שאלה "כבדה" הפעם

[shelycat]

שאלה "כבדה" הפעם

הפעם יש לי שאלה קצת "כבדה", במידה וחס וחלילה מתברר כשאתם לא יכולים ללדת יותר (למשל גם אם כבר יש לכם ילד אחד ומסיבה כלשהי אין לכם יותר את האפשרות להרות יותר), האם אימוץ ילד היא אופציה מבחינתכם? או שתסתפקו בזוגיות או המשפחה שכבר יש לכם (אם למשל כבר יש לכם ילד אחד)? האם במידה ואימוץ כן בא בחשבון מבחינתכם, האם תעדיפו אימוץ בארץ של ילד ישראלי יהודי מלידה בעצם או שדווקא תעדיפו אימוץ ילדים מחו"ל (ברזיל,רוסיה,רומניה וכו")?

 

[kisses]

קשה מאוד לענות על זה

אבל חס ושלום שלא נדע אני לא חושבת שאני הייתי מאמצת אלא מסתפקת בזוגיות או אם יש ילד אחד.

 

[גילגולה1]

שאלה חשובה

אז אני אם חס וחלילה הייתי במצב כזה אני כמעט בטוחה שהייתי מאמצת. לא כי רע לי עם התא המשפחתי של רק אני ואבי אבל אני נורא רוצה ילד. בקשר למאיפה לאמץ אני מאמינה שהייתי לוקחת ילד מישראל. דרך אגב אחותי הייתה 8 שנים בטיפולי פוריות, ולקראת הסוף היא גם חשבה על אימוץ אפילו שהיתה לה ילדה . אבל הדחף לילדים זה לא מוסבר, בכל אופן היא נכנסה להריון וילדה תאומים אז זה ירד מהפרק

 

[נופר30]

הייתי מאמצת

ולא משנה מאיפה ( העיקר שיהיה כמה שיותר מהר )

 

[keren1877]

מאמצת בוודאות!

אם, חס וחלילה, לא אוכל להרות שוב וארצה עוד ילד, בוודאות אלך לאמץ! הילדים שם כ"כ מתוקים ומסכנים ורק מתים שמישהו יאמץ אותם, ככה שזה ממש "מצווה" לאמץ אחד מהם! אני ממש, אבל ממש בעד! יש לי חברה שהוריה אימצו עוד ילדה לאחר כמה שנים שניסו להרות והיא ממש האושר של המשפחה, חכמה, יפה, מעניקה ומוכשרת! והיא דווקא לא אומצה בארץ!

 

[משתתפת]

לדעתי אימוץ זה דבר מאוד יפה

ואם את שואלת אותי - גם מי שיכול להביא ילדים לעולם ראוי שישקול את האפשרות הזאת. ילדים שהוצאו ממשפחתם או ננטשו ע"י הוריהם - העתיד שלהם לא וורוד כל כך. ואולי כדאי לעזור לילד הזה, לאיש שחיי וקיים במקום להביא ילד נוסף לעולם. ולמדינה בה הילד נולד אין חשיבות בעיניי. בלי קשר למוצאו, הוא בן אדם שראוי לאהבה. כמובן, שזה בתיאוריה. אין לי מושג מה אעשה ואם אי פעם אאמץ ילד, אבל אני מחזקת את ידיהם של כל מי שהחליט לאמץ.

 

[rona25]

דיברנו על זה בזמנו והחלטנו

באופו היפוטטי כמובן שבמידה ו.. חס וחלילה אנחנו נאמץ ילד או ילדה קטנים ונגדל אותו כאחד מבשרנו .....

 

[rinutza]

מכיוון שהנושא מאד קרוב אלי במשפחה

אני בטוחה שהייתי מאמצת. גם אם חס וחלילה אחרי ההריון הנוכחי נגיע למצב כזה

אני אנסה לאמץ. באופן עקרוני, הייתי מנסה קודם כל להירשם לאימוץ בארץ אבל התהליך הוא כל כך ארוך ומסורבל וזמן ההמתנה הוא בד"כ כמה שנים טובות שמאד יכול להיות שהייתי מנסה להביא ילד מחו"ל. אני חושבת אבל שעד שלא נמצאים במצב כזה מאד מאד קשה להחליט.

 

[shelycat]

..............

אני לא הייתי מאמצת ילד, יש בעיניין כל כך הרבה סיכונים ריגשיים שאני לא חושבת שאני אוכל לקחת על עצמי בשביל ילד שהוא לא במאה אחוז שלי, כמו למשל התחושה של הרבה הורים מאמצים שזאת רק הלוואה לטווח קצר והנה עוד רגע הילד יחזור להוריו הביולוגיים, שלא לדבר על כל מיני בעיות בריאותיות/תורשתיות שאי אפשר לדעת מראש שיגיעו בגלל שלא יודעים מאיפה הילד הגיע ומי היו הוריו ולמרות שכל ילד ביולוגי שלנו הוא הימור שכזה ילד שכזה של אחר זה הימור הרבה יותר גדול. אולי הייתי שוקלת מצב של אומנה לילד/ים מבוגרים יותר אבל לא אימוץ. נכון יש "מצווה" באימוץ אבל פגשתי יותר ממקרה אחד לא מוצלח של אימוץ ואפילו מקרה אחד מאוד טרגי בשביל לקחת על עצמי דבר שכזה.

 

[shelycat]

רוצה לחדד את השאלה

האם השיקולים שלכם יהיו שונים במידה ויש לכם ילד ביולוגי אחד כבר? האם הוא בכלל קיים במשוואה? האם זה הוגן כלפיו או כלפי המאומץ? איזה מסר זה מעביר לילד הביולוגי שלכם שאתם מחליטים להביא ילד נוסף "מבחוץ"? איך הוא יקבל את זה? האם הרגשות של הביולוגי במקרה שכזה הם שיקול או שפשוט הוא יצתרך לחיות עם ההחלטה להביא לו אח וזהו? האם זה הוגן כלפי המאומץ שעלול להרגיש פחות "שווה" ? האם תוכלו לאהוב ילד נוסף שהוא לא שלכן כמו ילד ביולוגי (שקיים) שלכן? האם תוכלו להתמודד אם תחושת האיום שקיימת ברקע תמיד שעוד רגע הוא ימצא לעצמו הורים "אמיתיים" ויעזוב אתכם?

 

[אתי אלבכרי]

תגידי מאיפה את מביאה את השאלות

האלו? אלוהים שישמור. איך אפשר לשפוט בכלל מה נחליט לעשות במצבים כאלו? לפעמים מתעקשים להביא ילדים ומנסים שנים על גבי שנים לפעמים הזוגיות מתחזקת ונמתגבשת החלטה להשקיע בזוגיות לפעמים הגברים יוצאים כל כך נפגעים ומסתכלים על זה כעל כישלון שאינם מוכנים לשמוע על ילד מאמץ.. לדעתי בלתי אפשרי לענות על שאלה כזו.. יותר מזה כאחת שבנה בכורה הוא מהפריית מבחנה אפילו הצטמררתי לקרוא את שאלתך ונראה לי חוסר אחריות לנסות להשיב תשובות שגם נעמוד מאחוריהן אם ובמידה. תהיי לי בריאה שליקאט..לפחות תגדירי זאת שאלת סקר...

 

[תוכי]

טוב

אני הייתי בת יחידה במשך כמעט 13 שנה עקב בעיות של פוריות, במשך שנים בתור ילדה ביקשה אח/אחות מאומצים אך הורי החליטו לחכות אני בתור מישהי שרוצה ילדים לא אחשוש לאמץ עוד ילד תמיד יש תחושה שהילד יחפש את האמא האמיתית אבל, תמיד ישאר הילד שלי יש לי מישהי בעבודה שיש לה בן גדול בן 20 ו- 2 ילדים מאומצים אחד מהארץ והשניה מחו"ל (צועניה) וילדה שלה בדיוק לפי הסדר הזה לה הייתה בעיה להכנס להריון ולכן אימצה ולמרות שלאחר מכן הביאה עוד ילדה משלה הלוואי וכל אמא הייתה דואגת כך לילדים שלה

 

[nikit1]

אכן שאלה כבדה...האמת שאני כן

הקדשתי מחשבה לעניין ונראה לי שאם יש ילד אחד כבר לא נשקול אופציות כגון אימוץ/פונדקאות. אם לא יהיו ילדים בכל...כנראה שנרצה לאמץ, בלי חשיבות למוצא הילד. אני לא חושבת שזו שאלה של הוגן או לא הוגן כלפי הילד הקיים/מאומץ. גם כשמחליטים על עוד הריון הבכור צריך לחיות עם ההחלטה של הוריו על אח נוסף... ממה שראיתי סביבי אין שום הבדל בין אהבה כלפי ילד ביולוגי ולא, אני לא יכולה לדמיין את עצמי במצב בו אני אוהבת ילד פחות כי הוא לא שלי ביולוגית. כולי תקווה שלא אצטרך להתמודד עם החלטות כאלו... אגב, לעניין בתי אומנה- כמי שהכירה בית כזה אני יכולה לומר שזה דורש הקרבה עצומה ולעתים קרובות ביותר גם תסכול אדיר. האנשים משקיעים המון בילדים האלו, שלעתים קרובות סוחבים איתם מטענים קשים ביותר ואז הילדים ממשיכים הלאה וההורים האומנים נשארים עם לב שבור...וזה לא תמיד ורוד כמו ב"שכנים שכנים", הילדים האלו הם לעתים כבר עבריינים צעירים עם לא מעט תיקים במשטרה. כמו שאמרתי- הכרתי משפחה כזו מקרוב וזה רחוק מאד מלהיות אידילי, בשביל להיות בית אומנה הזוג צריך להיות באמת בעל תחושת שליחות ויכולת הקרבה עצומה ולעתים קרובות לא מקבלים את תחושת הסיפוק, לעתים קרובות לצערי הילדים האלו כבר עברו כל כך הרבה שאינם מסוגלים להכיר טובה על קצת חום ואהבה. כמו שאמרתי- מתסכל ביותר. מצטערת על ההשתפכות, פשוט הפריע לי קצת שמתייחסים לזה כאל איזשהו פרוייקט משפחתי חביב- זה ממש ממש לא. המון עבודה קשה ללא תמורה ברוב המקרים.

 

[היידי אור]

תראי...

בתור אמא יחסית טריה, אני יכולה לומר לך שילד קיים משנה הכל- פחות לחוצים, יותר מנוסים. אבל כשרוצים עוד ילד- חושבים על הכל מראש. אני חושבת שלא פייר לילד לגדול כבן יחיד. תמיד עדיף שיהיו אחים, ובדרך כלל הילד עצמו רוצה אח/ות (אמא שלי בת יחידה). אני חושבת שאפשר לאהוב ילד מאומץ, בדיוק כמו שאפשר לאהוב בעל (מאומץ), גיס (מאומץ), כלב (מאומץ). הלב רחב מאוד.... לגביי מציאת ההורים הביולוגים- בגיל 18 אני בעצמי אנסה לעזור. כל אחד צריך שורשים. אני תמיד אשאר ה"אמא", והיא רק ילדה אותו...

 

[אמיקה]

מאמצת

כמובן זה מסוג הסיטואציות - לא עלינו - שאי אפשר לדעת עד ש.. אבל כרגע זו דעתי: אני הייתי מאמצת. לדעתי, ההבדל היחיד בין ילד מאומץ לבין ילד ביולוגי אמור להיות אך ורק בחווית הלידה. העדר חווית הלידה זה כאב בפני עצמו, אבל ההורות אינה מתחילה ו/או נגמרת בעצם ההולדה. אני משוכנעת שהורה טוב יאהב את ילדו המאומץ כבשר מבשרו. הדגש הוא על "הורה טוב" - וכבר כתבתי פה את דעתי החד משמעית לגבי המשמעות של קשרי דם. אני גם משוכנעת שילד ביולוגי יבין יקבל ויאהב אח מאומץ - תלוי בהוריו ובגישתם. אני מכירה ילידים מאומצים מאושרים, ולצערי אני מכירה גם ילידים ביולוגים לא מאושרים - הכל בהקשר הזה, של משפחה, הורות וכו´.. הכל מתחיל ונגמר, לטעמי בהורים בגישתם, בשיקולים שעמדו לנגד עיניהם באימוץ, ובמידת היותם אנשים טובים, שקולים, בריאים נפשית ומהסוג שמאגרי הנתינה שלו לא תלויים בדבר. וזה עוד בלי לדבר על המצווה שבאימוץ.

 

[אתי אלבכרי]

קצת התבלבלת ממי..אומנה הילד יחזור

להוריו לעומת זה אימוץ הוא מוחלט חוקי. ברגע שאת מקבת ילד/תינוק לאימוץ הוא שלך. אבי עליו השלום אמר שאסור להצהיר הצהרות. אל תצהירי שלא תאמצי ילד.. כשתרצי אותו נורא את תילחמי בכל דרך שיהיה לך ילד. בין אם אימוץ, בין אם הפריה ובין אם סתם ללטף ראש של כל תינוק ברחוב.

 

[shelycat]

אתי..........

אומנה אמנם הם לטווח זמן מוגבל אבל אז את מתמודדת עם האמת הכי מרה ישר בפנים ואני מכירה דווקא משפחות וילדי אומנה שנשארו בקשרים טובים ולמעשה אומצו ריגשית ע"י בני המשפחה והיו לחלק מהמשפחה דווקא בגלל שידעו מה האופציה החלופית ומאיפה הם באו ואפילו יכלו לשמור על קשר עם המשפחות מהן באו אם הם רצו בכך. חוץ מזה בעיני מצווה גדולה יותר היא לקחת ילד שהוא כבר לא תינוק חמוד אלא ילד על כל המשתמע מכך (זכרונות, בעיות התנהגות טיפוסיות לגיל וכו"), בדרך כלל אנשים לא רוצים לאמץ ילדים הם מעדיפים תינוקות שאיתם אפשר להתחיל מאפס. ולשאלתך אתי מאיפה השאלות שלי:התבוננות, פשוט התבוננות בסביבה. ובמקרה הזה לעמית יש אחות מאומצת מברזיל והיום אנחנו רואים את הבעיות וכאב הלב שנגרם להוריה ואת גודל הסיכונים שהם לקחו באימוץ שלה (בוא נאמר שהיא לא סיפור הצלחה, אפילו לא קרוב), השבוע היא ואביה נוסעים לברזיל(!!!) לפגוש את אמא הביולוגית ואני לא מקנאה בהורים של עמית אפילו לרגע על מה שהם עוברים איתה.

 

[נופר30]

צר לי שלי אבל בעיות התנהגותיות

לפעמים קשורות גם בחינוך ובאווירה בבית בהרגשה שנותנים לילד ( לפעמים מוותרים לו יותר כי היה קשה לקבל אותו ולא רוצים שהוא ירגיש לא טוב עם החיים )

 

[נופר30]

דרך אגב שלי דווקא

ילדי אומנה הם לטווח קצר ( אם אפשר להגיד ככה ) ואחרי שאת משקיעה בהם הם יכולים לעבור הלאה אבל ילדים מואמצים הם שלך לכל החיים הם כמו ילדים שנולדו לך והיום נשים בדיקות מקיפות להורים שמוותרים על מנת שאפשר יהיה לטפל בילדים במידה של מחלות ולגבי השאלה אני הייתי מאמצת גם אם היה לי ילד משלי תמיד חלמתי שיהיו לי שני ילדים משלי ואחרי כמה שנים אני אאמץ ילד ( לאו דווקא תינוק יש הרבה ילדים בני 5-8 שאף אחד לא רוצה אותם ) אבל לצערי בנזוגי לא ממש בעניין הזה איתי אבל אולי עם השנים אני אצליח לשכנע אותו

 

[shelycat]

..............

איילת להורים שמוותרים על ילדיהם בארץ נעשות בדיקות מקיפות לכל מיני שכאלה וגם זה לא יאתר בהכרח יאתר מחלות נפש ושאר בעיות לא פיסיות בהכרח אבל שבהחלט ידוע שיש קשר של תורשה בהן (למשל דיסלקציה). אבל כיוון שפתחתי את השאלה גם בנושא ילדים שהם לא "מפה" אלא אומצו בחו"ל את באמת לא יכולה להיות בטוחה כמו בארץ במה את מקבלת. ויש הרי הרבה שבוחרים לאמץ בחו"ל בגלל סיבות שונות: התור בארץ ארוך מידיי למשל או שאולי בארץ לא יאפשרו להם לאמץ כי הם לא עומדים בסטנדרטים או אפילו כדי למנוע מצב שפתאום המשפחה המקורית של הילד תאתר אותו או אפילו כאלה שלא ירצו שלילד יהיה קל למצוא את הוריו הביולוגיים בגלל המרחק הפיזי ואז הם בטוחים יותר בשייכות שלו אליהם.