שאלה לגבי בריחת פיפי.

[אד י]

אולי, אני לא מתיימרת לדעת....

 

[ישליציפור קטנה בלב]

שאלה לגבי בריחת פיפי.

לבן שלי בורח הרבה פעמים פיפי בשבועות האחרונים. הוא טוען שהוא לא מרגיש. הילד בן שבע וגמול מגיל שנתיים ועשרה חודשים. רוב המוחלט של הזמן יבש ופה ושם תקופות רטובות שקשורות לשינויים בחיים. אבל עכשיו אין שום שינוי, עומד להיות (יעבור כיתה ובית ספר שנה הבאה).
האם מישהי חוותה משהו כזה, למי פונים?
אדי, אם אני זוכרת נכון, לבת שלך הייתה תקופה כזאת, איך התגברתם עליה?

 

[ישליציפור קטנה בלב]

לא לראשי.

 

[אד י]

נכון...

מה שעזר זה טיפול רגשי.
במסגרת הטיפול הרגשי הוסבר לי להתעלם לגמרי מהתופעה,
ההתעלמות מהנושא הביאה בעצמה להפחתה משמעותית בתדירות.
ואחרי כחודשיים-שלושה בטיפול רגשי התופעה נעלמה לחלוטין.
כמובן שהטיפול עצמו המשיך גם אחרי שהסימפטום נעלם, עד שמוצא.
&nbsp
גם אצלנו זה היה בתגובה לשינוי במסגרת החינוכית, בכניסה לכיתה א'.
&nbsp
נראה לי ממה שאת מתארת שזו כן תגובה לשינוי, הרי כבר נגמרה השנה, והילד יודע שהוא עומד להחליף מסגרת, אז הגיוני שהוא מגיב לשינוי....
&nbsp

 

[אד י]

עוד משהו

לא יודעת אם רלוונטי אליכם.
אחד הדברים שהמטפלת הרגשית התעקשה עליו בזמנו הוא שאני צריכה להיות יותר זמן עם הילדה. הסברתי לה שקצת קשה כשעובדים משרה מלאה ומפרנסים לבד, ושבסך הכל הילדה בצהרון (פרטי ואיכותי) ונראה היה שטוב לה שם.
המטפלת התעקשה שהאישיות של הילדה הספציפית הזאת דורשת יותר שעות עם אמא, ושללה את העקרון של "זמן איכות" (שאפשר להיות עם הילדים מעט זמן אבל איכותי).
&nbsp
כשבסופו של דבר הורדתי שעות והתחלתי לעבוד חצאי ימים, התחלתי לשים לב, שככל שאני יותר שעות איתה המצב הרגשי שלה טוב יותר ויש פחות טנטרומים ופחות סימפטומים גופנים רגשיים (פספוסים, כאבי בטן וכדומה).
כנראה שהמטפלת הרגשית צדקה, למרות שלא הייתי מוכנה לשמוע את זה כשביתי הייתה בת 7, היום כשהיא בת 10, אני שמה לב שכמות השעות שאני מבלה בחברתה, ולווא דווקא איכותן משפיעה על המצב הרגשי שלה.
אם יש לך אפשרות, תנסי את זה.
&nbsp

 

[ישליציפור קטנה בלב]

לגבי מספר השעות שהילד איתי

הוא לא היה השנה בצהרון, אני או אבא שלי אספנו אותו בצהרים. אני עובדת מהבית, אזי זה התבטא ביותר שעות מסכים עבורו. אבל מכיוון שגם בצהרון הם רואים הרבה מסכים, זה לא ככ משנה...
בקיצור, כדי שיהיה בבית בנוכחותי יותר שעות מאשר עכשיו, צריך פשוט לעבור לחינוך בייתי.
&nbsp
איזה מטפלת רגשית זאת הייתה? פסיכולוגית?

 

[אד י]

בחירת מטפלת

אני בחרתי מישהי שהייתה לי הכרות קודמת איתה מהעבודה שלי בהתפתחות הילד, לא פסיכולוגית. מישהי עם המון שנים של ניסיון בעבודה עם הגיל הרך ועם לקויות מורכבות. היה לי חשוב שזו תהייה מישהי שראתה כבר דברים גרועים יותר

,
שאני ארגיש בטוחה שהיא לא תיבהל מהילדה המתפרקת והמפרקת שלי (ככה היא הייתה אז).
רציתי מישהי שקצת מכירה אותי גם כדי שלי יהיה נוח איתה וגם כדי שלא תלך ישר למקומות הקלים של "אין אבא" ושלא תנסה להתאים את הקושי מראש לזה. היא בכל זאת קצת הלכה למקום הזה...
היה לי גם חשוב שזו תהייה מישהי שמכירה את המסגרת של בית הספר הייחודי שלנו, שתדע לתקשר עם הצוות שם בצורה שמתאימה להם, וזה באמת הוכיח את עצמו.
&nbsp
המשמעות של כל הסעיפים הנ"ל הן שזה היה טיפול פרטי ונורא יקר בלי שום השתתפות של קופת חולים, קיבלתי קצת החזרים מהביטוח הרפואי הפרטי שלנו.
&nbsp
&nbsp

 

[ישליציפור קטנה בלב]

ומוסיפה

מאוד לא טוב לילד במסגרת הנוכחית, בית ספר ממלכתי. ניסיתי להכניס אותו לבית ספר אלטרנטיבי, קיבלנו תשובות שליליות מכמה בתי ספר כאלו, מקווה שעוד ישתנה משהו ויתפנה מקום.
מעבירה בית ספר בתקווה שבמקום הבא יהיה טוב יותר ויותר יסתכלו על הילד. בינתיים מצידי כמובן עושה כל מה שצריך כדי לחזק את הילד שיתמודד עם המערכת כמו שהיא.

 

[רוןרון40]

עצה שלי- אורולוג ילדים

שיבדקו אם החור מספיק רחב
http://www.clalit.co.il/he/your_health/family/urology/Pages/narrow_urethra.aspx

 

[ישליציפור קטנה בלב]

היו לו שנים יבשות לחלוטין.

עדיין לבדוק?
אולי כל המנגנון לא גדל כמו שצריך?

 

[אד י]

בכל מקרה צריך לעשות בירור רפואי

לא הייתי רצה ישר לכירורג.
אבל כן לרופא ילדים, לבדוק שאין סיבה רפואית לבריחת שתן.
אפילו משהו פשוט כמו דלקת בשלפוחית יכול לגרום לזה.

 

[ישליציפור קטנה בלב]

כבר בדקתי עם רופא הילדים

אני יכולה לבדוק שוב בגלל ההחמרה.

 

[רi תם]

יכולה רק להוסיף

שילדיי צעירים יותר וגמולים אך לקראת סוף שנה"ל לביתי "ברח" בגן כמה פעמים.
באינטואיציה האימהית שלי הרגשתי שזה סוג של "שליטה" אבל ניגשתי לרופא הילדים שהסביר לי שדלקת בשתן אין לה כי אין לה חום ולכן זו לא דלקת ונתן לנו תרבית.לא עשינו.
מכיוון שהרגיש לי שזה עניין ריגשי רק חיזקתי ואמרתי מילים מעודדות ו"מחבקות" וזה עבר.
נסי גם את להעזר בתחושות שלך כאימא. מפה, לי, באופן אישי, זה מרגיש שלילד בורח ממקום ריגשי; כנראה החשש מהשינוי.

 

[רוןרון40]

לפעמים למרפאה מגיע אורולוג/ כירורג

וכן הייתי רצה לבדוק
כי ילד בן 7 מרגיש מאוד לא בנוח שבורח לו ושהוא מסריח.
מתבייש או מייצר מנגנוני הדחקה.
לדעתי את צריכה להיות סובלנית כלפיו עד שתפתרו את הבעיה.
אם זה לא זה תחפשו משהו אחר.
אז עדיף כן לסגור את הפינה הזו עם מומחה.
בגיל בוגר יותר זה כואב יותר ועלול לפגוע באיברים נוספים.

 

[ינקינטונה 2]

לא הלכתי לטיפול רגשי

כשהילד שלי עשה פיפי בכיתה ג'.

כשקרא לי בלילה הלכתי והחלפתי במהירות סדין
ואמרתי לו כשהביט בי - קורה. בנימה נעימה כמובן.
עבר אחרי כמה חודשים.
לא התייחסתי לאירוע הזה בכלל.

וזה לא היה בגלל שלא הייתי בבית.
הייתי צמודה אליו שנים ארוכות.
לא היה בצהרון מעולם.

וכן, בית ספר.
לדעתי, כל התחלואים מגיעים משם.
ועזבו את הפרשה שלי עם בית ספר.
אחותי מורה לכיתות א' ב '
גם ממנה אני שומעת עד כמה המערכת הזו מזיקה לילדים

ואני יודעת שיש ילדים מאושרים בבית הספר.
לא מדברת עליהם. ברי מזל. באמת שפר עליהם המזל.

ובכלל, שווה להימנע מטיפולים רגשיים.ובטח בגיל צעיר.
דבר ראשון - אין אבא. כן קשור ולא קשור ואולי יהיה קשור..
שמעתי לאחרונה שתי - מנתחות התנהגות
ומה אומר לך - רציתי למות מהמסקנות שלהן.
(חברה שפנתה אליהן סיפרה לי)
ואחת מהן - הילדים שלה הכי מוזנחים בבית הספר עם בעיות קשות של התנהגות.

ודבר אחרון, לפעמים דברים מסתדרים מאליהם.
הגיל עושה את שלו. הבדל של שנה בגיליים האלה - ממש מורגש.
גם בבית הספר. זה יכול להיות חבר טוב או סתם מורה נהדרת.

חוץ מזה, יש לך את הפורום הזה.
האימהות כאן בעיני - יוצאות דופן.
בחוכמה ובניסיון ובכלל

 

[אד י]

זה לא אותו דבר בכלל

פיפי שבורח בלילה מדיי פעם מעיד על קושי רגשי שלרוב אפשר להתמודד איתו בלי טיפול מיוחד.
פיפי שבורח במהלך היום בזמן שהילד בבית הספר זו בעיה הרבה יותר מורכבת עם השלכות מורכבות שלדעתי מצדיקה משאבים מקצועיים.
בטח שאי אפשר לחכות שנה שנתיים שזה יפתור את עצמו.....
&nbsp
כמו כן מנתחת התנהגות זה בדיוק ההפך המוחלט ממטפלת רגשית.
אין בכלל מה להשוות בין השתיים.
&nbsp

 

[אמסטרדם4]

מסכימה עם אדי, וגם - האם נימנע גם מרופאי שיניים כי לחברים

היתה חוויה לא טובה אצל הרופא שלהם ונפלה הסתימה? ואולי נימנע מכל מה שקשור לרפואה כי לא תמיד זה מצליח? וכי יש רופאים שהם ממש מעצבנים ומתנשאים ולא מוצלחים? נו, באמת. מנסיוני טיפולים רגשיים מאוד אפקטיבים בגילאים הצעירים של בית הספר היסודי. מסכימה עם כל העצות שניתנו למעלה - לא לעשות מזה סיפור, להתייעץ עם רופא משפחה, ולהתייעץ עם מטפלת רגשית. אפשר הכל במקביל. יש אפשרות לעשות את זה דרך הקופה, והמחיר לא בשמים, ומקבלים סדרת פגישות שאחריה אפשר להעריך את המצב ומה עושים הלאה, או שהכל נפתר. ולא להימנע מראש כי זה לא יצליח.

 

[ישליציפור קטנה בלב]

עונה

מדובר על בריחה ביום, וזה יכול להפוך מקור ללעג אצל הילדים. למזלו יש לו כיתה מקסימה, אבל דברים יכולים להשתנות, ילדים יכולים להיות אכזריים לפעמים.
אכן לא תמיד ברור מה התועלת של טיפולים רגשיים בגיל הזה, יש ילדים שזה עוזר להם, ויש ילדים שלא, אבל טיפולי CBT ממוקדים כן יכולים לעזור.
&nbsp

 

[jiminit2]

ממליצה לנסות מרפאת הרטבה

הילדים שלי לא נגמלו לילה מעולם ובגיל חמש לקחתי אותם למרפאת הרטבה בשניידר. זה כמובן לא אותו דבר (למרות שגם אצלנו היה מדובר בהרטבה על רקע ריגשי אצל הבן שלי) אבל במרפאה יש שילוב בין טיפול תרופתי (אם צריך) לבין טיפול ריגשי והם גם מפנים לטיפול ריגשי במקרה הצורך. שווה להתקשר אליהם להתייעץ.
חברה לקחה את הבן שלה כשברח לו במהלך היום בגן על רקע ריגשי (נולדה לו אחות). הרופא דיבר איתו, נתן טבלת התנהגות עם מדבקות ופרסים וכו וזה עבד (נשמע פשטני אבל לפעמים זה היחס השונה שעושה את ההבדל).

 

[ישליציפור קטנה בלב]

תודה, אבדוק עם מרפאת הרטבה.

למרות שאם זה השיטות שמשתמשים בהם, אני סקפטית אם יוכלו לעזור לנו. תרופה אני לא אתן לו (קראתי שמה שנותנים זה סוג של תרופות פסיכיאטריות), וכלכלת אסימונים פשוט לא עובדת עליו, ניסיתי את זה בהקשרים אחרים.