שאלה חברתית-אתית חשובה שאני רוצה להעלות

noboya

New member
לא מדבר על רמה של שטיח אדום

יותר ברמה של שוויון
הכוונה שלי היא שאם מחייבים מוסרית לעשות צבא למרות הפטור, אז שלפחות זה יהיה בתנאים שווים.
ולמרות שאני ממש גאה להיות מתנדב (הייתי גאה לא פחות אם הייתי אחד שהתגייס רגיל...) זה ממש לא הדבר הראשון שעולה לי לראש כשאני מגדיר את עצמי ולרוב אנשים עובדים איתי שבועות לפני שהם מגלים את זה (זה לא איזה משהו מביך - אני סתם כבד שמיעה).
נ.ב. אני מודה לך על ההערה, היא הייתה בדיוק במקום ובמידה, ועזרה לי להבהיר את עמדתי. (וגם אם זה היה תקיף... אני כבר רגיל חח אנשים כל הזמן חושבים שאני מחזיק מעצמי בגלל ההתנדבות - וזאת טעות)
 

נ ו ע ה 12

New member
גם אני מתנדבת חח אז הכל בסדר

אני פשוט חושבת שאם זו הייתה חובה אז הדיון כאן לא היה רלוונטי בכלל... (;

ולי יש מום גופני, אני בלי אצבעות בכף היד, וכנ"ל - לדבר כזה בולט כביכול אנשים שעובדים איתי לא תמיד שמים לב... ואני עובדת בתפקיד שנחשב נותן שרות אז בכלל חחח
 
לדעתי כן

אני לא חושבת שצריך לחיייב בן אדם שקיבל פטור להתנדב דווקא לצבא ,כי זה אכן תהליך ארוך מיאש וקשה אבל אני בהחלט חושבת שצריך לחייב מבחינה מוסרית לעשות שירות לאומי..

הצו החברתי הזה כבר די קיים בחלק מהחברות בארץ ואני חושבת שהוא לגיטימי וצודק... בתור אחת שמתנדבת על שטות לא משמעותית אני לא רואה סיבה למה אני יכולה לא לתרום למדינה ומישהו אחר עם בעיות אפילו יותר משמעותיות ממני יהיה חייב ללכת לצבא...

אני חושבת שכול אחד צריך למצוא את הדרך שלו לתרום אם זה בשירות לאומי או צבאי,לפי מה שיותר מתאים לו ושהשירות צריך להיות שווה, כלומר שירות לאומי לתקופה של שנתיים
 

אייני

New member
לדעתי לא.

חד וחלק.
ראשית כל - כשאני פוגש אדם שקיבל פטור מהצבא - אני לא יכול לדעת איזה סוג פטור זה - נפשי או פיזי, ויתירה מזאת - אין לי שום *זכות* לדעת או לשאול על מצבו הרפואי והנפשי - ולכן אין לי שום יכולת לקבוע האם היה יכול לעשות צבא או לא.
אני אישית פשוט רותח כל פעם כששואלים איזה סלב כזה או אחר מה הבעיה הפיזית או הנפשית שלו שבגללה הוא לא עשה צבא. באיזו זכות נכנסים לאנשים לבעיות הרפואיות והנפשיות שלהם? בתור אחד שנמצא כאן בפורום 5 שנים - לא תאמינו כמה בעיות רפואיות ונפשיות מביכות קראתי כאן - ורובן כאלה שבכלל אי אפשר לראות מבחינה פיזית, אז שלא ימכרו לי סיפורים ש"אפשר לראות שהוא יכול לעשות צבא". לא, אי אפשר לראות, ואין לך שום זכות לשאול כי זה עניינו הפרטי, וכל אחד חף מפשע עד שהוכחה אשמתו - נקודה. בעיניי בסופו של דבר - אפילו אם יוצא שבגלל הגישה שלי אני "מוותר" ו"מרחם" על הרבה אנשים שלא מגיע להם הוויתור שלי - זה עדיף על הגישה ההפוכה שבה אנשים שבהחלט מגיע להם הוויתור שלי ואני פוגע בהם מחוסר ידיעה מוחלט. (ולא סתם זאת הגישה השולטת בבתי המשפט ובמשטרה - כל אחד חף מפשע עד שהוכחה אשמתו, כי עדיף לוותר לאשמים מאשר לפגוע בחפים מפשע).


יתירה מזאת - נשבע לכם, לא מבין את הקטע של שירות לאומי כתחליף לצבא. באמת. מה לעזאזל הקשר בין השניים? הצבא לא קיים כדי שאנשים יוכלו "לתרום למדינה". הצבא קיים כדי שאנשים יוכלו *להגן* על המדינה. אם לא היה שום צורך בהגנה על המדינה - לא היה שום צורך בצבא, אז איזו "תרומה" יש פה? זאת הגנה - נטו.

הנה, אם לא היה שום צורך בצבא, והצבא שלנו היה צבא קטנטן והתנדבותי, האם אנשים היו דורשים מכולם ללכת לשירות לאומי? האם היה לחץ חברתי לזה? סביר להניח - שכמו בכל מדינה אחרת בעולם כולו שבה הצבא אינו חובה - לא היה שום לחץ כזה. כמובן - היו אנשים שהיו הולכים ותורמים ומתנדבים בכל זאת, ואותם היינו מעריכים במיוחד (כמו בכל מדינה) - אבל לא מעבר לכך. לא היינו מעיזים בחיים להגיד לבנאדם שהוא "צריך", או "חייב" לעשות שירות לאומי. מדוע? כי היינו מבינים שתרומה למדינה זה עניינו הפרטי של הבנאדם, אם הוא יעשה את זה - אנחנו נעריך אותו כי כל הכבוד לו, אבל אם לא - נבין בהחלט.
אז מה קרה פתאום? למה אם יש צבא פתאום אנחנו אומרים לאנשים שהם צריכים או חייבים לעשות שירות לאומי? מה בדיוק הקשר לעזאזל בין מוסד שתפקיד אנשיו *להגן* על המדינה לבין מוסד שתפקיד אנשיו *לתרום* למדינה? פשוט מאוד - הסיבה שיש בכלל לחץ ללכת לשירות לאומי זה כי אנשים לא אוהבים להרגיש פראיירים. אנשים לא אוהבים להרגיש "אנחנו שרפנו שנתיים והם לא". ובגלל אותה "הרגשת פראייריות" יש לחץ על הליכה לשירות הלאומי. שזה פשוט מגוחך.
בעיניי, אם בנאדם הולך לשירות לאומי כי הוא רוצה לתרום - נהדר, זה מבורך בעיניי, יישר כוח וכל הכבוד לו. אבל בנאדם שהולך לשירות הלאומי רק בגלל ששאר האנשים בצבא והוא לא יכול להיות שם והוא חייב לסמן "וי" על "לעשות משהו שנתיים כדי שהאנשים ששירתו בצבא לא ישנאו אותי" - זה עצוב ומיותר בעיניי.
 
למעלה