שאלה לאלה שחזרו, האם זה היה צעד חכם?
- פותח הנושא שופשופון
- פורסם בתאריך
ואני אענה ראשונה...
נכון לעכשיו, אני לא יודעת....
כנראה מהרגע שנחתה רגלנו באדמת ארה"ב נגזר עלינו לחיות לנצח בתיהיה "מה היה אם...", עכשיו כשעוד לא עברה שנה לשהותנו בארץ, מאד קשה לי להחליט מה היה הדבר הנכון לעשות. החיים בארץ אמביוולנטים, מצד אחד המשפחה המחבקת (שלא גרה קרוב מידי אלינו), הילדים פורחים ומלאי חברים, ומצד שני אנחנו, עובדים פתאום קשה, הבעל בחו"ל חצי מהזמן, הסופישבוע הקצרים, אחוזי המס הגבוהים, בקושי נוסעים לטייל...ואז חושבים על האופציה השניה (כי מרחוק, שוכחים את כל החסרונות של החיים בארה"ב וזוכרים רק את הדברים הטובים, בדיוק כמו כשהיינו בצד השני...).
אז תרשו לי להשאר על הגדר, אולי בעוד כמה שנים תיהיה לי תשובה יותר מוחלטת...(מה שכן ברור לנו זה שבשנים הקרובות אנחנו כאן)
נכון לעכשיו, אני לא יודעת....
כנראה מהרגע שנחתה רגלנו באדמת ארה"ב נגזר עלינו לחיות לנצח בתיהיה "מה היה אם...", עכשיו כשעוד לא עברה שנה לשהותנו בארץ, מאד קשה לי להחליט מה היה הדבר הנכון לעשות. החיים בארץ אמביוולנטים, מצד אחד המשפחה המחבקת (שלא גרה קרוב מידי אלינו), הילדים פורחים ומלאי חברים, ומצד שני אנחנו, עובדים פתאום קשה, הבעל בחו"ל חצי מהזמן, הסופישבוע הקצרים, אחוזי המס הגבוהים, בקושי נוסעים לטייל...ואז חושבים על האופציה השניה (כי מרחוק, שוכחים את כל החסרונות של החיים בארה"ב וזוכרים רק את הדברים הטובים, בדיוק כמו כשהיינו בצד השני...).
אז תרשו לי להשאר על הגדר, אולי בעוד כמה שנים תיהיה לי תשובה יותר מוחלטת...(מה שכן ברור לנו זה שבשנים הקרובות אנחנו כאן)
עונה גם
ציינת את זה יפה, אני חושבת שרוב גדול של החוזרים לארץ (עם או בלי ילדים) חוזר בעיקר המשפחה והגעגועים...אבל מה לעשות שמי שטעם את טעמו הטוב של חו"ל מתקשה להיפרד מהמשהו הממכר הזה שנשאר שם.
איכות החיים בחו"ל בדר"כ גבוהה יותר וטובה יותר וגם נוחה יותר.
קשה לוותר על הכל בשביל זה בארץ, היום אני חיה בארץ לצד משפחה וחברים, משהו שהיה לנו מאוד מאוד חסר בחו"ל, מצד שני כשיש ילדים ואני רואה את רמת החינוך הירודה (בלשון המעטה) כמות גדולה של ילדים בכיתה עם מורה אחת, קללות ואלימות מפחידה שמתחילה כבר ביסודי!!! אין איפה לטייל באמת בארץ, אין מרחבים מהממים ואינסופיים, וגם אם יש הכל פקוק בדרך לשם ומשם, שזה דיכאון אמיתי.
התחבורה הציבורית מזעזעת, וכל אחד חייב פה אוטו, דבר ששאני לא ממש מכירה בחו"ל כי למדנו להיסתדר ונהנו מאוד מהתחבורה הציבורית ותת קרקעית.... ובכלל הרבה דברים שזכורים לי לטובה. מצד שני אני זוכרת גם את הימים הקשים שרצינו קצת חברה , קצת משפחה וזה היה קשה, במיוחד במזג אויר קר ומושלג.....
אני עדיין לא בטוחה שאני לא אעשה מעבר יום אחד שוב לחו"ל.... כי באיזשהו מקום, זה סוג של בית שני שאני מכירה....
ציינת את זה יפה, אני חושבת שרוב גדול של החוזרים לארץ (עם או בלי ילדים) חוזר בעיקר המשפחה והגעגועים...אבל מה לעשות שמי שטעם את טעמו הטוב של חו"ל מתקשה להיפרד מהמשהו הממכר הזה שנשאר שם.
איכות החיים בחו"ל בדר"כ גבוהה יותר וטובה יותר וגם נוחה יותר.
קשה לוותר על הכל בשביל זה בארץ, היום אני חיה בארץ לצד משפחה וחברים, משהו שהיה לנו מאוד מאוד חסר בחו"ל, מצד שני כשיש ילדים ואני רואה את רמת החינוך הירודה (בלשון המעטה) כמות גדולה של ילדים בכיתה עם מורה אחת, קללות ואלימות מפחידה שמתחילה כבר ביסודי!!! אין איפה לטייל באמת בארץ, אין מרחבים מהממים ואינסופיים, וגם אם יש הכל פקוק בדרך לשם ומשם, שזה דיכאון אמיתי.
התחבורה הציבורית מזעזעת, וכל אחד חייב פה אוטו, דבר ששאני לא ממש מכירה בחו"ל כי למדנו להיסתדר ונהנו מאוד מהתחבורה הציבורית ותת קרקעית.... ובכלל הרבה דברים שזכורים לי לטובה. מצד שני אני זוכרת גם את הימים הקשים שרצינו קצת חברה , קצת משפחה וזה היה קשה, במיוחד במזג אויר קר ומושלג.....
אני עדיין לא בטוחה שאני לא אעשה מעבר יום אחד שוב לחו"ל.... כי באיזשהו מקום, זה סוג של בית שני שאני מכירה....
ניצן cocos
Member
בארה"ב התח"ץ מזעזע אם כבר
חוץ מכמה מטרופולינים צריך רכב לכל מקום ואין קו רכבת מהיר אמיתי אחד בכל ארהב , צריך לטוס לכל מקום שלא רוצים לנסוע אליו.
חוץ מכמה מטרופולינים צריך רכב לכל מקום ואין קו רכבת מהיר אמיתי אחד בכל ארהב , צריך לטוס לכל מקום שלא רוצים לנסוע אליו.
זו שאלה מעניינת.
קשה להשוות בין מה שיש לעומת חיים שהיו יכולים להיות - לטוב ולרע.
ממצד צ אחד פועל הדיסונאנס שמתאים את הציפיות למציאות העכשוית אך מצד שני פועלת הנוסטלגיה שמטשטשת את החסרונות של העבר.
בגדול - אם מרוצים מהחיים ה י ו ם אז היה שווה ואם לא מ ר ו צ י ם אז לא היה שווה
אנחנו בגדול מרוצים
קשה להשוות בין מה שיש לעומת חיים שהיו יכולים להיות - לטוב ולרע.
ממצד צ אחד פועל הדיסונאנס שמתאים את הציפיות למציאות העכשוית אך מצד שני פועלת הנוסטלגיה שמטשטשת את החסרונות של העבר.
בגדול - אם מרוצים מהחיים ה י ו ם אז היה שווה ואם לא מ ר ו צ י ם אז לא היה שווה
אנחנו בגדול מרוצים
אני מקווה ש..
ההחלטה להשאר בארץ ולא לנסות משהו חדש לא התבססה על החשש שבסוף נתגעגע... או בגלל שפחדת שאם תיסע אז אולי בעוד כמה שנים לא תמצא עבודה בארץ. כי זה יכול לקרות גם בלי ליסוע לשום מקום.
ודווקא בגלל שאני מעדיפה לחיות את חיי בכאן ועכשיו, בלי לחשוש יותר מידי לאחר כך, נסענו ונפתחנו לחיים חדשים, לחוויות חדשות, וגדלנו והתעצמנו, ונכון שעכשיו קצת קשה לנו אבל לא הייתי מוותרת על החוויה של החיים בחו"ל בגלל זה.
ההחלטה להשאר בארץ ולא לנסות משהו חדש לא התבססה על החשש שבסוף נתגעגע... או בגלל שפחדת שאם תיסע אז אולי בעוד כמה שנים לא תמצא עבודה בארץ. כי זה יכול לקרות גם בלי ליסוע לשום מקום.
ודווקא בגלל שאני מעדיפה לחיות את חיי בכאן ועכשיו, בלי לחשוש יותר מידי לאחר כך, נסענו ונפתחנו לחיים חדשים, לחוויות חדשות, וגדלנו והתעצמנו, ונכון שעכשיו קצת קשה לנו אבל לא הייתי מוותרת על החוויה של החיים בחו"ל בגלל זה.
לונדונית forever
New member
אין מושלם יש סדר עדיפויות
שגם הוא משתנה במהלך החיים.
אני יכולה להעיד על עצמינו כשחזרנו לארץ, זה שסדר העדיפויות שלנו היה משפחה,מזג אויר, תרבות, וגידול ילדים עם בסיס ושורשים. בדיעבד, קיבלנו את כל זה.
ייתכן ובמהלך החיים סדרי העדיפויות ישתנו, ודברים כמו , כלכלה, פנאי, ואיכות חיים אחרת יהיו ראשונים. ואז ניתן להגר שוב.
אנחנו לא חושבים שכל צעד למדינה זאת או אחרת מחייב השתקעות לנצח. מה שמתאים לתקופה מסוימת כבר לא מתאים לתקופה אחרת בחיים. ואפשר לזוז ולנוע על פני כדור הארץ
שגם הוא משתנה במהלך החיים.
אני יכולה להעיד על עצמינו כשחזרנו לארץ, זה שסדר העדיפויות שלנו היה משפחה,מזג אויר, תרבות, וגידול ילדים עם בסיס ושורשים. בדיעבד, קיבלנו את כל זה.
ייתכן ובמהלך החיים סדרי העדיפויות ישתנו, ודברים כמו , כלכלה, פנאי, ואיכות חיים אחרת יהיו ראשונים. ואז ניתן להגר שוב.
אנחנו לא חושבים שכל צעד למדינה זאת או אחרת מחייב השתקעות לנצח. מה שמתאים לתקופה מסוימת כבר לא מתאים לתקופה אחרת בחיים. ואפשר לזוז ולנוע על פני כדור הארץ
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.