שאלה חשובה

[פסיכודוס]

../images/Emo38.gifזה לא ממש קשור לתנ"ך אבל...

סטיפן קינג כתב ספר בשם "החצי האפל". בספר זה הוא עושה שימוש בשני מיתוסים עתיקים, האחד על דרורים והשני על עורבים. לקינג יש נטיה לכתוב על דברים שמצא להם ביסוס, אז כנראה שהוא לקח את המיתוס ממקור כלשהו... אגב, אצל קינג הדרורים מוצגים כאחראים להעביר את נשמתו של המת לעולם-הבא, בעוד העורבים נחשבים משרתיו של המת (ושל הרוע) בעולם הזה.

 

[יוסי ר1]

ועוד לא קשור אחד, אצל האסקמואים

העורב הוא בורא העולם. לא פחות.

 

[arandiera]

אם הייתם רואים איך עורבים מרגיזים

את הכלבה שלי, הייתם מבינים מיד למה הם נקשרו במיתוסים עתיקים ובאמונות עממיות חדשות לכוחות הרוע. בחיי, הם לא סתם מאיימים על שאריות הבשר שהיא זכתה להם, הם ממש מארגנים מארב - האחד מבלבל אותה, היא רודפת אחריו, והשני תוקף מהצד השני. וברצינות, בעלי חיים, צמחים, ותופעות טבע בעלי בעלי אפיונים מיוחדים קושרים אליהם אמונות מסוימות, לפי טבעם. כשם שעץ הקטלב זכה לעשרות אגדות על קטילת אב, בן או דברים מדממים אחרים, כך העורבים: חכמים, רעשניים, שחורים משחור, ונורא נורא גדולים (יחסית לרוב הציפורים שמסתובבות כאן בכל מקרה) - ככה שאפילו בתור בוראי העולם אפשר לראות אותם.

 

[אלי ו.]

קראתי פעם פרשנות נוצרית

מימי הביניים על סיפור היונה והעורב בתיבת נח. הפרנציסקנים פירשו את העורב כמסמל את המסדר הדומיניקני העשיר והמושחת ואת היונה הלבנה כמסדר הפרנציסקני שנשבע לעניות*. * המסדר הפרנציסקני היה באמת עני רק טכנית, מעשית היה להם רכוש רב שהוחזק באופן רשמי ע"י האפיפיור. גם ביהדות העורב נחשב כעוף לא מהמשובחים, יש פרשנים הרואים בעורבים שכלכלו את אליהו נס כפול ומכופל, לא סתם צפורים הביאו לאליהו אוכל אלא עורבים שמטבעם הם גנבים ואין זה מטבעם להיות נדיבים.

 

[Marinette]

אגב, מעניין לראות שבעלילות גלגמש

סדר שילוח הציפורים ותוצאותיו הוא שונה ואפילו הפוך כשאותנפישתים, גיבור סיפור התיבה, מספר איך ניסה לאחר המבול לבדוק אם קלו המים: "בהגיע היום השביעי, הוצאתי ואשלח יונה. הלכה היונה, התעופפה, מנוח לא נמצא לה, ותשב אלי. הוצאתי ואשלח סנונית, הלכה הסנונית, התעופפה, מנוח לא נמצא לה, ותשב אלי. הוצאתי ואשלח עורב, הלך העורב, ראה כי קלו המים, אכל, ניתר, פרח, ולא שב אלי." (מתוך: "בימים הרחוקים ההם", אנתולוגיה משירת המזרח הקדום)