מצטרפת למפלגת "לא-אורנה"
ובכל זאת עונה: אני יודעת שאילנה שמש לפעמים ממליצה על שמן קיק כמזרז, אבל אני (בלי להתיימר להשתוות לאילנה) לא אוהבת את הרעיון. אולי כאופציה אחרונה (פחות או יותר) לפי זירוז כימי, אבל לא סתם. שמן קיק עובד בכך שהוא גורם לשלשולים - והכיווצים + ריקון המעיים גורמים לתחילת צירים. אז א. לא נראה לי ברמה העקרונית - משהו שגורם לי להיות חולה. באותה מידה אפשר לאכול מזון מקולקל או רעל מתון אחר. נכון שהרבה פעמים באופן טבעי יש שלשול לפני לידה (מעין חוקן טבעי), אבל זו עוד לא סיבה לגרום לזה באופן מלאכותי. כמו שהעובדה שרוב הנשים לא ממש מתעניינות באוכל בזמן הלידה, לא אומרת שזה רעיון טוב למנוע אוכל ממי שכן רוצה לאכול (וגם כאלו יש). למעשה זה רעיון די גרוע (למנוע אוכל). ב. לא פעם, השלשול מתיש את הגוף. חבל להתחיל ככה לידה, שעלולה להיות ארוכה. ג. אני נגד זירוז, אם אין סיבה טובה. העובר יצא בזמנו הנכון. גם אם זה בשבוע 42 או 44. הוא לא פג תוקף בתאריך מסוים, ובטח לא ברגע שעברו 40 השבועות הרשמיים. יש סיבות להריון ארוך: או טעות חישוב (ואז זה בעצם לא שבוע 40 אלא רק 38, נניח), או שהעובר צריך יותר זמן ברחם. הרי שום דבר (ספונטני, לא תלוי אדם) אחר לא מתבצע בדיוק באותו גיל אצל כולם: לא התחלת הזחילה, לא התחלת הדיבור, לא החיוך הראשון, ואפילו לא, להבדיל, המוות (גם כשהוא טבעי). יש טווח תקין, ויש גם יוצאים מן הכלל שהם עדיין תקינים (למרות שבסוף הטווח, נעשים זהירים יותר, ובודקים שבאמת הכל בסדר). הרבה פעמים זה משפחתי. ד. לידה שלא מתחילה באופן טבעי, אלא בהשראת לידה, ולא משנה אם השראה טבעית או לא (ואני לא מתכוונת לזירוזים הטבעיים הלא-התערבותיים, שלא יתחילו לידה שעוד לא הגיע זמנה, אלא להתערבותיים, שמאלצים את הלידה להתחיל) - היא לידה שמועדת להיות ארוכה יותר, כואבת יותר (צירים לא אפקטיביים), יש יותר סיכון שהעובר לא יהיה במנח אידאלי, ושהלידה "תתקע" בשלב זה או אחר. זו לידה שעוד לא נועדה להתחיל. נקודה. עוד לא היה תינוק שלא יצא בסוף (ולא, זה לא בזכות הזירוז שנותנים היום כמעט אוטומטית למי שפג תקפה, סליחה, עברה את שבוע 42 (מה שהולך ויורד). אז נכון, קשה לחכות. לא סתם אומרים שהריון נמשך 8 חודשים ועוד שנה. אבל ההמתנה שווה. (וכמובן - כל זה משני, כשמדובר במצב שבו *צריך* לזרז את הלידה מסיבה כלשהי).