או-קיי, אני אביא דוגמא:
(אבל תפתחי גם את ההודעה הקודמת במקביל, שתוכלי להסתכל עליה ולהשוות
משה בא ואומר לי: "אתה חרא, אתה זבל, אתה לא מנהל פורום טוב, אתה אהבל!" ואני נעלב... ההנחה שהנחתי (אולי): אני מניח שהוא בטוח שאני זבל ושאני לא מנהל פורום טוב ושאני אהבל. עכשיו, אין זו האמת. זו רק ההנחה שלי. יכול להיות שהוא סתם הרגיש עצבני ממשהו שהוא קרא בפורום ולכן הוא הגיב בצורה רגשית חזקה - והתסכול שלו התבטא בצורת המלים הנ"ל. עכשיו, לא מספיק להניח את ההנחה הנ"ל כדי להיעלב. מומחים באמנות ההיעלבות, כפי שכולנו יודעים על בשרינו, יודעים כיצד לקחת כל דבר באופן אישי: לדוגמא, במקרה הזה יכול להיות שאני בטוח שמשה מבין אותי, רואה את עולמי הפנימי - ובכל זאת פוסל אותי. הוא כאילו דורך עלי אישית. עכשיו, אין זו האמת. הוא בכלל לא יודע מי אני, לא רואה אותי. הוא בכלל יש לו תמונה מסויימת בראש, שטנצית, של אדם מסויים, שקוראים לו "בן" והוא מנהל פורום "דרך הלוחמים", אבל אין לו שמץ של מושג מי אני - אך הוא לא יודע זאת. הוא שוגה לגמרי בראייתי... הוא מדבר על מישהו הנמצא בתוך מוחו. זה לא אישי נגדי. איך זה יכול להיות אישי נגדי, אם הוא בכלל לא מכיר אותי? אם אני הולך ברחוב ואני נתקל בשפיץ בולט על המדרכה, זה אישי נגדי? המדרכה בכלל לא מכירה אותי. היא פשוט בולטת. אותו דבר משה. הוא בכלל לא מכיר אותי. הוא פשוט הגיב. הוא פשוט בולט. משהו לחץ לו על הכפתורים - והוא הגיב. זו האמת. כמובן, אני יכול לבחור להיעלב, אין בעיה (וזה מה שאני אכן עושה רוב הזמן, עקב מומחיותי האוטומטית ממש באמנות ההיעלבות המורכבת מאמנות ההנחה ומאמנות לקיחת הדברים באופן אישי), אבל - כדי להיעלב אני
חייב תחילה להניח הנחה המנותקת מהמציאות, להאמין בה -
ולקחת את הדברים באופן אישי. עכשיו זה יותר מובן, צ´יפ יקירתי?
שלך בן נ.ב. ולא שאני מיישם את הדברים האלה או משהו כזה...