לא חסר לי יחס
אמרת: "נראה שאלוהים, בדומה לנוסטרדמוס, מתשתש בכוונה את נוכחותו בכל מיני "קודים". השאלה שלי היא כזו: למה? " ---------- ואני אומר שהוא *מגלה* את נוכחותו בכל מיני קודים. כל רצף דנ"א הוא קוד - יש בו סוד. כל מסלול מטבולי, על מבואיו, מוצאיו, משוביו, סדר פעולת אנזימיו, הריאקציות שבו, השתלבו עם שאר המסלולים - כל אלו הם סדרי חכמה. בעצם המצאותם הם מגלים על בוראם וסידרם רומז לסוד. לא יראוהו מכחישי הוד. כל גן, כל אתר מקדם לגן, כל רנ"א פולימרז, כל אדפטור בין רנ"א פולימרז לבין תחילת הגן, כל חלבון דנ"א הליקאז, הכופה על סליל הדנ"א הסתלסלות בכיוון הגורם להרפיית מתח הסליל כדי שיפתח ויוכל הרנ"א פולימרז לשעתקו ל רנ"א, כל אחד מעשרות חלבוני הפאקטורים המשתתפים במעשה מרכבה זה של שיעתוק רנ"א, חיתוכו ואיחויו באלגוריתמים המופלאים של הספליסוזום, הובלתו לריבוזומים בציטופלסמה, מעשי הפלאות הנעשים בריבוזומים כאשר קוד הרנ"א מתורגם לחלבון, ואינסוף הפלאים שקורים אח"כ עם כל חלבון וחלבון. כל אלו הם גילויים ברורים, מאירים שבעתיים מהשמש בצהריים, המעידים על בוראם מקורם. עצם הימצאם, עצם היותם רויי חכמת אלוק, עצם היותם הנגטיב והאנטי-תזה הגמור של כל הליך אקראי וחסר יוצר ומכוון, זהו המעיד על הימצאו ונוכחותו יתברך. אבל פירטי מעשה מרכבה זה, הם קודים. סוד ה' ליראיו, ולאוהביו ינחיל יש. אבל האמת היא, שכל זה אינו אלא מעין חכמה של מעלה. קיימת חכמה, שאינך מכירה. היא חכמת התורה. לא זו שבשוק ולמעשה גם לא זו שבשום מקום שתדמה לך. היא נמצאת בנתיב לא ידעו עיט. אבל תכונה אחת יש לה - מי שמחפשה מוצאה. והחכמה הזו היתה תמיד הגילוי והעדות הברורים יותר מכל על נותן החכמה, על נוכחותו ועל טובו עד אין קץ. וכן הוא אומר - "משחרי ימצאונני". משמע - מי שאינו משחר אינו מוצא. ומי שעיוור מבחירה אינו רואה. וכך ראוי וכך נאה. וזה לעומת זה עשה אלקים. מאותם פלאים שנפשי כמעט יוצאת מעונג בראותם, יביא העיוור ראייה לעולם הכלום, האקראי, היצירה מתוך מוטציה, מתוך טעות, מתוך שען עיוור. למעשה, צמד המילים "שען עיוור" אומרות הכל. האמת והשערת האבולוציה הם תזה ואנטי-תזה. הם שני הפכים מוחלטים, בהגדרה, בכל מובן ומהיסוד והשורש. ולכן במה שאתה רואה "תשתוש" אני רואה גילוי.
