כלומר, מסתלבטת
גם את יוצרת לך סרגל כלכלי-מיני מדוייק מאוד. אם זה ארוחה, סבבה, שישלם, מה יש. שישקיע. אני לא חייבת לו כלום, כי כמה הוא הוציא - 50 - 100 ש"ח, זה חלק מכללי המשחק ומותר לי כאשה בדייט לא להסכים, בטח בפעם הראשונה. אבל אם זה ממיטב כספו, חדר באיזה מלון, סופ"ש - כאן כבר יש בעיה מסויימת, אז מראש אני לא מסכימה. אני קוראת לסרגל הזה צביעות. כל הגברברים הצעירים כאן , תומר וזה שמודד לעצמו, יזמינו בחורה לדייט, אבל לא יצפו לסקס בערב הראשון, מה הם פראי אדם, הם גברים צעירים ומנוסים ומנומסים, לכן גם הבחורה בדייט הראשון תוזמן למסעדה שבה המנה הכי יקרה לא תעלה על מאה ש"ח. שניהם לא יודו, שזו השקעה כלכלית מובהקת לזיון בדייט השלישי, כי אם אחרי שלוש-ארבע פעמים הבחורה תישאר לא "מגיבה" הם יזנחו אותה די מהר. אני מאידך, לא בונה לי סרגלים. אני מסרבת שגבר יזמין אותי. אני יוצאת עם גבר כשותפה. כך שכל החלטה שלי באשר לסוג הקשר שיהיה ביני לבינו משוחררת מה"השקעות" שלו. אני לא צריכה שיאכילו אותי או ישקו אותי או יזמינו אותי לצימר בשביל "סקס". וזו התורה הגדולה כולה.