שאלה לדיון-ספרות נשים עכשווית

[חיננית]

שאלה לדיון-ספרות נשים עכשווית../images/Emo68.gif

האם לדעתכם ,בעיקר לדעתכן בנות,הספרות העכשווית הנשית הבאה עלינו במסות לאחרונה, גורמת לכן להזדהות יותר עם הספר? ואולי עם הסופרת? בגלל שלרב מדובר בתקופה הזו,באנשים שאנחנו מכירים? בסממנים תקופתיים שלנו ולרב אף בנופי ארצנו ורגשות של נשים מהיום עם כל הניואנסים של נשות קריירה או נשים שמכירות בערך עצמן ולא קישוט לבעל ולבית ולא נערות אנגליות שבריריות ואצילות מימי קוקוס?

 

[נטע....]

גם לי יש שאלה

מה זה בעצם ספרות נשים? האם מדובר בספרות שנשים כתבו? או בספרות שמקובל לחשוב שנשים אוהבות?

 

[חיננית]

התכוונתי לספרים שנשים כותבות

אני למשל קוראת עכשיו את -עור של רונית ידעיה . על בחורה מהעליה הרוסית ,והאוירה סביבה בעיר תל אביב העיר ללא הפסקה. -זה נושא עכשוי מאד. בחורה שיש עשרות כמותה שנאבקת לפרנסתה ופרנסת בתה ומאהביה ואהבותיה ותככים בין אנשים וקומבינות. הספר מיועד לקריאת גברים ונשים כאחד לא נחשב כספר לנשים . השאלה היתה אם קל לכם יותר להזדהות עם ספרות עברית של נשים על התקופה העכשווית.מקווה שהבהרתי יותר עכשיו. אבל אם את רוצה לדון פה גם בספרות שנשים אוהבות ,אין לי בעיה עם זה( לא שלכך התכוונתי. )

 

[עוד צפורה גנן]

ממש לא מזדהת עם מרבית הספרים

הללו. להפך הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי מרחמת עליהן. אבל זה כנראה כי אני שרויה בתקופה פרהיסטורית, שבה הקרירה אינה מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי פרנסתי מובהק.

 

[חנה בית הלחמי]

הספרות העברית החדשה במאה השנים

האחרונות היא עכשוית - כתיבה של סופרות וסופרים על מציאות חייהם. גם לפני ובמחוזות רחוקים משלנו כך הדבר (אנה קרנינה מבטא תקופה עכשוית רלוונטית למועד חיבורו) ולי אישית יש עניין בראיית אנשי התקופה את תקופתם - ללא קשר למידת ה"עכשויות" שלה. אני לא מזדהה יותר עם ישראלית מודל 2001 מאשר עם רוסיה מודל 1800 - מידת ההזדהות תלויה באיכות הכתיבה, אופן הגשת ובניית הסיפור והדמות ומרכיבים שהם מעבר לזמן ולתקופה, אנושיים בעיקר. לגבי ספרות נשים - אני מודה שנוטה יותר לרכוש ספרים שנכתבו ע"י נשים כי קצת נמאס מגברים שמתארים מה מרגישה אישה וזה היה הטרנד הדומיננטי לאורך השנים. יע"ז חומר ספרותי טוב הוא טוב וזבל הוא זבל - ללא קשר למין הכותב/ת. מה שכן - יותר נשים כותבות ספרי פסיכולוגיה / משפחה / סוציולוגיה על נשים. מומלץ. זהו סוג קריאה שלא אכנס אליה בכלל כשמדובר בסופר גבר - מה הוא יכול לספר על אישה מבפנים ?

 

[hunky@dory]

תני לי להתמסטל מהתקופה

של שלהי המאה ה 19 ותחילת המאה העשרים תני לי סופרים אשר בגב העטיפה של ספריהם כתוב שהם חיו בשנות השפל הכלכלי בארהב, נמלטו מן המשטר הנאצי ב 1933 או התנגדו לקומוניזים בשנות החמישים איכשהו - אפרופו ההנאה שבאיטיות של מילן קונדרה אני יותר אוהבת ספרים מתחילת אמצע המאה הקודמת אם זה שנות העשרים - ספרים שמייצגים את הרוח המהפכנית שפעמה אז אם זה שנות השלושים והארבעים - משהו מן התום וניחוח שנות הארבעים - הכולל את בתי הבאוהאוס , הלבוש , האיטיות שבה דברים התנהלו אם זה ספרות שנות השישים אני בעיקר אוהבת את ספרות הוגי הדיעות - יש בה כל כך הרבה תום ויופי של שנות השישים - ראו למשל את אריך פרום - איזה ניחוח של נוסטלגיה עולה מן הדברים שלו ראו את הלם העתיד של אלווין טופלר שנכתב בשנות השישים - איזה רוח שנות השישים ממסטלת נופלת מן הספר הזה נזמה שספרות אידיאליסטית של השנים ההן - הייתה מהולה בריח המתוק והעז של האידיאליזם של התקופה ההיא - התום הלהט- וגם הנאיביות והאיטיות ממש ערסל ספרותי של אותיות דפוס וריח ישן אוח אני הולכת להתמסטל בנוסטלגיה אני אשלח את ההודעה לפני שאני אנמס לגמרי

 

[hunky@dory]

מן הסתם

מרבית מי שכתבו בשלהי המאה ה 19 ותחילת המאה העשרים וכן בשנות השלושים ארבעים עד שישים של המאה העשרים היו גברים עכשיו זה לא איזו העדפה לגברים זה יותר העדפה לתקופה כאשר מי שכתבו אז היו יותר גברים אם אני חושבת על ספרי התקופה ההיא - היה שם איזה תום ולהט מתוקים כמו תה עם חמש כפיות סוכר אני חושבת על הסצנה של הקלות הבלתי נסבלת של הקיום בה תרזה יוצאת לצלם מול הטנקים הרוסיים ואחר כך סבינה אומרת לה שיש לה כשרון לצילום הגוף הנשי לא יודעת אבל בימינו אנחנו יותר מידי חכמים ומלאי ידע מתוך האנטנרט והסי אן אן ואפילו אל ג´זירה שסצנה כמו תרזה רצה מצלמת מול הטנקים הרוסיים מקומה לא יכירנה בעידן מהיר כל כך שכל המידע נמצא אצלך בשניות ענבל

 

[חיננית]

עינבל, ככ´ נהניתי לקרא אותך כאן

אבל בכ´ז לא מדבר אליך שום ספר של נאמר עירית לינור? או ליהיא לפיד או שלי יחימוביץ?-איזשהוא סיפור עכשוי מהערים שלנו, עם בעל דומה לשכן מהדירה ממול, עם מאהב שדומה לחבר של שכנתך הקריריסטית , עם ילדים שנולדו עם מחשב ביד, עם חצי פורנוגרפיה בקשרים הבין זוגיים?? עם תזרים של אפיזודות בקצב המאה 21 פלוס .... סתם נתתי מקבצון-ההגזמתי.

 

[חנה בית הלחמי]

אלו "ספרי טיסה" נפלאים ונהנתי

מכל רגע כשקראתי אותם (בטיסות כמובן) וכששלי יחימוביץ´ הוציאה את הספר שלה הייתי בהריון וממש קינאתי על האקטיביות (זה לא משקף את תקופתינו אבל, זה סיפור פרטי - רוב הנשים בהריון עסוקות בבחילות ולא במאהב). יכולה לציין אכן שיחימוביץ´ כותבת טוב יותר מעירית לינור אבל לא הרבה יותר מזה. יצאו כן ספרים בשנים האחרונות שהיו איכותיים ועכשוויים כאחד - לאו דוקא המוזכרים לעיל - וזה מחזיר אותי לנקודה שעומק ההזדהות קשור לאיכות הכתיבה יותר מאשר לתקופה המתוארת בספר, לפחות לטעמי.

 

[לאה_מ]

לי אין סבלנות אליהם אפילו בטיסות

וזה לא קשור למין המחבר. גם לספרים של רם אורן אין לי סבלנות. אני לא חושבת שמדברים אלי ספרים שנכתבו בידי נשים יותר מאשר ספרים שנכתבו בידי גברים או שיותר מדברים אלי ספרים עכשויים מאשר ספרים ישנים. מה שמדבר אלי זו איכות הכתיבה. אם הספר כתוב טוב אני אהנה ממנו, בין אם נכתב על ידי גבר או על ידי אשה, בין אם נכתב אתמול או לפני 200 שנה. אף אחד מהספרים שהוזכרו (שלי יחימוביץ, עירית לינור וכו´) לא "עושה לי את זה". לעומת זאת, אהבתי מאד את הספר של אלאונורה לב. מצד שני, גם אנה קרנינה נגע לליבי (בתרגום המצויין של נילי מירסקי), ודוקא הדמות האהובה עלי שם היא לא הדמות של אנה.

 

[ציפי ג]

אז איזו דמות?

אני זוכרת שכשגמרתי את הספר, אמרתי לעצמי, איך התנהגות שבכל רמ"ח אברי ושס"ה גידי, אני מתנגדת אליה, הצליחה להראות לי מובנת, ביחס לנסיבות הסיפור.

 

[לאה_מ]

לוין.

דמות מאד עגולה, עם המון רבדים. לא שאנה לא כזו, אולי אפילו יותר מעניינת, אבל אליה לא התחברתי ואליו כן.

 

[אושר מ]

המניפולציה שמפעילים עלנו הסופרים

האיד ין ענק. איך הם גורמים לנו לאהוב ולהבין משהו שאין סיכוי שנחשוב כך בפעם אחרת. אני חושבת שהדוגמא הטובה ביותר היא "לישון" של צ´כוב. איך הוא גורם לנו לראות רצח בהבנה.

 

[hunky@dory]

אני אוהבת את הדפים הצהובים הישנים

רצוי שהספר ירכש משפת אם של אבן גבירול או ויקרא או קדמת עדן

אם כבר ספר שיצא לאחרונה אז משהו בהוצאת קו אדום - או "ההפרדה מאת דן שפטן" או "על הגלובלזציה". הרגל ? קיבוע ? אי יכולת עמידה מול הצהוב כאשר הצהוב מסמל צבע של דף ישן נושן ומריח כמו ישן ???? ענבל

 

[חיננית]

אני מבינה מהדיון שלרובכם לא קוסמת

א-לא ה עדכניות ב-לא הכתיבה עי אשה ג-לא הסגנון הקליל שרווח היום. רובכם/ן מעדיפים ספרים ישנים וצהובים או משהוא נוסטלגי בן 100 לפחות .לא שזה רע בעיני -להיפך . אבל אני משלבת זה וזה . נהנית מקריאת 2 העולמות חדש וישן. ונהנית לראות איך אשה מתארת דברים -לפעמים היא קולעת לרגשותי ,לדרך מחשבתי, להערכתי את הדמויות כי היא בת זמני ובת גילי פחות או יותר. לפי רשימות רבי המכר הז´אנר הנשי שדובר בו מצליח בכלל לא רע-כנראה לא בגלל קוראי הפורום הזה. מענין מאד !!!

 

[לאה_מ]

ממש לא נכון. אין לזה קשר להעדפה

של ספרים מלפני 100 שנה. קראתי ספרות עכשווית שמאד מצאה חן בעיני, כולל ספרות עברית, וכולל ספרות כזו שנכתבה על ידי נשים. אני התייחסתי רק לצורת הכתיבה כקריטריון.

 

[hunky@dory]

יש משהו תם בימים ההם

חשבו לרגע על ספרי מסעות של המאה ה 19 על לובנגולו מלך זולו של נחום גוטמן על ספרים שנכתבו בהם הידע היה מועט ( למשל שנות החמישים ) או העולם היה חדש חשבו על ימינו אנחנו יודעים הכל אין שום גירוי לדמיון בשנות החמישים כאשר אורוול ידידי הטוב כתב את 1984 היה מסתורין בעולם ומסתוריןם זה מה שמגרה את הדמיון במחצית ואמצע המאה הקודמת למשל כל העניין של פאשיזים קומוניזים נאציזים היה משהו חדש - משהו שהנפיק המון ספרי התנגדות ל.. המון ספרות עתידנית אבל מהולה בתום של אנשים שלא היה להם אינטרנט ומקורות מידע משל היו אלוהים ולו מסד נתונים כל יכול על העולם אין

 

[hunky@dory]

דולי סיטי גפי אמיר

עכשיו שאני חושבת על זה ... הסגנון הזה ... בחלקו אני אוהבת אותו בעיקר של אורלי קסטל בלום שהוא לא פלצני אולי סגנון נשי אסוציאטיבי אני אוהבת משהו פסיכוטי לחלוטין כמו קסטל בלום את היתר אני צריכה לקרוא כדי לחוות דיעה ארבעה גברים ואישה למישהו יש שקית הקאה?

 

[עינת]

יש משהו בספרות שנשים כותבות

ובסממנים התקופתיים אבל איני יכולה להפריד אותה מספרות שגברים כותבים. כיוון שאני מאוד אוהבת ספרות מקור בכל פעם מחדש אני נופלת בפח ורוכשת ספרים עכשויים עם נטיה לספרות שנשים כתבו אבל בכל פעם יוצא לי להתאכזב מחדש ולשאול את עצמי "האם זאת ספרות?" כדי להעביר את הזמן עם משהו קליל זה נחמד (עדיף על "לאישה" למשל)אבל כשאני רוצה באמת לקרוא ספר טוב לצערי לספרות הזו אין הרבה מה להציע... השפה כ"כ יום יומית ופשוטה ובכלל ספר שלא מפעיל אצלי את התאים האפורים למעט מחשבה מעבר למילים,שלא סוחף אותי לעולם מלא דימויים,ריחות ונופים לא עשה את שלו מבחינתי. ואגב דוקא יש אחד שקראתי לפני שנה והבטחתי לעצמי לחזור אליו וכבר הזכרתי אותו כאן - סוזנה הבוכיה של אלונה קמחי ,אין ספק שבעצם העובדה שאני רוצה לחזור אליו יש בו משהו קצת אחר.

 

[יוסאריאן]

בלי שום קשר למינו/מינה של הסופר/ת

אהבתי מאד ספרים שנכתבו על ידי נשים בישראל בשנים האחרונות. בין השאר: הספרים של יעלח הדיה (שלושה סיפורי אהבה וכן תאונות). הספרים של גבריאלה אביגור-רותם (מוצרט לא היה יהודי וחמסין או ציפורים משוגעות). אחד הספרים של מיכל שלו (שבועת רחל) (האחרים שלה לא כל כך מצאו חן בעיני). הספר של שלי יחימוביץ. אחד הספרים של מירה מגן (אל תכה בקיר). הספרים של יוכי ברנדיס (הגר, גמר טוב ולכבות את האהבה). הרשימה חלקית בלבד. לא הרגשתי שיש קשר בין העובדה שמדובר בספרים שנכתבו על ידי נשים לבין העובדה שאהבתי אותם.