שאלה לגבי היהדות והטבע.
יוצא לי המון להתקל בהתנגדות של הדת להומוסקסואליות, אבל לא רק מפני שיש איסור מהתורה, אלא גם בגלל שזו תופעה שהיא כביכול "לא טבעית". הרבה דתיים אומרים את זה גם על נשים לוחמות, שזה לא טבעי, כלומר משתמע מזה שבני אדם נבראו עם טבע מסויים ולא צריך ללכת נגדו. פשוט כי ככה זה בטבע. מצד שני, הרי כל מהות הדת היא התגברות על הטבע. כיבוש של דחפים טבעיים היא חלק מהותי מכל הדתות האברהמיות, התפיסה היא שהאדם לא צריך להכנע לטבע היצרי והבהמי שלו אלא להתעלות מעליו.
אני מרגיש שיש כאן יחס דואלי למה שנחשב "טבעי". לפעמים הגישה היא ש"טבעי" = טוב, משפחה פטריארכלית, תפקידים מסורתיים לאשה ולגבר, כל אלה טובים מפני שהם טבעיים, כלומר אדם צריך ללכת עם הטבע שלו, והומוסקסואליות היא רעה מפני שהיא אינה טבעית. ובפעמים אחרות הטבע נתפש כמשהו שלילי שיש לכבוש. איך מיישבים את הסתירה?