שאלה לדיון: יחסים לונג דיסטנס

[OrlyNL]

שאלה לדיון: יחסים לונג דיסטנס

כן? לא? שחור? לבן? יתרונות? חסרונות? קדימה...לשפוך את דעתכם... וגם אשמח אם תבהירו מה זה בעיניכם לונג דיסטנס, ומה ההבדלים בין הארץ לחו"ל (מן הסתם יש הבדל בין ת"א - אילת לבין ניו יורק - לוס אנג'לס).

(אולי אני פשוט אשים את החיפושית בחתימה שלי ונסגור עניין...מה אתם אומרים?)

 

[airdene]

שני נסיונות שהיו לי הסתיימו בכישלון

אבל זה לא אומר שזה לא יכול לעבוד...

 

[סלסרו]

אם לא רצית to settle down,

ונהנת במשך היחסים האלה, אז זה לא כישלון, נכון?

 

[airdene]

במבט לאחור אתה צודק

אבל לא כך נראו פני הדברים בעיתם. היום ממרומי גילי המופלג

ולאחר למדתי דבר או שניים אודות עצמי אני מבין שהסיכויי היחסים הללו להתפתח לקשר קבוע לא היו גבוהים מאוד. אבל לא תמיד חשתי בנוח לגמרי ברווקותי ובשנות העשרים המאוחרות שלי/ תחילת השלושים חשבתי לתומי שזהו מצב די זמני שישתנה במהרה עם הופעת האישה 'הנכונה'. היום לא הייתי משקיע את האנרגיות הפיסיקליות והרגשיות שהשקעתי בקשרים ההם ולכן מן הסתם לא אפתח את מעגל הציפיות/אכזבות בו מצאתי עצמי בסיומם.

 

[סלסרו]

כמוני כמוך... מאד מזדהה עם מה שכתבת

 

[newbie2]

נסיון דומה, פעמיים

ויש סיכוי טוב לעוד פעם.. אז נראה אולי three times a charm...

 

[galgal0ne]

../images/Emo10.gif

When I was younger a long ditance relationship was a guy that lives about 45 minutes away... an hour at the most, when the solution was to see eachother once a week, for a weekend (shishishabat) as i gre up, and moved here, got a car, and got used to driving long distance (In Israeli terms) i had no problem with it, as long as I know it is appreciated... Anything that's too long distance i think will not work (NY-LA) for the somple fact that u get 2 c eachother so little, so do you really know who you're dating?​

 

[סלסרו]

מצויין למי שלא רוצה מעורבות לטווח

ארוך וכייף מזדמן במינון קצר אך מרוכז

גם לי היו שתי התנסויות כאלה (לא כולל את שתי הפיניוֹת שטסו אלי במיוחד לסופי שבוע מטורפים..

) ואחת מהן לפחות לא החזיקה מעמד, למרות שרציתי ולמרות שהיה ביננו משהו מדהים שרואים כמוהו רק בסרטים, רק בגלל הדיסטנס (=חוסר הרצון שלי ושלה לעזוב את כל חיינו ומה שבנינו במקומותינו..). בהחלט יש מקרים שזה עובד גם לטווח ארוך, כל עוד הדיסטנס הוא זמני וסופו נראה באופק. אם אינני טועה, הם עובדים לטווח ארוך בעיקר כשהזוג בתחילה בסס את מערכת היחסים, ולאחרי זה נפרדו, והאהבה המשיכה. קשה יותר להיות במערכת כזו כשהיא מתחילה בלונג דיסטנס. בפרט כשהעדר בן או בת הזוג לייב אין די פלש גורם לדמיון לעבוד שעות נוספות, ולפעמים כשבסופו של דבר עוברים לגור ליד/ביחד הפנטזיה מתנפצת..

 

[D a p h n e]

בעייתי מאד

כשמדברים על מרחק - אני לא מדברת על מרחק ראשל"צ - רעננה... (וכן - אני מכירה מישהי שמרחק כזה היה מבחינתה סיבה לא להתחיל קשר עם מישהו (שהיה מקסים). ושלא יהיה ספק - אני לא מדברת על בחורה בת 18 - אלא בת 28... אבל טוב..) כפי שאתם מבינים - לי מרחקים כאלה לא מפריעים בכלל... בכלל - המרחקים בארץ לא בעייתיים. למרות שאני מודעת לכך שכשמדברים על ראש פינה - אילת זה מתחיל להתקרב לקושי.

כשמדברים על מרחקים "אמיתיים"- אז זה כבר סיפור אחר.. זה יותר מבעייתי! אני מכירה בסביבה שלי זוג שמצאו עצמם במרחק של ישראל - קנדה, בגלל לימודים של אחד מבני הזוג. הם החזיקו כך במשך שנה (עם 2 ביקורים באמצע). הם נישאו - והיום שוב חיים באותה מדינה. עוד זוג שהיו יחד שנתיים, כשאחד מהשניים התקבל ללימודים בארה"ב ונסע - הם עדיין יחד - מחזיקים עם ביקורים פה ושם... אבל - מצד שני - עבורי זה לא הצליח. אני עוד הייתי בארץ כש"הוא" נסע ללימודים, ואחרי כמה חודשים - נפרדנו.. לא שהייתי אופטימית במיוחד בנוגע לסיכויים שלנו... ולא התבדתי.. כך ש- כן, יש הצלחות... אבל זה קשה, ויש לזה סיכויים גבוהים לכשלון... אבל - אם זה מצליח - זה שווה את הקשיים בדרך לא?

. הקיצר - תלוי בהמון פקטורים. אין מתכון ברור...

 

[OrlyNL]

היתה לי חברה בשיקאגו

שהכירה בחור מישראל דרך האינטרנט. 5 שנים הם היו בקשר, ראו אחד את השני פעם בשנה ודיברו בטלפון פעמיים ביום. אחרי חמש שנים, כשהבחור סיים את לימודיו, הוא סוף סוף הגיע לפה והם התחתנו. אף פעם לא הבנתי איך הם החזיקו מעמד כ"כ הרבה זמן... אני לא חושבת שהייתי מסוגלת לעשות את זה. גם קשר עם מישהו בקצה השני של ארה"ב נראה לי יותר מדי מסובך. אם הייתי יודעת שזה לזמן מוגבל אולי הייתי מחזיקה מעמד, אבל אם זה היה משהו ממושך - אין מצב.

 

[D a p h n e]

רגע! זה לא דומה לדוגמאות שלי

גם שתי ההצלחות, וגם הכשלון שלי - התחילו בקשרים שהיו כבר רציניים לפני המעבר של אחד מבני הזוג (או שניהם במקרה שלי) לקצה אחר של העולם. הייתה סיבה לנסות "לשרוד" את זה. להתחיל קשר - כשמלכתחילה יש בעיית מרחק - אין לי לא חשק לא אומץ ולא אמונה שזה יכול לעבוד. שבת שלום

 

[Mירב]

אני מכירה זוג נשוי

שאם לא היו חיים בלונג-דיסטנס, היו כבר מזמן מתגרשים...

בעצם זה לא מצחיק אבל ברצינות, זו פשוט המציאות שלהם: רוב הזמן היא חיה ב-state אחד והוא באחר, והם מתראים בממוצע פעם בחודש. הם נשואים כבר כשלושים שנה ואמנם לא תמיד זה היה ככה, אבל תקופות ארוכות שכן. זה קשה אך כפי שאמרתי, מבחינה מסויימת נראה לי שזה מה שמחזיק את הנישואין שלהם מלהתפרק.

 

[mishi79]

הכי לונג דיסטנס שהיה לי

הוא גר ליד אשקלון.. אני ליד בית שאן... וכשאין אוטו ולוקח 6 שעות עם אוטובוסים לכל כיוון זה ממש מייאש. אבל אם צריך אז צריך. ההבדל שאני רואה בין אז להיום זה שהיום החיים שלי קצת יותר מורכבים ואני לא יכולה פשוט לקום ולנסוע כל הזמן למישהו כלכך רחוק. לעומת זאת אני כן יכולה לעבור לשם אם אני רוצה (מבחינת העבודה שלי אני יכולה לגור בכל מקום בארה"ב...). אני אולי רומנטיקנית אבל אם פוגשים מישהו וזה זה, אז אני חושבת שלא הייתי מוותרת, כבר יצא לי לחצות את היבשת כדי להכיר מישהו (טוב נו חצי יבשת) ואני לא מצטערת לרגע. החיים קצרים ולא תמיד צריך לעשות מה שהכי נכון והכי מחושב במיוחד כשעדיין אין ילדים, צריך לפתח גם את הלב ודברים שמוסיפים צבע! בקיצור מה שאני מנסה להגיד שקשר לונג דיסנטס יכול להיות קשה בהתחלה אבל אם זה זה אז בסופו של דבר אני מאמינה שהוא ימצא את דרכו להיות שורט דיסטנס

 

[OrlyNL]

../images/Emo2.gif גרת ליד בית שאן??

איזו הצטרפות מקרים

גם אני

 

[mishi79]

אין מצב....

רק אני גרתי ליד בית שאן!

 

[OrlyNL]

הלו! תיזהרי!

אני מכירה את ההורים שלך...

 

[mishi79]

אורלי אל תאיימי!!

להזכירך : אני מכירה את האחים שלך את כל מי שלמד איתך את אמא שלך ואת הכלב שלכם!! ושאני לא אשלח את יוג'ין לדבר עם קרול כי את יודעת איך זה ייגמר..

בטח על איזה כוס קפה ושיחה על שיקאגו האמת

 

[ניתושית]

מאוד תלוי באופי של בני הזוג

ישנם אנשי צבאשמגיעים הביתה פעם בשבועיים, חודש וכו', מסתבר שיש כאלו שיכולים לנהל כך זוגיות. לי באופן אישי, קשה לראות את עצמי בזוגיות כזו, אני חייבת לדעת שמה שלא יקרה, אוכל לקרצץ לבעלי בערב, זה מרגיע, יו קנואו

 

[Mrs G]

מנסיון, ואת עדה

אפשר ואף יעיל הרבה יותר להתקרצץ בלונג דיסטאנס. ולתשובה - אני את בעלי הפרטי הכרתי כשהייתי במצב צבירה בש"שי. הוא נסע לאמריקה כשאני התגייסתי. המשכנו לשמור על קשר, אך גם המשכנו בחיינו.עם זאת - אולי זה הגיל הרומנטי,היה ברור לי שהוא יהיה הקורבן עימו אעביר את חיי. רק אחרי 7 שנים הוא בא לבקר. אני, בת 25-עזבתי הכל ובאתי אחריו. מתארת לעצמי שהתשובה לשאלה נעוצה באיכות הקשר,באופי ובגיל הנפשות. חייבים להיות תמימים ומאוד מאוהבים, לא להיות מודעים לגודל ההקרבה,כדי להיות בכזה קשר..

 

[OrlyNL]

השאלה היא

האם גודל ההקרבה בעצם מחזק את הקשר. אם לא מודעים לגודל ההקרבה אני חושבת שגם לא מעריכים מספיק את הקשר....לא?