שאלה לאמהות עובדות (ולא רק)

[iris & ben]

את לא בסדר!! את יותר מבסדר!!!!../images/Emo145.gif

לדעתי במיוחד שהוא הולך לגן ואקטיבי עם ילדים אחה"צ זו הזדמנות נהדרת שיהיה קצת עם עצמו ועם המחשבות שלו וההתנסיות שלו לבד - כמובן שאת נמצאת איתו והנוכחות שלך חשובה אבל זה לא אומר שאת צריכה להעסיק אותו כל הזמן לדעתי אם את במחשב והוא יושב לידך ומשחק או צופה בטלויזיה זה בסדר גמור אל תשכחי שאת נונת לו לאכול ומקלחת - זה גם זמן לבלות יחד

 

[חגיתושתוש]

אני חושבת שאם תהיו צמודים אחד לשני

כל אחה"צ שניכם תשתגעו, השאלה היא מי ראשון. אל תשכחי שהוא נמצא כל היום בגן, עם ילדים אחרים ומטפלות, ואין לא זמן שהוא יכול לשבת ולשחק עם עצמו, בלי שמישהו או משהו יפריע לו וישיח את דעתו. כשאריאל ואני מגיעות הביתה, אני מושיבה אותה לראות דפנה ודודידו (תוך כדי אכילת פירות) ואני בינתיים יושבת לידה ונרגעת קצת עם כוס קפה. אני שמה לב שבמשך הזמן ביחד לפעמים היא רוצה לשחק לבד ולפעמים היא רוצה שאני אשחק איתה. כמובן שגם יוזמים דברים - צביעה, הדבקות, משחקים מפתחים וכד´. אם אין לי כח לאחה"צ שלם איתה אנחנו יורדות לקניון למתקני הג´ימבורי וזה מעביר את הזמן נהדר, ובאותה הזדמנות גם אוכלים איזה ג´אנק-פוד בתור ארוחת ערב. רותי, אל תשכחי - כל אחד מכם הוא אינדיוידואל וצריך את הזמן והמרחב שלו...

 

[ayeletba]

הי רותי מה שלומכם? ותשובתי

פעמיים בשבוע אני לא איתם ואז הבלע מבלה איתם. בשאר הימים: יום אחד זה יום חוג של רותם ואני וירין מחכים לה בחוץ מעבירים את הזמן לרב בלעיסות (ירין). שאר הימים: הם הרבה משחקים זה עם זה ולרב כשהם חוזרים מהגן הם מאוד עייפים - בעיקר רותם - ואז מעדיפים קלטת. אני אוכלת איתם אחה"צ, לפעמים מזמינים חברים ובקיץ יורדים לגינה. ו..כן אני עושה גם פעילויות שלא קשורות אליהם בשעות האלה. הם יודעים יפה מאוד להעסיק את עצמם אבל גם יפה מאוד לדרוש תשומי ואוכל - וגם מקבלים. בשבת כמובן משחקים הרבה יותר, רותם אופה איתי וכד´. אני בפירוש לא יכולה להגיד שאני אמא שיושבת עם הילדים לשחק כי אני לא ממש.. זה בתקופות. מ"שיחות" עם הבת שלי עלה כי בשבילה אמא היא דמות שמטפלת, רוחצת מאכילה וכד´ ופחות קצינת בידור למרות שתמיד כשחוזרים מהגן היא שואלת מה עושים היום.

 

[לאה_מ]

זה תלוי גם בגיל של הילד.

אורי זקוק לנוכחותי יותר מאשר שירה והרבה יותר מאשר עומר. אבל בגדול, שלושת הילדים שלי מעסיקים את עצמם היטב, ולא זקוקים לי שאבדר אותם כל הזמן. כך שאני אמנם זמינה עבורם בכל הזמן החל משעת חזרתי מהעבודה ועד שהם הולכים לישון, אבל לא בהכרח עסוקה איתם כל הזמן הזה. אני בעצמי מאד אוהבת פעילויות מחוץ לבית. בקיץ אנחנו כמעט אף פעם לא בבית אחר הצהרים - תמיד אפשר לרדת לגינה, או לנסוע לפארק הירקון, או ללכת לים, או לבריכה, או להפגש עם חברים... בחורף, האפשרויות מוגבלות יותר, וכך גם שעות האור. אנחנו מרבים לארח ולהתארח, ויש כמובן גם חוגים שממלאים חלק לא קטן מהזמן. אף פעם לא משעמם...

 

[רותי ע]

שמחתי לקרוא את התשובות ../images/Emo13.gif

כי זה למעשה מה שגם אני חושבת-שההורה לא צריך להיות קצין בידור, שטוב שהוא ידע להעסיק את עצמו, שגם לי מגיע זמן לעצמי.. אבל לפעמים יש לי הרושם מאימהות אחרות שמרגע שחוזרים מהגן ועד שהוא הוא הולך לישון זה זמן איכות עם משחקים אינסופיים, הפעלות ופיתוח. ואז יש לי תחושה שאולי אני צריכה לעשות יותר.. אז נמשיך עם המצב כמו שהיה עד עכשיו וטוב לנו עם זה..

 

[אמא של תומר]

אז יש לי שאלה לכולם.

תומר בן 9 חודשים וחצי, והולך למעון במקום עבודתי, כך שבמשך היום אני רואה אותו 2-3 פעמים, כל פעם לרבע שעה בערך. זה נהדר ונותן לי חמצן להמשיך את היום. אנחנן חוזרים הביתה בסביבות חמש וחצי, בעלי בדר"כ עדיין לא בבית, ואני צריכה להעסיק את תומר לפחות עד שבעלי חוזר. הבעיה היא שתומר שובב מאוד גדול, ואפילו שאני שמה אותו על השטיח עם מליון צעצועים, הוא מיד רץ למדרגות/ שולחן של הסלון/ מקרר/ תנור וכל מקום שאסור לו להגיע אליו, חסמנו מה שאפשר, אבל אי אפשר למנוע ממנו להגיע לסלון ולמטבח - והוא כבר שבר את הזכוכית של שולחן הסלון. מה שיוצא מזה זה שאני צריכה לשבת איתו על השטיח ולשעשע אותו, ואין לי אפשרות לעשות שום דבר אחר, אלא אם כן אני שמה אותו בכסא אוכל מול הטלוויזיה (רק בכסא אוכל הוא יושב קשור בלי לזוז) - ואני לא אוהבת לעשות את זה, כי הוא רואה טלויזיה בבוקר בזמן שאני מתארגנת, או לשים אותו בהליכון - שגם איתו הוא מגיע למערכת ולמקומות אסורים, וגם נמאס לו מאוד מהר (הוא אוהב להיות חופשי ולזחול לאן שהוא רוצה) אז אין לי דקה לעצמי, אין לי שניה לטפל קצת בבית, ואחרי שתומר הולך לישון, אני צריכה להתחיל עם כביסות/בישולים/נקיונות, כל שאין לי זמן לעצמי - או לבעלי. יש למישהו עצות?

 

[לאה_מ]

לנסות להפחית את מספר המקומות

"האסורים". אני יודעת, שבמעבר בין זוג בלי ילדים לבין זוג עם ילד, יש הבדל גדול מאד בארגון של הבית (פשוט כבר שכחתי איך זה...

), אבל בעקרון הבית יכול להיות מאורגן כך, שרוב המקומות לא מסוכנים לילד. אני מקפידה לסגור את הדלתות של השרותים, כי זה מקום מאד לא בטוח, אבל חוץ מזה אני לא רואה בעיות מיוחדות. למדרגות יש שער שאפשר לנעול כדי שילדים לא יעלו לבד בלי השגחה. לא ברור לי למה מקרר ותנור הם מקומות מסוכנים. להיפך, אורי מאד אוהב לשחק עם המגנטים שעל המקרר, ותנור "מסוכן" רק כאשר הוא חם. ארונות נמוכים אפשר לנעול, אם מאד רוצים, אבל אני גיליתי, שמאז שארגנתי עבור אורי ארונות נמוכים במטבח שיש שם רק דברים לא שבירים, שהוא יכול לפתוח ולשחק בהם כרצונו, הוא כמעט לא מגלה עניין בארונות אחרים. לגבי שולחן זכוכית - אין לי פתרון - גם לנו יש חלקים מזכוכית בשולחן בסלון. כשאורי דופק עליהם בצעצוע, אני מציעה לו לדפוק במקום אחר, שמשמיע רעש יותר מעניין. זה בדרך כלל עובד. אבל אם יש לך פלטת זכוכית שרואים דרכה (כלומר, אצלנו הזכוכית היא רק מלמעלה - מתחת יש מגירות כאלה), את יכולה להציע לו משחקים שילמדו אותו גם על תכונות של זכוכית (כמו לשים דברים על השולחן ולהסתכל עליהם מלמטה, לשים דברים אחד על השני ולראות שמלמטה רואים רק את התחתון וכו´). ועוד דבר - אחרי שהילדים הולכים לישון תשתדלי להקדיש זמן לעצמך ולבן זוגך. כביסות, נקיונות, בישולים פחות חשובים...

 

[zimes]

השקעה לטווח רחוק

המצב עכשיו, כמו שאת מתארת אותו - את כל הערב עם תומר, על השטיח. את לא מצליחה לעשות כלום, ותומר היה רוצה להיות במקומות אחרים. בהנחה שהערב שלך בין כה "שרוף" - מה אכפת לך להסתובב אתו בכל הבית? עלי אחריו במדרגות, תנו לו למצות את הקטע - יעלה עד הסוף, ותורידי אותו "מעלית", ושוב ושוב. כך הוא יגיע לדרגת מימנות כזו, שלא תפחדי יותר כשהוא עולה במדרגות. ובדומה, תעזרי לו ללמוד להסתדר בכל מיני איזורים בבית. בעוד שבוע-חודש-חצי שנה, פתאום כבר לא כל כך תחששי לגורלו ולגורל הבית בזמן שאת עושה דברים אחרים. זה הדרגתי, תמיד כדאי שתהיה לך בשלוף חלופה לפעולה ההרסנית. (דוגמה מאצלינו: הכיף הכי גדול, בסוף האוכל, הוא להכות עם הסכום בעצמה על הצלחות. אני מפסיקה את התיפוף, ומראה איך אפשר לתופף באותה עצמה על השולחן/רצפה/אדן החלון בדרך כלל אני אפילו לא צריכה להזיז את הצלחת).

 

[רותי ע]

ועידוד..

זה הולך ומשתפר. כשעידן היה בגיל הזה לא היה לי דקה לנשום. היום הוא יודע להעסיק את עצמו והיום אני יכולה לעשות הרבה דברים כשהוא לידי.