שאלה לדיון../images/Emo70.gif איך מחלקים את הזמן בין הילדים?
אנחנו ההורים רק שניים (ובמקרה של אמהות כמותי, חד הוריות, רק אחת) מול שניים, שלושה, שישה ילדים. דוגמה מחיי הפרטיים: אני אמא לשלוש בנות-עשרה ולבת שהיא כבר לא ילדה קטנה אבל טרם הגיעה לגיל הנעורים. אני חווה בעת ובעונה אחת התנהגויות הן של מרד הנעורים, גילוי העצמאות בשלבים שונים, הכרה בכך שאמא לא תמיד יודעת ומבינה הכל וכיוצא באלה דוגמאות להתנהלות בעקבות התנהגויות שונות ומשונות של כל אחת ואחת מהבנות. במקרה שלי מדובר בגידול בנות אבל יש בתים שבהם רק בנים או גם בנים וגם בנות ואז ההתנהלות, אני חושבת ומניחה, קצת שונה, אחרת. איך מחלקים את הזמן, את ההקשבה, את ההתייחסות לכל אחת ואחת מהבנות מבלי שתרגשנה חוסר. חוסר בהקשבה חוסר באכפתיות חוסר באהבה... אני משתדלת להיות עם היד על הדופק כל הזמן. מתעניינת בעיסוקים שלהן, שואלת על בית הספר ועל פעילויות אחר הצהריים. מתעניינת במה שהן עושות במחשב, במוסיקה שהן אוהבות. מקפידה שההתעניינות שלי בהן תהיה לא רק בתחום הלימודי וסידור החדר שלהן. אני מקשיבה להן באמת ויודעת מה עובר עליהן, רוב הזמן. ובכל זאת, תמיד מגיעה הטענה וכל פעם מכיוון אחת אחרת, שאני מפלה אותה, שאני לא נותנת לה מספיק זמן והקשבה כמו לאחרות. האם צריך שחלוקת היחס והזמן לכל אחד ואחת מהילדים תהיה שווה או שיש מקום לתת לכל אחד את הזמן שדרוש לו באותו רגע נתון? מה דעתכם/ן?
אנחנו ההורים רק שניים (ובמקרה של אמהות כמותי, חד הוריות, רק אחת) מול שניים, שלושה, שישה ילדים. דוגמה מחיי הפרטיים: אני אמא לשלוש בנות-עשרה ולבת שהיא כבר לא ילדה קטנה אבל טרם הגיעה לגיל הנעורים. אני חווה בעת ובעונה אחת התנהגויות הן של מרד הנעורים, גילוי העצמאות בשלבים שונים, הכרה בכך שאמא לא תמיד יודעת ומבינה הכל וכיוצא באלה דוגמאות להתנהלות בעקבות התנהגויות שונות ומשונות של כל אחת ואחת מהבנות. במקרה שלי מדובר בגידול בנות אבל יש בתים שבהם רק בנים או גם בנים וגם בנות ואז ההתנהלות, אני חושבת ומניחה, קצת שונה, אחרת. איך מחלקים את הזמן, את ההקשבה, את ההתייחסות לכל אחת ואחת מהבנות מבלי שתרגשנה חוסר. חוסר בהקשבה חוסר באכפתיות חוסר באהבה... אני משתדלת להיות עם היד על הדופק כל הזמן. מתעניינת בעיסוקים שלהן, שואלת על בית הספר ועל פעילויות אחר הצהריים. מתעניינת במה שהן עושות במחשב, במוסיקה שהן אוהבות. מקפידה שההתעניינות שלי בהן תהיה לא רק בתחום הלימודי וסידור החדר שלהן. אני מקשיבה להן באמת ויודעת מה עובר עליהן, רוב הזמן. ובכל זאת, תמיד מגיעה הטענה וכל פעם מכיוון אחת אחרת, שאני מפלה אותה, שאני לא נותנת לה מספיק זמן והקשבה כמו לאחרות. האם צריך שחלוקת היחס והזמן לכל אחד ואחת מהילדים תהיה שווה או שיש מקום לתת לכל אחד את הזמן שדרוש לו באותו רגע נתון? מה דעתכם/ן?
