתבו פה שירים מזעזעים ממש על גבול הפורנו אשר קיבלו את תגובתך החיובית, לכן אני מוצאת כי הפעם החמרת ושוב אני מנסה לנחש אולי פשוט הופתעת מהסגנון השונה , האמיני לי הייתי מוכת הלם כשלמדתי כי כותבי הפיוטים של ראש השנה כתבו גם שירי חשק! אני מתנצלת על אורך תשובתי הרגשתי צורף להקיף את ההסבר שלי כדי שיראה בברור את דעתי, ולא ישמע חלילה קנטרני. בברכת שבוע טוב סנדרלין
