שאלה חשובה!!!

הילהאמא

New member
לרונית ולגרין

הילדה שלי בת 3 (בסוף החודש) ובשבילי ללכת לכיתה א' רגילה זה סופר הצלחה ובעיקר כשאת מתארת ממש ילד רגיל. זה מאוד מעודד! באיזה טיפול מדובר כי אני מבינה שיש מלא סוגים של טיפולים הומאופטים. תודה על העזרה.
 
יש תקוה ויש אופטימיות..

אני דווקא לא מתכוונת לטיפולים הומאופטיים, רפואה משלימה וכדומה. כיוון שאני מלווה את הילדים בחלקם בגיל צעיר מאד, (כקלינאית תקשורת) ובחלקם בגיל היותר מבוגר, גילאי בית בפר יסודי וחטיבות ביניים (כמדריכת שילוב) אני רואה גם התחלות וגם המשכים. הילדים שאני מדברת עליהם קבלו מנות גדושות של טיפולים פרא רפואיים, חלקם בגישת ABA, וחלקם גרינשפאן, וחלקם בשילוב שיטות. הדגש תמיד הוא על מעטפת טובה של טיפול אינטנסיבי, עבודת צוות, ועקביות, + הדרכה של כל הגורמים המעורבים- בית-משפחה (קרובה ומורחבת)-ומסזגרת חינוכית (גננת, סייעת, מורה, וכדומה.) כל זה + פוטנציאל בסיסי של הילד + מנה גדושה של אמונה ביכולת הילד להתקדם מוכיחים את עצמם.
 
אני הייתי מעמידה את הפוטנציאל

הבסיסי של הילד במקום הראשון. ואחר כך את כל הדברים האחרים.
 
פוטנציאל

אכן יש דילמה. אצל ילדים בעלי לקות תקשורתית תוצאות האבחון הראשוני מתבססות על מצב נתון,נכון לעכשיו, ולא בהכרח על פוטנציאל למידה והתקדמות. את הפוטנציאל ניתן לנסות ולהרגיש אחרי תקופה של עבודה אינטנסיבית לפי התגובות, הלמידה, וההתקדמות. וגם זה לא תמיד. כי כידוע ההתקדמות איננה לינארית. יש מצבי פלאטו, כאשר הילד "תקוע" יש מצבי רגרסיה ולעיתים אחריהן מגיעה קפיצה ביכולות ובכישורים. ולכן ההנחה הבסיסית (שלי לפחות..) היא לתת את הקרדיט לכל ילד, ולהתייחס לכל ילד כבעל פוטנציאל ללמידה והתקדמות. עם יד על הלב- אני לא זוכרת ילד שלא זז קדימה אחרי השקעה. לאן כל אחד מגיע, או יגיע? קטונו מלהתנבא. ופה נכנסת האמונה שלנו ביכולתו של הילד.
 

הילהאמא

New member
לרונית

הילדה שלי לומדת בגן תקשורתי בגישה ההתפתחותית (איך השיטה נקראת בשפה המקצועית?) ומאוד מאוד השתפרה. היום היא אומרת כעשרים מילים ש'נוצרו' בחודש האחרון ואפילו היא קראה לי אמא לפני יומיים (כמעט התעלפתי...). בכל יום היא מגיעה עם 'חוכמה' חדשה והגננת מתארת שיפור מדהים. הילדה עד לפני כמה חודשים לא שיתפה פעולה, היתה מסתגרת בחדר מול קלטת, לא היתה מסכימה להקשיב לסיפור (היתה סוגרת את הספר) ולא התקרבה לאף אחד חוץ ומאליי ולאבא שלה וגם לא נתנה נשיקות וממש ממש לא חיבוקים. היום המצב הוא שונה מכל הבחינות שציינתי אבל הדרך עדיין ארוכה... הנקודה היא שגם שהשיפור קורה ברוך השם, אני עדיין לא רגועה וכאילו מחכה לריגרסיה שעוד תגיע (אני יודעת שזה נשמע מטורף אבל אני בלחץ היסטרי). ואז, כשהראש מפוצץ ממחשבות, אפילו חיוביות, אני מנסה לחשוב מה עוד לעשות בכדי לעזור לה עוד יותר. בעקבות כך הגעתי להתענינות בהומאופטיה. י אפשרות שאני אתקשר אליך יותר מאוחר, בערך ב-10? ב
 
אני לא מכירה את הטרמנולוגיה בעברית

כי אנחנו חיים כרגע בארה''ב ובמסגרת הזאת מטפלים בפשוש. התמזל מזלנו ושבועים אחרי שהגענו לשיקאגו היה כנס מקומי של מטפלים ב- DIR (נראה לי גישה התפתחותית). בכנס השתתפו גרנספיין ורדייר בעצמם כך שזה היה מקור אדיר לאינפורמציה. אחד הדברים שלמדתי, שיותר מכל גן, אני יכולה לעבוד עם הפשוש. אנחנו עושים floor time במשך 6-8 ביום כשהריפוי בעיסוק וטיפול שפתי כולם עובדים לפי אותו מודל. בחודשיים שאנחנו עובדים הילד עבר מאוצר מלים קטן וחסר שימוש (בערך 10 מילים). ליותר מחמישים מילים (וצירופים של שתי מילים כמו כדור שלי) עם המון תקשורת ומשחק אינטראקטיבי. אנחנו מקבלים הנחייה איך לעשות floor time ופשוט נהנים מהילד. מה שהם עושים בגן את יכולה לעשות בבית. ענת
 

1סימה

New member
לענת

את יכולה לתת דוגמאות לעבודה ע"פ FLOOR TIME? בן כמה הילד?
 
הפשוש בן שלוש

אני יכולה להסביר את העקרונות ולתת קצת דוגמאות אולי זה יעזור (אם כי הספר של גריינספין יותר טוב ממני בזה). הרעיון המרכזי הוא לעקוב אחרי הילד להשתלב במשחק ולהציק במשחק. במקום להציע לילד בובה או צעצוע להצטרף לשמחק שלו אם הילד מסיע מכונית על הרצפה הלסיע את המכונית שלך איתו או לחסום את המכונית עם היד. אם הוא דוחף לך את היד - טוב מאד הסגת אינטראקציה. את יכולה להוסיף קולות של מכונית או להסיע מכונית אחרת לידו ולהתנגש. בפעם הראשונה שניסתי הפשוש הלהב כשהסעתי את המכונית על היד שלי חייך חיוך ענק וניסע גם. אחרי כמה זמן חיכה את הקולות. גם אם הילד רק יושב ובוהה את יכולה להפוך את זה למשחק - לעמוד בתווך הראיה שלו לשחק קוקו לתלות תמונה מולו. אם ילד הוא רפפטיטיבי למשל פותח וסוגר דלתות אפשר להכנס לדלת ולהפריע. הרעיון לגרום לו לראות אותך ולגרות אותו לפתרון בעיות. זה השלב הכי בסיסי - אינטראקציה. שלב הבא יהיה לפתוח ולסגור מעגלי תקשורת. למשל את הוא משחק בכדור ואני חוטפת את הכדור עם בובה או מנסה להחזיר את הכדור את מציעה חפץ אחר - בקיצור את עושה פעולה והוא מגיב. אחד התפקידים שלך הוא להיות הקריין ולהכניס רגשות פנימה - אם משהו נפל - אוי לא (רגש מוגזם). הפשוש שלי אומר עכשיו אוי יו יוי כל פעם שהוא נופל... או עושה משהו שאסור... המשחק משתכלל עם הילד. לגריננספין יש 6 רמות רגשיות (הגבוה ביותר היא משחק דמיוני) והמטרה לבסס את השלבים הראשונות ולהגיע לשם. אם את רוצה עוד אינפורמציה או רעיונות את מוזמנת. ענת
 
המשך...

(יש לי בעיות כי העברית על המחשב הזה לא משהו מצטערת על השגיאות). זמן משחק נע בין 20 דקות לשעה. בזמן הזה את רק משחקת. הוא רץ את רצה איתו את נותנת לו להוביל אבל מנסה להעשיר את המשחק שלו - לא על ידי שינוי דרטי אלא על ידי וריאציות קטנות ותוך כדי יצירת בעיות לפתרון. זה קשה וקל באותו זמן מצד אחד קל להצטרף למשחק מצד שני קשה להיות יצרתי כל הזמן ולדחוף. אם הילד משתף פעולה את רוצה ליצור פתיחה וסגירת מעגלים בין צמילולית או במחוות. בהתחלה את מתחילה ומנסה לגרות לו לענות יותר מאוחר הוא יתחיל. למשל שיחקנו בפלסטלינה ועשיתי כדור הפשוש רצה עוד כדור אז הוא מסמן - את מנסה אבל טועה למשל עושה ריבוע הוא מנסה להסביר יותר טוב. אם הוא מגיש לך משהו לפתוח אל תפתחי תעשי משהו אחר תגרמי לו להסביר מה בדיוק הוא רוצה שתעשי... לדעתי לא פחות חשוב ריפוי בעיסוק. התברר לנו שהפשוש רגיש למגע (ובגלל זה בעיות האוכל בגדים והתגובה לנסיונות להרים אותו על הידיים). הוא לא רגיד מספיק לתנועה ולכן רץ כל הזמן. בריפוי בעיסוק אנחנו עובדים על זה וככה הילד זמין יותר לתקשורת. ההבנה שלי לדברים כמו הצורך שלו לרוץ באמצע פעולה עוזרת לי להתמודד עם השונות לקבל אותו ולמוא עבורו תחליפים שמערבים תקשורת. ענת
 

נונינה1

New member
להילה - רגרסיות............הם לא

תמיד מה שהן נראות............ נכון, יש ילדים שיש להם רגרסיות אמיתיות וזאת חוויה לא קלה, אבל אצל הבן שלי ראיתי את התבנית הבאה : אחת לתקופה הוא פתאום נראה מכונס יותר, מהורהר יותר, פחות תקשורתי ועליז, ואז אחרי תקופה פורץ משהו גדול חדש קדימה - כאילו ההתכנסות היא בעצם זמן עיבוד שהוא צריך לעצמו על מנת לעכל הבנות חדשות שהוא פיתח. ולמדתי לתת לו את תקופות העיבוד האלו ולסמוך עליו שהוא מנצל את זמנו גם כשהוא לא טורח להיות "שר התקשורת" בשביל שכולנו נהיה רגועים.
 
לא התכונתי לא להתחיל לטפל

אבל אני חושבת, שיש ילדים שמגיבים מצוין לטיפולים כי יש להם פונטציאל ויש ילדים שהרבה פחות.
 
יש תקוה ויש אופטימיות..

אני דווקא לא מתכוונת לטיפולים הומאופטיים, רפואה משלימה וכדומה. כיוון שאני מלווה את הילדים בחלקם בגיל צעיר מאד, (כקלינאית תקשורת) ובחלקם בגיל היותר מבוגר, גילאי בית ספר יסודי וחטיבות ביניים (כמדריכת שילוב) אני רואה גם התחלות וגם המשכים. הילדים שאני מדברת עליהם קבלו מנות גדושות של טיפולים פרא רפואיים, חלקם בגישת ABA, וחלקם גרינשפאן, וחלקם בשילוב שיטות. הדגש תמיד הוא על מעטפת טובה של טיפול אינטנסיבי, עבודת צוות, ועקביות, + הדרכה של כל הגורמים המעורבים- בית-משפחה (קרובה ומורחבת)-ומסגרת חינוכית (גננת, סייעת, מורה, וכדומה.) כל זה + פוטנציאל בסיסי של הילד + מנה גדושה של אמונה ביכולת הילד להתקדם מוכיחים את עצמם.
 
להילהאמא.

אני מכירה ילד כזה. הבן שלי. היום הוא ילד כמעט רגיל, עדין יש דרך ארוכה, אבל תוך זמן קצר, לדעתי יוכל לעמוד על הרגלים לבד, ללא תמיכת סייעת. אני מכירה אמא גיבורה, שהצליחה להוציא את בנה ממצב קשה, (האבחנה היתה אוטיזם עם פיגור קשה-ונאמר לה שהילד צריך להיות במוסד.) היא עבדה איתו לבד והצליחה. היום הילד הזה לומד באוהל שם, כמו כל תלמיד רגיל, אין לו בעיות חברתיות קצת קשה לו בתחום ההומני. אם תרצי, אתן לך את הטלפון שלה. היא תשמח לדבר איתך. עמליה
 

הילהאמא

New member
עמליה שלום

קודם כל, אני כ"כ שמחה שענית כי קראתי לפני כמה שבועות את הכתבה עליך וראיתי בך מעין 'סופרוומן'. הבן שלך פשוט מקסים והחיוך שלו בזמן שהוא מחבק אותך נשאר אצלי בזיכרון עד עכשיו. כוחות הנפש העצומים שלך, המלחמות, הנחישות ובעיקר השיפור העצום שהילד שלך ביצע נתנו לי תקווה להמשיך. אני עוד ממש ממש בהתחלה ולמרות שהילדה שלי בתיפקוד גבוה ומשתפרת מיום ליום הדרך עוד ארוכה. התחלתי להשתתף בפורום מאחר ורציתי לדעת על בדיקות שעוברים הילדים (קראתי על בדיקות שונות) ואני מרגישה שאני לא עושה מספיק בעניין הזה. אז אם את מכירה בדיקות שעושים, אני אשמח לשמוע (קראתי אפילו על דגימות מהשיער של הילד?!). אח"כ קראתי על טיפולים הומאופאתיים והתחלתי לחקור גם בנושא ובינתיים כל אחד ממליץ לי על מישהו אחר שעזר לו ואני ממש מבולבלת. האם יש לך מישהו מומלץ שיעזור לנו? מהו בכלל הטיפול ההומאופאטי? האם מדובר גם בתרופות? ושאלה אחרונה (מצטערת שפוצצתי אותך בשאלות...): מאיפה את שואבת את הכוחות והאומץ? יש דברים שאת צועקת ואני אפילו לא אומרת אותם לעצמי בלב... יש כ"כ הרבה אנשים שאפילו לא יודעים את המצב של ביתי כי אני לא רוצה שיסתכלו עליה בצורה שונה. זקוקה לעזרה וסדר בבילבול!!! הילה
 
הכי חשוב זה להכיר את הילד שלך

אני חושבת שכדאי שתרגעי ואולי כדאי שלא תקשיבי כרגע לכל מיני רעיונות או טיפולים שיציעו לך. יש שיטת דיאדי-קשר הורה ילד, יש את שיאת אמנה, יש את ABA, יש הומאופטיה, יש ויש... קודם עליך להכיר את הבת שלך! תמצאי את הזמן להיות איתה ולהכיר אותה. אחרי כן את כבר תדעי איזה טיפול יתאים לה. אני למשל, בגלל אילוצים כלכליים, טיפלתי בבן שלי במה שהיה לי, אינטואיציה ורגישות לצרכים שלו. ולדעתי זה מה שיכול לעזור לך. אח"כ כשתכירי אותה באמת, (הרי רק עכשיו גילית) תוכלי להתחיל. אני אשמח לדבר איתך, ולעזור לך להרגע ואולי לתת לך כמה טיפים שיעזרו. טלפון: 6123029-03 אחרי 21.00
 

beezi

New member
להילהאמא היקרה,

אני חושבת שאת צריכה קודם כל לקחת נשימה עמוקה. הדרך היא ארוכה. הבן שלי 3.10 חודשים PDD NOS בתפקוד גבוה, גם כן בגן תקשורתי, מקבל טיפולים שונים , שאנו החלטנו עליהם, בהתייעצות עם בעלות מקצוע שונות לתת לו. לאחרונה, החלטנו לנסות טיפול הומאופתי על ידי דני רון (כבר כתבתי).אגב, לכל מי ששאל לפני כן הוא קיבל פריחה בגוף (שזה תגובה מעולה) וקצת חום, עוד לא הספקתי לראות שינויים גדולים זה קרה ממש השבוע, אבל היום שמנו לב שהוא קם בבוקר יותר ברילקס והיה יותר נוח, פחות דובי לאלא... אם אתם יודעים למה הכוונה... אני מזדהה עם מה שכתבת כי גם אנו עברנו את המסלול אצל ד"ר זימין, בגן תקשורתי בשנה שעברה וגם השנה. תוספת טיפולים שונים לפי האינטואיציה שלנו וכל הזמן בתהיות האם אנו עושים מספיק. אני חושבת שכל הילדים מתקדמים בכל שיטה, אם מתמידים בה ומזדהים עם הצרכים של הילד, רואים התקדמות, תוצאות ואפילו נחת. חברה שלי אמרה לי פעם - אם את תאמיני בילד שלך וביכולות שלו - את הראשונה שתראי את ההתקדמות!! וזה נכון.
 
למעלה