שאלה לבנות הפורום

[i want2]

מסכימה מאוד!

 

[MOBY6]

במקרה הספציפי של הזוג

ללא ספק הוא צריך להתחשב ולהבין מה היא צריכה. אבל הם צריכים למצוא את האיזון כזוג.
אני בשבוע 39, לאחר הריון לא פשוט- בחילות קשות כ-5 חודשים, סוכרת הריונית ועוד סימפטומים מעצבנים. היה לי ממש קשה.
אבל, גם לבעלי היה קשה. אני עברתי פיסית ורגשית המון תהפוכות, אני הולכת לעבור לידה ראשונה, אבל הוא שותף מלא לחוויה (וגם לסבל)- עד כמה שאפשר.
מסכימה שאם הוא לא יכול לעזור, צריך למצוא את העזרה במקום אחר.
אבל ההסתכלות צריכה להיות מה מתאים כמשפחה, זה ההבדל בגישה שלנו.
ולא, זה לא טבעי בעיני שגבר ירגיש בצד. אין לנו מונופול על הורות, על אף שהתפקיד שלנו יותר אקטיבי בכל העסק.
שוב, שכל אחד יחייה את חייו כמו שהוא רוצה. וכל זוג, יעשה מה שנכון לו.
אני חושבת שמתכון לזוגיות מוצלחת, הוא פשרה בין הצרכים של שני הצדדים.
ובסופו של דבר, בעיני זה רגע שנכון לעבור כמשפחה גרעינית ולא דווקא שהאישה תחזור לסימביוזה עם אמה.

 

[mitmit11]

יש לי כמה קשיים עם הודעה שלך

אני מניחה שאורחות החיים שלנו פשוט שונים.
אצלכם נהוג - מניחה שזה עניין תרבותי. "בעלך יאכל טוב" אצלי בבית אם הוא לא מבשל אין אוכל לאף אחד

אני אחראית חביתות ופסטה. בהקשר הזה אני תמיד ממליצה לדגום לפני הלידה כמה מקומות של אוכל מוכן ולקנות. העלות לא בשמיים כי זה לתקופה מוגבלת מאוד וזה מאוד מקל כשיש אוכל מוכן וזמין בבית.
מבחינתי החוויה המעצימה היא לחזור הביתה לתא המשפחתי שלי עם בן זוגי והניובורן. אמא שלי לא קשורה לעניין. שמחתי כשנכנסה לחדר הלידה דקות אחרי סיום הלידה, שמחתי על כל ביקור בשבוע הארוך של האשפוז, שמחתי על כל ביקור אחה"צ או בערב, שמחתי על היותה זמינה לי לכל שאלה. אבל סמכתי יותר על האינסטינקטים שלי ושל בן זוגי, אנחנו הקמנו משפחה ואנחנו חולקים את החוויה הזוגית המעצימה הזו.
&nbsp
חשוב לי להבהיר שזה לא נכתב כביקורת חלילה אלא פשוט השקפת עולם שונה

 

[רויאל בלו 79]

זה לא תלוי רק באורח החיים

בעלי אוכל טוב אוכל מבושל. קשה לי ולו כשהוא לא אוכל בשרי.
מעדיפה שיאכל אוכל טוב של בית מאשר פלאפל בחוץ. כך אני חונכתי ובלי שום קשר להיותי בחורה דתית.
ובגלל בעיות הפוריות שמהן הוא סובל אני מעדיפה שתהיה לו תמיכה תזונתית יותר טובה מאוכל מטוגן בחוץ - עשינו את זה וראינו שיפור משמעותי מאד. זה אורח חיים שאנחנו מנהלים כבר שנה וקצת וטוב לנו עם זה. אצלנו בבית רק אני מבשלת ואופה והוא אחראי לחשקים שלי כרגע (פיתה עם גבינת שמנת וחביתה או פירה). הוא גם אחראי לניקיונות הבית משהתחתנו אז זה לא מה שגורם לי ללכת לאמא שלי.

אצלנו אמא שלי מלווה כל לידה בכל הלידה. גם לידות של ילד שלישי ורביעי.. כך אנחנו רגילות.
עם ילד ראשון בגיל 37 גם אני וגם בעלי נשמח לעזרה הזו. אם נחליט שזה יותר מדי או אראה שהוא מתקשה, נעשה חשיבה מחודשת.

סליחה שאני אומרת אבל מדובר בהשקפת עולם אישית ולא דתית.
גיסתי למשל, תלד בלי אמא שלה - כי היא לא מדברת איתה ולא מחוברת אליה והיא דתית יותר ממני.
אין שום קשר וברור שלא הייתי רוצה להרגיש קצת פחות טוב להגיב רק כי אני דתית- חרדית ואחרות לא.

 

[mitmit11]

כתבתי עניין תרבותי

זה יכול להיות זיקה לדת כפי שפירשת את זה או עניין של מסורת משפחתית/עדתית (מאוד נהוג בקרב חברותיי שנולדו בבריה"מ לשעבר למשל).
ולגבי האוכל הצעתי שהוא יבשל במקומך לתקופה מסויימת.
&nbsp
ברור לי שכל משפחה ומה שמתאים לה. הכל טוב

 

[Expecting1now]

אין לזה קשר לדת.

אני מכירה נשים דתיות שלא מעלות על דעתן לעבור לאמא שלהן אפילו ליום אחד
ואני מכירה חילוניות שעברו לאמא שלהן לחודש הראשון.

זה לחלוטין עניין של מה נהוג ומקובל וחשוב מזה - מה מרגיש נוח לכל אחת לעשות.

 

[Expecting1now]

כמה דברים

1. כמו אלה שענו לפני, גם אני לא מתכוונת לעבור לאמא שלי אחרי הלידה.
יש לי כמה וכמה חברות שעשו את זה, שהרגישו שבלי קשר להסתגלות למציאות החדשה הן צריכות תקופת הדרכה.
הן רצו שאמא שלהן תלמד אותן לחתל, להניק, לרחוץ את התינוק.
אני לא מפחדת מהדברים האלה, כי יצא לי כבר לטפל בתינוקות פצפונים.
אם ארגיש שאני זקוקה לעזרה - אבקש מאמא שלי וחמותי לבוא אליי, כי אם כבר ללמוד ולהסתגל -
עדיף לדעתי לעשות את זה במקום שבו כל הפעילות אמורה להיות גם בעתיד - בבית שלי.
יחד עם זה, זו בחירה אישית שלי כאשה לקראת לידה והיא לא משליכה על אף אחת אחרת.

2. גם החברות שלי שכן עברו לאמא שלהן לתקופה - עשו זאת עם בן הזוג, כך שכשהוא חזר בערב מהעבודה הוא בהחלט
לקח חלק בטיפול בתינוק. למה האפשרות הזאת לא עלתה אצלכם? אתם שומרים נידה ואשתך חוששת מביצוע מטלות משותף?

3. הניסוח שלך והמילים שבחרת קצת מציקים לי.
אשתך אשת איש, זה נכון. יחד עם זה, היא הולכת להיות אמא.
למה אתה כותב ש"אישה לא צריכה לעזוב את בעלה ולנסוע לגור אצל אמא שלה."
"היא אשת איש, יש לנו משפחה והיא צריכה להיות עם בעלה."?
לא כתבת שאתה רוצה להיות חלק מהמטפלים בתינוק, לא כתבת שזה גם הילד שלך ואתה רוצה אותו לידך.
כתבת שהיא לא צריכה לעזוב אותך, שהיא צריכה להיות איתך.
אם אני טועה וסתם יצא לך ככה - תפסיק לקרוא עכשיו.

אם אני קוראת נכון את הבחירה שלך במילים ספציפיות - אני הולכת להיות רעה:
צר לי להעיר אותך למציאות - אשה אחרי לידה צריכה בעיקר שיעזרו לה להתאושש ולהיות אמא.
בעלה יכול לחמם לעצמו אוכל, אולי אפילו לבשל בעצמו גם עבורה.
הוא יכול להזמין משלוח מהמסעדה האהובה עליה, הוא יכול להפעיל מכונת כביסה.
הוא יכול לא לעשות כלום ולדאוג שהיא תקבל את העזרה מאנשים שכן יכולים לעזור - אמא שלה, חמותה, אחיות וכד'.
והתפקיד שלך, בגדול, הוא לא "לעזור לה".
התפקיד שלך הוא להיות אבא. על כל מה שמשתמע מזה. וכמובן גם בן זוג תומך.

בהצלחה.

 

[g i r a f f a]

גם אני בין הנשארות בביתי... אבל כמה שאלות:

&nbsp
1. האם יהיה לך הפנאי לעזור לה? יש פה המון בני זוג שהיו חלק מלא מהגידול של התינוקות והטיפול בהם, אבל לצערי לא כולם יכולים. אם, בן הזוג, היה חוזר כל יום ב19:00-20:00 מהמשרד ולא יכול באמת לקחת חלק, זה עשוי מאד להלחיץ.
בדוק איתה, אולי מזה היא חוששת? ואז בדוק עם עצמך האם אתה יכול לקחת על עצמך בתקופה הראשונה (והתקופה הראשונה זה לא שלושה-ארבעה ימים, זה כמה שבועות) להגיע מוקדם יותר, או לצאת מאוחר יותר ולהיות באמת חלק מהטיפול בתינוק/ת.
&nbsp
2. מה הסיבה האמיתית שאתה רוצה שהיא תשאר? כי ״אשה לא אמורה לעזוב את הבית״ שזה ברור למה זה מציק מבחינה רגשית, אבל אולי טכנית זה דווקא יהיה לכם יותר נכון, או שזה כי אתה מפחד שלא יהיה לך חלק בגידול ובטיפול - ואז הייתי פשוט מציעה לך לשוחח איתה. לומר לה שאתה רוצה להיות שותף מלא. לא רק ״לעזור לה״ אלא להיות 50% מההורים של התינוק/ת שלכם. ברור שמטבע הדברים בהתחלה האם יותר עם התינוק (כי אתה חוזר לעבודה, או בגלל הנקה או כל דבר שהוא), אבל שותפות מתחילה מההתחלה. בקש ממנה לקחת את זה בחשבון.
&nbsp
3. מערכת היחסים עם חמותך - האם תוכלו לעבור אליה ממש לכמה הימים הראשונים? או שאולי היא תוכל לבוא אליכם לכמה ימים ממש אחרי הלידה, לראות שהכל מסתדר ואז לחזור הביתה?
אולי בימים הראשונים תקח חופש ותהיו שלושתכם, ורק אחרי שאתה חוזר לעבודה אשתך תסע קצת לאמא שלה כדי להחלים...
נסו לחשוב יצירתי בהתאם למערכת היחסים שיש לכם בין שניכם ובינכם לבין אמא שלה...
&nbsp
נשמע ששניכם קצת מקובעים על מה ״נהוג״ ומה ״צריך״... אולי השיח צריך להיות יותר של מה השאיפות שלכם, מה החששות שלכם ומה הייתם רוצים שיהיה - ומשם לראות איך מגשימים את זה
&nbsp
מזל טוב!
&nbsp

 

[jjtt31]

תשובות

יהיה לי זמן לעזור לה, אבל כמובן שאני אעבוד בתקופה הזו.
למה שהיא תעזוב את הבית מלכתחילה??
&nbsp
לגבי חמותי - אחשוב על זה

 

[Arirel18]

אני לא בעד

לעבור לאמא אבל, תלוי מה תהיה מידת העזרה והמעורבות שלך, נכון שזה גם הילד שלך אבל לא אתה זה שסובל את הצירים,את הכאבים , התשישות והטראומה שהגוף עובר לכן אם היא צריכה את זה כדי לחזור לעצמה ולהישאר שפויה ,אז תן לה לעשות את זה בלי רגשות אשמה.

 

[Expecting1now]

בוא ננסה קצת דמיון מודרך.

תעצום שניה את העיניים ותנסה לראות את מה שמסבירים לך פה:
אתם חוזרים אחרי יומיים-שלושה מבית החולים, עם התינוק.
אתה חוזר לעבודה, נעדר מהבית 8-10 שעות ביום (וזה בסדר, מישהו צריך לפרנס).
בזמן הזה אשתך מתמודדת עם מציאות חדשה ולא מוכרת: סבב של החלפת חיתול-הנקה-שעתיים/שלוש
שבהן התינוק ישן, אבל אז יש מלאאאאאא מה לעשות בבית - בישולים, נקיונות, כביסות, לא חסר...
תוסיף על זה את העובדה שהיא תשושה וכאובה מהלידה (וזה בהנחה שמדובר בלידה רגילה, בלי להביא בחשבון אופציות אחרות חלילה).
אתה מבין את חוסר האונים ואת הרצון בעזרה בתקופה שלאחר הלידה?

היא חוששת להיות לבד, היא חוששת שהיא תמצא את עצמה לא מסוגלת להתמודד עם המציאות החדשה.
היא מרגישה שאמא שלה תוכל לעזור לה בהתמודדות הזאת.
לפי מה שאתה עצמך אומר, היחסים שלך עם חמותך הם כאלה שהיא כנראה לא תרגיש בנוח לבוא לגור אצלכם לתקופה הזו.
אז למה כל כך מוזר בעיניך שאשתך תעבור (לתקופה מסויימת, כן?) למקום שבו היא תקבל את העזרה שהיא זקוקה לה?

 

[לילך 56]

לא ממש נתת תשובות

אם אתה לא מבין מה הצורך שלה בללכת לאמא שלך, אז כדאי שקודם כל תשפרו את התקשורת הזוגית.
לידה ובמיוחד ראשונה - יכולה להיות טראומה פיזית לגוף, תפרים, כאבים ומה לא. אם כבר עכשיו אתה כל כך לא מבין אותה, איך תבין אותה אחרי הלידה? פלא שהיא מעדיפה את אמא שלה לידה בימים הראשונים??
אמנם אני לא מאשימה אותך, לוקח זמן לגברים ללמוד ולהבין מה זה הריון, מה לידה.
זה לא הוקוס פוקוס - היה תינוק בבטן, עכשיו הוא בחוץ. ממש ממש לא.
יפה שאתה שואל ואני מקוה שמכל שלל התשובות שקבלת פה לפחות תבין שיש לך עוד הרבה מה להבין.. לפעמים חלק מהתמיכה בבת זוג שעוברת לידה זה לשחרר אותה לקבל את העזרה שהיא יודעת ומרגישה שתתאים לה (אמא שלה במקרה הזה..) וכן - הכי הגיוני בעיני שאתה תצטרף אליה שם. כולה כמה ימים אצל חמתך, אתה לא עובר לגור שם, קצת פרופורציות.

 

[Niki8888]

קבל בפתיחות והבנה

מרגיש לי שאשתך לא מקבלת ממך משהו שהיא צריכה. תנסה לברר איתה בעדינות למה היא מרגישה ככה ואני מקווה שזה יוביל לכך שתגיעו להחלטה משותפת היכן לשהות ואולי גם לשיחה טובה. תנסה לראות בזה הזדמנות לצמיחה של מערכת היחסים בניכם למרות שזה יכול להיות מעצבן ומעליב.
בכל מקרה, שיהיה בהצלחה ומזל טוב

 

[אחר8]

קודם כל שיהיה בשעה טובה

אני שלושה שבועות אחרי לידה ונמצאת אצל אמא שלי, גם מסיבות טכניות (בונים לעצמנו יחידת דיור עכשיו ועוד לא מוכן) אבל גם בשביל העזרה אני חושבת שזה תלוי בהמון גורמים למשל כמו שכתבו כאן - בעלי בא איתי ... בשבוע הראשון לא עבד ועשה כל מה שקשור בטיפול בילד.. אני אחרי ניתוח קיסרי בקושי יכולתי לחתל והוא עשה פשוט הכל... לרגע לא היה פחות שותף. אמא שלי עשתה כביסות, בישולים ואת כל המסביב... שזו עזרה ענקית ונחוצה מאד (לא תאמין כמה כביסות יהיו לכם עכשיו) - אם תשארו בבית זה משהו שתוכל לעשות? כי היא תהיה זקוקה מאד לעזרה הזאת... האם אתה מתכוון לקחת חופש מהעבודה? מתי אתה חוזר בערב? אצלנו בעלי יוצא מהבית ב6 בבוקר וחוזר הכי מוקדם ב19:00 (היום יחזור ב23:00 למשל ) זו כמות מטורפת של שעות שמאד קשה להיות לבד... בעיקר בימים הראשונים כשעוד מתאוששים פיזית מהלידה. אתה תוכל להיות שם עבורה במקום אמא שלה? זה לא חשוב מה מקובל ומה לא, לידה היא חוויה מטלטלת לנפש ולגוף ומה שחשוב זה מה היא מרגישה שהיא צריכה ועד כמה אתה יכול לענות על הצרכים האלה... ואולי להתגבר על הקושי ובכל זאת ללכת להיות איתה שם, או למצוא דרך אמצע אחרת - מה שמתאים לך אבל בעיקר לה.. אני מסכימה עם זה שהילד הוא לא רק שלה ושאתה צריך להיות שותף מלא, אבל זה הגוף שלה שיכאב זה הציצי שלה שהתינוק יהיה מחובר אליו אם היא תניק (והוא יהיה מחובר כ ל הזמן) זה בכל זאת אחרת בשבילה... מה שתחליטו- שיהיה המון בהצלחה

 

[בלונד23]

תוכיח לה שאתה כן יכול לעזור

היא הסבירה לך בבירור מדוע היא רוצה ללכת לאמה ולהתרחק ממך בימים הקשים.
כנראה אתה לא עוזר לה מספיק.
אם תוכיח לה עכשיו שאתה עוזר, נמצא שם, עושה עבודות בית, מתעניין בהכנות - יש סיכוי טוב שתוכלו להיות יחד בבית כשאתה עזר כנגדה באופן מלא כמו שהיא צריכה.

 

[הירווי גואגן]

לא הייתי אצל אמא שלי בכלל.

מצד שני,
היא גם לא באה אליי במיוחד לעזור.
אני לא חושבת שזה במקום לעזוב את האבא,
הרי גם האב רוצה להיקשר לתינוק החדש וזה לא אפשרי ממרחק.
שתזמין את אמא שלה אליכם לעזור לה אצלכם בבית.

 

[mas loca que nunca]

אני כן נשארתי אצל אמא שלי...אבל

עם בעלי.. אנחנו גרים רחוק מההורים, והוא עובד רחוק מההורים שלי,
ולא היה מצב שאשאר לבד עם התינוק בבית שלי במשך ימים שלמים. מה גם שילדתי יום לפני ראש השנה, אז נשארתי כל תקופת החגים ושבועיים אחרי.
בעלי היה ישן איתנו, מעורב בגידול התינוק, אבל בבוקר, קם ונוסע לעבודה.. ושלא תבין לא נכון, גם אמא שלי עבדה. אבל התחושה שאתה נמצא במקום מוכר, של מישהו שיכול לעזור לך (כי אם הייתי חוזרת לבית שלי, במרחק שעה נסיעה מההורים, כנראה הייתי כל היופ לבד ללא עזרה).
אימי הייתה מגיעה בצהריים מהעבודה, עוזרת לי עם התינוק, מאפשרת לי שעות שינה נורמליות שכל אישה שאחרי לידה זקוקה להן, לעיתים גם עזרה לנו בלילות ואפשרה לי ולבעלי לישון טוב.
בעלי בהתחלה גם לא הסכים כל כך, ואמר שנישאר שבוע שבועיים...אבל בסוף נשארנו חודש וחצי ואני חושבת שאלה היו חודש וחצי שעזרו לי מאוד..
זה תלוי באשתך. אם בסוף תחליטו שאתם הולכים הביתה אחרי הלידה, וביום הראשון שהיא תהיה לבד היא תבכה ללא סיבה או תהיה מתוסכלת, אז תקשיב לרצונותיה, תנסה להתגמש בשבילה.
אני חושבת שזה מאוד חשוב לנסות ולמנוע טריגרים לאחר לידה שיוכלו להוביל בסוף לתוצאות נפשיות או פיזיות פחות טובות.
מזל טוב!!

 

[נוגע בך במילים]

הנחת היסוד של שניכם שגויה

הנחת היסוד שלך יש בה משום שוביניזם, ואילו גישתה מתנשאת ולא הוגנת.
הגם שמעבר לאמה עשוי לגרור צרות בעתיד.

 

[ai21]

אם יש לה קשר טוב עם אמא שלה - סבבה

אולי היא רוצה להתפנק בחודש לאחר הלידה,
ואם אמא שלה קרובה אליה ובעניין, זה לגיטימי.
&nbsp
אולי היא גם חוששת מדיכאון-לאחר-לידה,
במיוחד אם יש הסטוריה במשפחה, או שהיה לה בעבר דיכאון שעלול לצוץ.
ואז זה מעבר להתפנקות.
&nbsp
ואולי היא פוחדת שתראה אותה חלשה ולא מתפקדת,
ואם זה הכיוון צריך לבדוק למה.
&nbsp
בכל מקרה,
למה שבמקום להתנגד, לא תצטרף גם אתה?
הרי עוד זוג ידיים, יכול רק לעזור...

 

[להעלות ליגה]

הגעתי מהראשי

אני גם לא עזבתי את הבית לשניה
וגם לא ביקשתי עזרה
אפילו התנגדתי

במשפחה של בעלי נהוג שאמא שלו עוברת לגור עם היולדת
למינימום חודש
אני הנקתי הנקה מלאה ולי זה לא התאים
(חוץ מזה אני בן אדם מאד פרטי)
צריכה את השקט שלי ואת הפרטיות
וככלל לא אוהבת שמסתובבים לי בין הרגליים
מה שכן

לידה לא תמיד פשוטה
וגם לא הימים שאחרי
שעלולים להיות כואבים מאד
עזוב את העיייפות
שגם היא חשובה
תציע לה שכשהיא תהיה בבית חולים אחרי הלידה
תבריקו את הבית
תעשה קניה טובה, תמלא את הבית בכל טוב
שאמא שלה תדאג לאוכל מזין שאפשר להקפיא במנות
ואם חמתך מספיק קרובה שתגיע לעזור ביום
בהצלחה